בחופשת השחרור שלי נסעתי ללונדון עם תמי. חבר, שהכיר את לונדון היטב, כמו גם מטרופוליות אחרות בעולם, המליץ בחום על תה של חמש אחר הצהריים באחד המלונות המפוארים. "זה טקס שלם," ניסה לשכנע, "עם כלי פורצלן מאוירים, סקונס עם חמאה וריבה, תה במיליון טעמים וקשישות בריטיות במגבעות מהודרות. שווה כל פאונד." התברר שזה היה שווה הרבה יותר: במונחים ישראליים, ההשתתפות בחוויה האותנטית עלתה משהו כמו מאה שקל לאחת. במונחי חיילות, זו היתה מחצית משכורתנו החודשית. ויתרנו מראש. שוב אכלנו צהריים במקדונלדס, כשתמי, צמחונית אדוקה, מטביעה את רעבונה בצ'יפס גדול.
בופה לארוחת בוקר
אני יכולה רק לדמיין, אבל נראה שארוחת הבוקר ברביבה וסיליה היא הגרסה הישראלית לתה הבריטי של חמש אחר הצהריים. בבית הקפה הרמת שרוני אפילו המאבטח מברך אותך בבילוי נעים. נשות האצולה המקומית אינן קשישות, חלילה, אלא נשים בשיאן, שמורות היטב וחיות נכון. בינות לנשים המטופחות, הגודשות את המקום, אפשר לאתר, פה ושם, גברים, שנטמעים היטב בין גווני השמנת, האוף ווייט והעץ הבהיר.
לרוב, כשאני נפגשת ברביבה וסיליה, אני לא מזמינה כלום, זולת קפה (10 שקלים להפוך קטן) או קפה קר (18 שקל), שניהם מצוינים ונחשבים הוצאה סבירה לפגישת עבודה. לא תמיד הצלחתי לעמוד בחוקים הנוקשים של עצמי, ולכן אני יודעת שהאוכל שם מושקע מאוד, מוקפד לעילא ולעילא, שמנתי וחמאתי ועוד שמות תואר אחרים בגווני שמפניה וסלמון.
ארוחה שלמה בשירות המדור לא ניתן היה להוציא לפועל בימי מיתון כמו אלה, אז דגמתי את ארוחת הבוקר, סובלימציה והידוק של ארוחת הבוקר הישראלית הזכורה לכם מהנופש האחרון באילת. 54 שקל מקנים לאדם אחד, קצת חבל לציין - את הזכות לקחת כפי יכולתו וככל העולה על רוחו מבופה ארוחת הבוקר שבכניסה לבית הקפה. שתי ביצים בכל צורת הכנה שתבקשו יגיעו לשולחנכם, אבל את השאר תעשו לבד. לקחתי לי סלט ירוק (והנחתי לסלט הישראלי של מלפפונים ועגבניות), סלט עגבניות ומוצרלה (ודילגתי על פיסות פלפל ירוק), גבינה בולגרית למריחה ולבנה עם שמן זית וזעתר (וויתרתי על כמה דיפים), פרוסות של פסטרמה עם חרדל (אך לא סלמי), ואנטיפסטי של חצילים (אבל זנחתי אנטיפסטי של גזר. גזר? זה שבאיטליה עושים כזה, לא אומר שגם אנחנו מוכרחים). היו גם קפה ומיץ בעיסקה שלי, וגם קינוחים - פירות וריבות בעיקר.
לבדוק ירוקים בשיניים
בסלט הירוק נרחץ ויובש כל אחד מהעלים בנפרד, ורוטב הויניגרט עם בלסמי שבחרתי לו היה קליל ומצוין. סלט העגבניות במוצרלה טמן בחובו, חוץ מעגבניות אדומות ומוצרלה טובה, גם פיסות של עגבניות מיובשות ועשבי תיבול, מהסוג שמחייב אחריו בדיקת ירוקים בין השיניים. הגבינות והלחמים והחצילים הקלויים והפסטרמה - הכל היה טוב. לא ייחודי או מסעיר, את רוב המנות אתם מכירים ממקומות אחרים, אבל הכל עשוי כמו שצריך.
טעים, מושקע ויפה ברביבה וסיליה (לא אמרתי מלה על כורסאות העור הרכות), אבל יותר מהכל, יש שם שקט של חוסר דאגה. אין סיכוי שהשירותים יהיו משהו אחר מלבד מצוחצחים, ושהמגבות הרכות והקטנות ייגמרו חלילה, שהמזגן לא יצנן אתכן גם כשבחוץ כבשן, אבל הוא גם לא יקפיא אתכם. איש איש לפי צרכיו, אבל רק למי שיכול.
רביבה וסיליה. המייסדים 1, רמת השרון. טל' 5400179. פתוח: א'-ה' 8:00-24:00, ו' 8:00-17:00, שבת 10:00-24:00.