מאסטר שף יריית הפתיחה: הצצה למאחורי הקלעים

מבעד למסך הטלוויזיה נראה כל פרק בתכנית עתירת הרייטינג מאסטר שף בוהק ומגרה. השופטים תמיד מצוחצחים, המתמודדים נרגשים והאוכל סקסי וטעים. אך מאחורי החזות חסרת הפגמים הזאת עומדים חודשים של הכנות, ימי צילום מרוכזים שמתחילים בשעה חמש בבוקר ומזווה אחד, שהוא חלומי בדיוק כפי שהוא נראה על המרקע. לרגל עליית העונה החדשה של התכנית, הצצה ליום מאחורי הקלעים של צילומים בנווה אילן. היה מעורר תיאבון.

ההכנות למאסטר שף מתחילות ארבעה חודשים לפני שמופעלת המצלמה הראשונה באולפן. אז, מתחיל עדי בן דן, איש קולינריה ותיק שאחראי על המזווה של התכנית, לגייס ספקים ולהרכיב צוות ממיינים ראשוני שמונה 8 אנשי מקצוע שטועמים במשך עשרה ימי מיון מעל 3,000 מנות של מתמודדים פוטנציאליים. הרבה לפני שמישהו מהם רואה את זיו פניו של אייל שני.

מה המנה שמכינים הכי הרבה במיונים?
"טעמנו כבר 15,000 מנות על פני כל העונות והמנות שתמיד רואים הכי הרבה הן דגים לפי שיטות הכנה של כל עדה ומנות של קציצות וממולאים".

אחרי שלב המיונים בונה בן דן את המזווה המפואר שמשתנה בכל עונה. בעונה הנוכחית, הוא גדל בחמישים אחוז וכולל הרבה יותר אגוזים, פירות יבשים, תבלינים, קמחים שונים, חומרי גלם אסיאתיים ועוד. "בכל יום של צילומים אנחנו מתחילים בחמש בבוקר הכנות במטבח האחורי ומסדרים את חומרי הגלם במזווה לפי המשימה של אותו יום", מסביר בן דן, "בשבילי, זאת המעדנייה הכי גדולה ומהנה שיש בארץ".

בד בבד עם תחילת ההכנות של בן דן, חושבת עורכת התכנית דורית גבירצמן יחד עם המפיק אסף גיל, על המשימות של המתמודדים. "את ההשראה למשימות אני שואבת מדילמות יומיומיות של בשלנים", היא מספרת, "חוץ מזה אני פודית מאוד אז אני מתעניינת ותמיד יודעת מה הטרנדים בעולם הזה".

באופן מפתיע, המשימות בפורמט הישראלי של מאסטר שף מעניקות השראה לגרסאות השונות של התכנית ברחבי העולם. "מאסטר שף זה פורמט בינלאומי, אז אנחנו נפגשים מדי שנה בוועידה עולמית. השנה, העורך האמריקאי של הפורמט אמר לי שהוא בחיים לא חשב שהטריטוריה שהוא ייקח ממנה הכי הרבה רעיונות לתכנית תהיה בישראל. הגרסה שלנו נחשבת מאוד מקורית וכל דבר שאנחנו עושים מקבל רפרנסים בעולם אחר כך".

מה סוד ההצלחה של הפורמט הזה אצלנו?
"זה קשור לדעתי בכלל לטלוויזיה הישראלית. יש לנו מגבלות תקציב וימי צילום צפופים שמתרכזים להרבה תוכן במעט זמן, אז המחסור הופך לאבי ההמצאה".

ימי הצילום הצפופים הללו נמשכים כמעט 20 שעות בכל פעם, כשבכל אחד זוג משימות- חסינות והדחה. השופטים, שכבר רגילים למצב במובן מסוים, עדיין מתקשים לתפקד ככל שהזמן עובר. "הימים האלה קשים מאוד וביום שאחריהם אני לא קם מהמיטה עד ארבע בצהריים", צוחק השף חיים כהן, "זה קורה גם מהעייפות וגם כי צריך לעכל את כל מה שאוכלים פה ללא הפסקה כל היום. מה שיותר מדהים זה שגם בין הטעימות אנחנו מתפלחים למזווה ומנשנשים, לפעמים כדי לחפות על הטעם של הביס הקודם ממנה פחות טובה שטעמנו".

