חיה נדירה

לפני כחודש, אחרי שסירבתי להתפעל מיינות תישבי החדשים וגם הפגנתי מורת רוח מסגנון עשייתם ומתמחורם הבלתי הגיוני (קישור לכתבה בהמשך), הציף אותי גל תגובות זעפני ומלא בוז להבנתי ולטעמי ביין. להגיד שרובו ככולו הגיע מבעלי עניין וממון הקשורים ליקב יהיה מיותר. בכל מקרה, מבחינתי זה היה בסדר גמור. כללי המשחק הנהוגים בעולם היין הישראלי אומרים שמי שנותן ביקורת חיובית (רצוי בליווי של תשעים נקודות ומעלה) הוא מבין גדול ומסוגל לזהות מקילומטר ארומות של במיה קלויה ותלתן משולש. מי שלא, מה הוא בכלל יודע.
מכיוון שלפי השקפתי, איני נמצא כאן כדי לטפח יחסי חברות עם בעלי יקבים וייננים, בטח לא כדי שהם יעידו עלי בתמורה כבקיא וידען, וגם לא כשופרה עלי אדמות של דליה איציק המבקש לשכנע ולשתות מתוצרת כחול-לבן בכל מחיר, קשה לי עם יין ישראלי.

דווקא בגלל זה, כשמזדמן לידי יין ישראלי עשוי טוב ומתומחר בשפיות אני מרגיש שיש בידי חיה נדירה שראוי לציבור לדעת עליה. יקב דלתון של הזמן האחרון הוא חיה כזו. מזה זמן אני שואב הנאה גדולה מהיינות הלבנים שלו. הסוביניון בלאן רזרב 2001 הוא אחד היינות הלבנים היותר נעימים שאפשר למצוא על המדף היום. היין עשבי במידה, פירותי כראוי, פריך, חד וממוקד בטעמיו. לפי מיטב ידיעתי אין עוד סוביניון בלאן כזה שניתן להשיג במחיר 39 שקל. גם השרדונה 2001 מחזיר כל גרוש מ-33 השקל שתשימו עליו. היין לא ראה עץ והוא מלא בטעמי פרי הדר, ובמיוחד במרירות נעימה המזכירה טעם אשכולית מתון ומקסים. אלטרנטיבה ראויה למי שמאס במיני שרדונה עציים נוטפי חמאה וחסרי רעננות פירותית.

גם בתחום היין האדום מציע יקב דלתון שוס לא קטן במחיר של 80 שקל: הדלתון מרלו רזרב 2000 הוא אחת ההפתעות הנעימות ביותר שידעתי בזמן האחרון. החוויה מתחילה באף. היין מלא ריחות דובדבן עזים ושופעים. מי שיחפש ניחוח של פירות יער, ימצא קסיס וגם קצת פטל ושזיפים. הטעם אינו מפגר בהרבה אחרי הריח. היין רך ומתמסר, עגול והרמוני. גם הווליום הקצת גבוה מצד האגף המתוק לא הפריע לי במיוחד. טעמי הפירות השופעים והוניל, שהיישון בחבית נתן, ידעו לאזן את המתיקות הזו היטב. דלתון: יופי של יינות, יופי של מחירים, יופי של יקב.