אחת מהתלונות הרווחות של לקוחות במסעדות בארץ ובעולם, היא על הרעש הרב שמסביב בזמן הארוחה. סועדים שבקושי שומעים זה את זה מעצמת המוסיקה הרועמת במקום, צלצול הטלפונים שאינו פוסק מהסמארטפונים של כולנו או השיחה הקולנית של השולחן הסמוך. כל אלה מביאים להסחת דעת בלתי נמנעת מהחלק העיקרי של כל ארוחה - האוכל וחווית האכילה.
מסיבה זו ממש, פתחה מסעדה ניו יורקית בשם EAT, שממוקמת בשכונת גרינפוינט בברוקלין, מיזם חודשי של ארוחות שנערכות בשתיקה מוחלטת. מדובר בערבים שלמים, במהלכם החל מהזמן המוגדר של תחילת הארוחה, איש מהסועדים אינו רשאי לפצות את פיו. מי שמדבר, בטעות או שלא בטעות, מוצא את עצמו אוכל את יתרת המנות בארוחה, על הספסל בחוץ. עונש קשה, בעיקר בלילות ניו יורק הקרים.
הארוחה השקטה הזאת התפרסמה באמצעי תקשורת רבים באמריקה ועוררה הדים. מחירה הוא 40 דולרים לסועד, היא כוללת 4 מנות וארכה 90 דקות שלמות של דממה. מי שיזם את פרויקט, השף ואחראי האירועים של EAT, ניקולס נאומן, גורס שקיבל את ההשראה מארוחות דומות שחווה ונהנה מהן, במנזר בודהיסטי בהודו. על פי נאומן, רעשים כמו אלה של טלפונים סלולריים, בזמן ארוחות, מסיטים את תשומת הלב הנדרשת מתהליך האכילה ופוגמים בפועל מההנאה מהאוכל ומהסביבה.
במהלך הארוחה החודשית שמציעים ב-EAT נפגשים הסועדים מחוץ למתחם האוכל של המסעדה ושם הם יכולים לדבר זה עם זה. כאשר הם נכנסים פנימה, לחלל המיועד לאכילה, מבקש מהם נאומן להתריע מפני אלרגיות על מנת להתאים את המנות לסועד ואז להפסיק לדבר. בין המנות שהוגשו באירוע הפיילוט לארוחת השתיקה שהתקיים לפני מספר ימים, היו למשל פסטה מחיטה מלאה עם סקאלופס או קלמרי; מרק דלעת ובזיליקום; סלט עם כרוב, מלפפון, מנטה ופטרוזיליה ועוד (רוב חומרי הגלם בהם השתמשו בארוחה היו אורגניים, על פי רוח המסעדה).
תגובות הסועדים שהתנסו באותו אירוע מדגמי היו ורסטיליות. חלקם נכנסו למעין מדיטציה במהלך השתיקה, אחרים נמנמו עם עיניים עצומות, היו שתקשרו ביניהם בפנטומימה וחלק ניסו לגרום לחבריהם להפר את השתיקה על ידי ניסיונות הצחקה. בסיום הארוחה התקבלו מחיאות כפיים והסועדים שהתנסו בשתיקה דיווחו על תוצאה חיובית של התמקדות ביותר פרטים בסביבה ובאוכל שסעדו ועל תחושת רוגע מבורכת שקשה למצוא כיום בעת ארוחה סטנדרטית במסעדה רועשות.