"הימים הארוכים פה הם כמו הזיה אינסופית", מחזק את כהן השף אייל שני, "אנחנו מגיעים לצילומים עם אור ראשון, נמצאים בהסגר של 20 שעות וכל זה תחת סמים קשים- כי תחשבי שאת בעצם אוכלת כל היום. לדעתי זה קורה באינטרוולים של רבע שעה, כל פעם משהו אחר, סוכר, חלבון, פחמימה ירק ואז שוב סוכר. המוח מתחרפן מזה. ואז, יש הפסקת צהריים וגם בה יושבים ביחד לאכול".

את אותן ארוחות צהריים מבשל על פי רוב השף יונתן רושפלד. שבכל יום צילום מגיע למטבח האחורי וצולל אל הסירים. "בישול אצלי הוא סדר יום נורא קפדני. אני חייב לבשל אז אם אני ביום צילום אני מבשל פה לאייל, למיכל, לחיים ולצוות ההפקה", מסביר רושפלד, "אני עושה את זה מוקדם, לפני שהכול מתחיל. כל פעם משהו אחר, היום למשל הכנתי פארידות עם תמרינדי טרי".

בניגוד למנות של רושפלד שממתינות לארוחת הצהריים, את המנות של המתמודדים טועמים השופטים מיד עם סיום ההכנה. את הטעימות הללו לא מראים במצלמות ובמהלכן מלווה איש הפקה כל אחד מהשופטים ורושם את רשמיו מהמנה בזמן אמת. הטעימה שמתבצעת בפאנל השיפוט לאחר מכן ובה אנו צופים, נעשית על פי רוב כשהמנה כבר קרירה והרבה פחות כיפית לאכילה.

מה עושים עם ביס ממנה לא טובה?
"בולעים אותו", אומר כהן, "אי אפשר לירוק את זה החוצה. זה לא מכובד. רק אם יש משהו לא מבושל אפשר להוציא ולדבר על זה, אבל לא אם זה פשוט לא טעים. לומדים לשרוד את זה".

"קורה שיש מנות לא טובות", אומר רושפלד שידוע בתגובותיו הכנות במהלך התכנית ואף כינה את אחת המנות שטעם ביום הביקור שלנו בסט בתואר גועל נפש. "צריך להבין שאוכל זה דבר שקשה לעשות כשאתה לא בריכוז מלא, לכן התחרות פה היא נורא קשה, כי זה משחק טלוויזיוני מול מצלמות. אז יש מקרים של מנות נהדרות ויש מקרים שממש לא. מה שלא יהיה, לנו יש תפקיד ברור פה, אנחנו שופטים והעובדה שאני מתאכזב הרבה פעמים נובעת מכך שיש לי ציפיות גבוהות ואני יודע את זה".

עם הזמן, הציפיות של רושפלד הולכות ונענות. "הרמה והמודעות של אנשים בתכנית ומחוצה לה נורא עלתה במשך העונות", הוא אומר, "בסופו של דבר האפקט של התכנית הזאת במסעדות ובצרכנות הקולינרית הוא עצום. פעם כל מנה שנייה של המתמודדים הייתה חריימה והיום אנשים באו עם לוקוסים, פרידות ואינטיאסים טריים".

"כבר באודישנים ראינו שהרמה של המתמודדים עלתה בטירוף", מוסיפה מיכל אנסקי, "אנשים הביאו לנו דברים מטריפים מחומרי גלם מקומיים שממש הגעתי מולם למצב של דמעות בעיניים. הרגשתי שעשיתי את שלי, אני נורא גאה בזה, מבחינתי זה סוג של ציונות".

קורה שיש לכם פייבוריטים בין המתמודדים?
"יש לי פייבוריטים", אומר רושפלד, "זה משהו שקורה לי כבר מהתחלה. בעונה הקודמת ניחשתי למשל את תום פרנץ כבר בשלב האודישנים. גם בעונה הזאת הימרתי כבר על שלושה מתמודדים ושמתי את שמם במעטפה למעלה במשרדים".

בין משימה למשימה, ובין נשנוש לנשנוש, רואים את הדינמיקה בין ארבעת השופטים שמזכירה במובן מסוים בני משפחה קרובים. לעתים מתווכחים בצעקות, לעתים צוחקים מבדיחות פנימיות. "אנחנו לא נפרדים לדקה", מפרטת אנסקי, "כבר שלוש שנים שאנחנו במערכת יחסים אינטנסיבית והעונה, גם השתנתה מאוד הדינמיקה בינינו כי כל אחד מרגיש יותר נוח במקום שלו. יש בינינו אינטימיות והערכה שנבנתה וגם כשאנחנו רבים אלה ריבים של בית ואהבה. היום, אני מעריכה את אייל, יונתן וחיים הרבה יותר מאשר בהתחלה כי אני פשוט מכירה אותם טוב יותר, הם בעיני השפים הכי טובים בישראל".

