ג'ורג'

במקור, התכוונו לבדוק את הבחור החדש בשכונה, נחמני טאפאס בר. אל מול העדויות המצטברות לקיומה של מגמה של עזיבת העיר, כשחלק מחברינו עוזבים אותה לטובת רמת אביב ג' וישובי עמק חפר, ואילו אחרים מאיישים את ערי המקלט לונדון וניו יורק, נדמה שכשאנחנו קושרים כתרים לתל אביב, חובת ההוכחה עלינו. ואין כמו טאפאס בר טרנדי, איכותי וזול, ממש מתחת לבית, כדי לחזק את בטחוננו בבחירה שלנו, תוך העמדת פנים שיש לנו הרבה ברירות אחרות.
חוץ מזה, בעומס ובחום של אמצע יולי, נראה שאין כמו שולחן טאפאסים, מרגריטות וצ'יל אאוט ברקע כדי להעביר ערב מהביל עם אחותי.

אבל לפני הכל, שרוני היתה פשוט צריכה פיפי. וכדי להגיע אל בית השימוש של הטאפאס בר, אנשים כמוני, שיש להם דיסלקציה של כיוונים, צריכים לצייר מפה קטנה. צריך היה לטפס כמה מדרגות, ואז, בחושך מצרים, שבחסותו עלולים לארוב לנו אנס או ג'וק, לרדת עד למטה. שם מצאנו שירותים, שלא רק שחלון הזכוכית שלהם נעדר מסיבה כלשהי, גם לא היה שם נייר טואלט.

החיפוש אחר שירותים סבירים הובילו אותנו היישר לג'ורג', הקפה השכן, וכשחושבים על זה, הקפה השכונתי שלי. כקפה שכונתי, בג'ורג' יודעים ששירותים נקיים והעובדה שאין צורך לארגן שיירות אבטחה בדרך אליהם הם חלק מהשירות לציבור. בדיוק כמו גם מלצריות קבועות ונחמדות, אווירה נכונה, אוכל טוב ומחירים סבירים. מבחינת האוירה לפחות, ג'ורג' נעים, נעים מאוד. בזכות אופיו הגמיש, נוח לשבת שם בפגישות עבודה, להיפגש עם חברים או לשבת לבד, עם ספר וקפה. מאוד כדאי לפתוח שם את בוקר יום שישי, עם עיתונים ועל ארוחת הבוקר הטובה. ואם רוצים, אפשר גם לוותר על היומיומיות, וממש לצאת לג'ורג'. זה בדיוק מה שעשינו.

הערב בג'ורג' התחיל דליל. נדמה שהמקום החדש תפס את כל תשומת הלב. התיישבנו בפנים, במיזוג, בשולחן שאפשר כבר להתייחס אליו כאל השולחן הקבוע שלי. ברקע התנגנו שירים ישנים, כאלה שמצטרפים אליהם בשקט, כשאף אחד לא שם לב. שרוני, שמשתדלת עכשיו על הטבעיות והבריאותיות, לקחה קוסמוי קוקוס (18 שקל), למרות שחלב לא ממש עוזר. אני לקחתי מרגריטה בטעם משמש (26 שקל). בכוס הקוסמופוליטן שלי ישבה ערימת שלג בטעם משמש ואלכוהול לא מאוד משובח. אבל המנה שמולי, אל דיאבולו (35 שקל) היתה מלאה בדברים טובים: חצילים, פטריות, פלפלים ובצל סגול, שנקלו לאחר השריה רבת טעם. עלי בזיליקום, זיתים סגולים וגבינה לבנה עם זעתר השלימו את התמונה. היה שם די אוכל, וטעים מאוד, אבל הלזניה הצמחית של אחותי (39 שקל) היתה מושכת מספיק כדי שאחטא בגניבת ביסים מצלחתה. בצד הלזניה היה גם סלט ירוק, עם רוטב ויניגרט, שממנו, לא היתה לי ברירה, הייתי צריכה לטעום גם. זה הרי היה הדבר המרזה היחידי על השולחן.
השולחנות בחוץ הלכו ומלאו, עד שהאיזון הושב על כנו, וג'ורג' חזר להיות המארח מספר אחת ברחוב. כשהמלצרית פינתה את שולחננו מהצלחות הריקות, העלינו עליו בנים ומערכות יחסים. לא פלא שהצטרכנו משהו מתוק. אבל עוגת הגבינה האפויה (26 שקל), על אף מרקמה המוצלח, היתה מתוקה מדי.
החשבון הסופי, כמו שקורה בדרך כלל בג'ורג', צרם בגובהו. לא שלא קיבלנו תמורה הולמת לכספנו, אבל בדיוק כמו במערכות יחסים מסוימות, גם כשטוב לנו עם התמורה, קשה לנו עם התשלום.

ג'ורג'. יהודה הלוי 93, טל' 5660127. פתוח: א'-ה' 8:00-1:00, ו' 8:00-19:00, שבת 18:30-1:30