פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      והעיר שושן צהלה ושמחה: מה אכלו בפרס?

      היום אנחנו מתחפשים, בולסים אוזני המן ומרעישים ברעשנים, אבל במרכז העלילה של מגילת אסתר, חגגו יהודי פרס את הפורים שלהם קצת אחרת

      עוגיות פרסיות (ShutterStock)
      עוגיות פרסיות (צילום:SHUTTERSTOCK)

      חג פורים חג פורים, תחפושות, רעשנים, אוזני המן? כל הסממנים המידיים של החג בו ניצלו יהודי ממלכת פרס העתיקה מפני תככיו הנבזיים של המן הרשע, דווקא לא היו מוכרים בכלל ליהודי פרס. כדי ללמוד עוד על מנהגי החג, דיברתי עם הבשלניות המומחיות וידה לויים, סופרת ומנחת תוכנית רדיו בשפה הפרסית, ועם פרי סני, שכתבה את הספר 'תרנגול פרסי', אשר מתחקה אחר המנהגים והמאכלים של יוצאי העדה.

      פרס של פעם ואיראן של היום ממוקמת בצומת גיאוגרפי מרכזי. מצד אחד: הודו והמזרח הרחוק, מצד שני, תורכיה יוון ואירופה. אימפריות ומצביאים חצו ועברו דרכה, ומסלולי סחר עתיקים ריכזו אליה את הסחורות הטובות ביותר שהיו לשני צידי העולם העתיק להציע. כך, מאכלים פרסיים רבים הושפעו מהתבלינים והשימוש הנרחב בעשבי התיבול והאורז של הודו, ומצד שני מהמאפים של ארצות ערב והבלקן.

      עלילת מגילת אסתר מתרכזת בשושן הבירה, שם ישב המלך אחשוורוש וניהל משתים שנמשכו ימים כלילות. בימים שאחרי אירועי המגילה (שמומלץ לכולם לקרוא) וקביעת חג הפורים במסורת היהודית, אימצו יהודי המקום סט מנהגים שונה ואלו שאנחנו מציינים היום.

      בבתי כנסת קיימו תפילות פורים וקריאת מגילת אסתר ושרו פיוטים מהמשורר יהודה הלוי. בסיום קריאת המגילה, פיזרו סוכריות בבתי-הכנסת והחלו בשמחת פורים וסיפורים על הנס שקרה לעם היהודים בזמנו של אחשוורוש.

      מה שהיה חשוב זה הביקורים המשפחתיים: מהקטן אל הגדול, לפי גיל או לפי מעמד, האחות הצעירה מבקרת את האח הגדול, או יוצאים לבקר עשיר ומלומד. בני הקהילה אירחו ברוחב יד, וחילקו מעות כסף לילדים החוגגים. מלבד הביקורים, מקפידה הקהילה למלא אחר הכתוב במגילה ו"משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" התקיימו בפרס לאורך החג.

      חלווה פרסית (יח"צ)
      חלבה פרסית (צילום: יח"צ)

      עד לפני 40 שנה יכלו יהודים מכל העולם לקיים מנהג נוסף של הקהילה המקומית: עלייה לרגל לקבר אסתר ומרדכי. על העיר שבעבר הייתה שושן הבירה הוקמה העיר ה?מ?ד?אן, 300 ק"מ ממערב לטהרן, ובה חיים כיום קרוב לחצי מיליון בני אדם. במהלך החג הקבר היה מוקד עלייה לרגל ומעבר לתפילות היה מוקד של נתינת מתנות וממתקים.

      תחפושות לא היו בין המנהגים, אבל בבתי הספר נהגו להציג את סיפור המגילה בכיתות: תלמיד אחד היה מקריא או מספר את מעללי מרדכי והדסה בזמן שמאחוריו עמיתיו לכיתה המחישו את המילים במופע אלתור מבדח.

      בלי האוזניים של המן
      קשה לדיין את פורים ללא אוזני המן, אבל מקור העוגיה המשולשת הוא ביהדות אשכנז. זה לא אומר שהייתה חסרה מתיקות ליהודי פרס. שני מעדנים מתוקים הוגשו באופן מסורתי בזמן החג:

      ה"גושפיל" - בצק דק המטוגן בשמן עמוק ונטבל בסירופ דבש, והשני הוא חלבה, אבל לא חלבה מטחינה גולמית כפי שאנחנו מכירים היום, אלא מעדן סמיך מאוד שמורכב מקמח ושמן שטוגנו יחד לתערובת שחומה ואליהם התווסף סירופ ריחני במיוחד של מים, סוכר, זעפרן ומי ורדים. הסירופ והתערובת הקמח מתערבבים יחד בעדינות ליצירת מעדן בסמיכות שבין מרציפן לדייסה או פודינג, שניתן לחתוך, לעטר ולקשט בפיסטוקים או שבבי שקדים.

      מעדנים עתיקים אלו הוגשו לא רק בפורים, אלא גם באירועים משמחים אחרים: בהודעה על אירוסין נשלחו מגשים מלאי דברי טובין אל הזוג המאושר, ובחתונות הגברים קיבלנו מנה מהם במטרה להגביר את כח האון. בניגוד חד, גם בימי אבל על בני משפחה נהוג היה להגיש את החלבה, מתוך כוונה לסייע, לעודד ולעזור למתאבלים להמשיך בחיים.

      מאז ועד היום, חג פורים היה מקור של שמחה, זמן איכות משפחתי, נתינה וקבלה וכמובן הרבה קלוריות מתוקות טעימות.

      חג שמח לכולם!

      מתכונים לאוכל פרסי