אחת התקופות המכוננות שקרבה בין ארבעת השופטים בעל כורחם, אירעה במהלך ימי הסופה לפני מספר שבועות, כשהם מצאו עצמם נצורים יחד בשלג. "זאת הייתה סיטואציה הזויה לחלוטין", אומרת אנסקי, "היום אנחנו צוחקים על זה אבל זה היה גם מפחיד. אייל, אני, העורכת והמלבישה ישנו באותו חדר, בלי חשמל עם טמפרטורה מתחת לאפס מעלות והתכסינו עם מפות וצעיפים. מאז, פתחתי לנו קבוצת וואטסאפ שנקראת נצורים בשלג". "אנחנו מעלים לקבוצה הזאת כל הזמן תמונות ורכילויות", מספר שני, "כל אחד נותן שם משהו וזה מזכיר לי מאוד את איך שאנחנו מדברים במסגרת התכנית. שכל אחד מנסה לדייק במשפט קצר שיהפוך לשני את העולם".

אתם בקשר גם מחוץ לתקופת הצילומים של התכנית?
"בתקופה של הצילומים אנחנו מאוד בקשר אחד עם השני וכשנגמרים הצילומים אנחנו נעלמים לגמרי, עד הצילומים הבאים", אומר שני, "זה כמו חוויה של מילואים, כשאת שם, את החברה הכי טובה של האנשים אתך אבל כשזה נגמר את לא רוצה לראות אותם יותר כי הם מזכירים לך את המילואים. בטח גם בבית סוהר זה ככה".

מלבד התבדחויות, יש גם הרבה ריבים של השפים על הסט, את חלקם רואים אחרי העריכה הסופית, אך רובם חלים דווקא בחדרי חדרים, כשהשופטים מתייעצים בהפסקת הצהריים. "ההפסקות הללו מאוד אינטנסיביות. אנחנו יושבים ביחד לאכול אבל זה זמן הדיונים שלנו", אומר שני, "אני לא אגיד שאנחנו מדברים שם. מדברים זאת מילה עדינה. מתחילות שם מריבות בדרך כלל. זה מדהים אותי תמיד המעורבות המטורפת שיש פה לכולנו במעשה הזה. שוכחים מהר מאוד שזאת טלוויזיה".

מה זאת אומרת?
"יש לנו מעורבות רגשית. אחרי השוט הראשון כבר נדמה שאין סביבך מצלמות וזה לא מרגיש כמו טלוויזיה, להפך, זה כאילו הטלוויזיה שכרה את שירותינו כדי שנבעט בה. אני מרגיש שמה שעושה את התכנית זה באמת המאבק המדהים והקונפליקט הזה. כי מצד אחד קשת רוצים לעשות טלוויזיה עם מיטב הידע שלהם. אבל אנחנו השופטים מרגישים שמה שמתרחש פה באמת, הרבה יותר חזק מאשר מורת הטלוויזיה עלינו. אז קשת מלטשת את הרגעים לידי סיפור ודרמה צלולה, כואבת ומצחיקה ואנחנו אומרים 'בואו לא נשכח שאלה החיים האמיתיים'. כי בצורה מאוד מוזרה, באולפנים האלה מתרחשים הדברים הכי אמיתיים ומרוכזים. יש פה מאבק, ייאוש, פחד ותקווה ברצפים מאוד מהירים ואתה בתפקיד של חורץ הגורלות. אסור לך לטעות, כי יש פה אנשים שזה הקרב של החיים שלהם. זאת הסיבה שיומיים אחרי יום צילומים כזה אני מסתובב עם נשמה יבשה, כי נתתי כאן את כל האנרגיה, עד המציצה האחרונה הזאת של השעה ה-18 לצילומים שאז כבר מדברים על אדי דלק. אמנם אלה לא חדרי ניתוח להשתלות לב, זאת בסך הכול טלוויזיה, אבל זה לא משנה כי העולם נעלם כשאנחנו כאן, וזה הופך לכל מה שיש בו".

מאסטר שף, מדי רביעי ושבת ב-21:00 בקשת.