כחלק מתרבות השפע המודרנית, הפך האוכל שאנחנו אוכלים לכזה שצריך להיות מושלם תמיד. כל הפירות והירקות חייבים להראות מבריקים ונטולי פגמים אחרת הם נחשבים ללא ראויים למאכל, כל מה שלא יפה מוכרח להיזרק מיידית וכולנו במירוץ מתמיד אחר רכישת חומרי גלם ומוצרי מזון חדשים כדי למלא את המקרר עד אפס מקום. אז זהו, שכל זה לא חייב להיות ככה. וזה בדיוק המסר שמנסה להעביר קבוצת סלואו פוד ישראלית צעירה וחדשה.
אשת הקולינריה שי שבח וצלם האוכל חיים יוסף, הם שניים מהעומדים מאחורי אותה קבוצה, שקמה לפני מספר שבועות. יוסף ושבח הכירו דרך עולם הסלואו פוד המסורתי והחליטו יחד עם שותפותיהן, שיר הלפרן משוק האיכרים בנמל תל אביב, ונועה אברבנל, מעצבת גראפית ובת לחקלאי, להקים את קבוצת הסלואו פוד לצעירים בישראל.
"כבר זמן מה שבכל אירופה יש המון פעילויות של קבוצות סלואו פוד צעירים ואנחנו הראשונים להרים את הקבוצה בישראל, כדי להניע פעילויות סלואו פוד צעירות גם כאן", מסביר יוסף. "החלטנו לעשות את זה כי רוב פעילויות הסלואו פוד שקורות בארץ הן כיום סביב המגדלים, התוצרים והחיבור לאנשים. אלה לרוב פעילויות שכוללות אנשים מבוגרים ולתנועת הסלואו פוד העולמית יש רצון לטפח באופן טבעי גם דור צעיר. אין מה לעשות, כדי לשמור על מסר פעיל צריך שהצעירים יכנסו ללופ וזה יקרה דרך פעילויות מגניבות שאנשים מתחברים אליהם".
הפעילות המגניבה הראשונה אליה מתכוון יוסף היא מיזם בשם דיסקושוק שיתקיים בערב ה-9 באפריל בנמל תל אביב. "הדיסקושוק היא אחת מפעילויות הדגל של ארגון הסלואו פוד לצעירים ברחבי העולם", מסבירה שבח, "הרעיון הוא ליצור פעילות חברתית וכיפית שבמהלכה מבשלים מאוכל שהיה אמור להיזרק ומדגישים את נושא בזבוז המזון שאנחנו רוצים להעלות למודעות".
לרובנו יש קושי נקודתי לחשוב על אוכל שאמור להיזרק כמעורר תיאבון. מיזם הדיסקושוק משחק בדיוק על הקונספציה השגויה הזאת ולצורך כך ארגנה הקבוצה שיתוף פעולה עם מספר שפים מכובדים שיוכיחו שגם עם אוכל שלא נראה הכי טוב, אפשר להכין דברים נהדרים. באירוע ישתתפו יאיר יוספי ממסעדת אלבה (שנסגרה לאחרונה), אביבית פריאל (ממסעדת אוזריה), סבינה וולדמן (מבית הספר לקולינריה בישולים) ועודד חצבני (אקס בר יין). כל מי שלוקח חלק באירוע עושה זאת בהתנדבות וללא קבלת כל תשלום.
אז מה בעצם אפשר לעשות מאוכל שאמור להיזרק?
"אז זהו. שמלא דברים", מחייכת שבח, "ברגע שישבנו וזרקנו רעיונות לאירוע עלו דברים מטורפים. למשל, נכין את הסנדביץ' של אברהם הסתת מתוך הספר של מאיר שליו. זה בעצם כריך ענק מלחם יבש שמרוקנים אותו, ממלאים אותו בדברים, מועכים אותו ויושבים עליו יום שלם. בספר, הסתת יושב עליו כי זה אצלו בין הבלטות וככה הוא עובד. אנחנו נפעיל לחץ על הכריך בצורת משקל חיצוני והמיצים שבו יופרשו כל היום. תהיה בתוכו גבינה, שמן זית, עגבניות, שום, פטרוזיליה, מלח ופלפל".
"כריך כזה למשל, בגלל שהוא נמעך, לא חייב שהמרכיבים שבתוכו ייראו הכי טוב", מוסיף יוסף, "העגבנייה שנכנסת לא צריכה להיות הכי מתוחה ועגולה. ואפשר בסוג כזה של בישול לדחוף המון דברים שאולי לא נראים הכי מגניב ולהציל המון מזון שבדרך כלל היינו זורקים וקונים במקומו חדש".
הפכנו בשנים האחרונות לחברה מבזבזת?
"הפכנו לחברה שמוציאה המון כסף על אוכל. ובגלל שאוכל לא עולה כמו בית או אוטו, אנשים מרשים לעצמם לקנות המון ממנו. אז קונים הרבה, כי השפע גורם לנו להרגיש טוב ואז לא צריכים את הכול כי אי אפשר לצרוך את כל זה", אומר יוסף, " ובעצם אנחנו זורקים כסף לפח וזה משמעותי".
"נקודה חשובה נוספת זה שבעצם אנשים היום לא זוכרים שלא כל התפוחים גדלים עגולים על העץ", אומרת שבח, "אנחנו קונים ואוכלים רק פירות וירקות שהם שלמים ויפים ונזרוק את אלה שטיפה נפגעו. לכן, רק 40 אחוז מהירק שמגדלים היום מסביב לעולם מגיע בכלל למאכל אדם, חלק גדול מגיע לבעלי חיים והרבה מושמד כי בעולם המערבי לא אוהבים לצרוך פירות וירקות לא יפים, אבל לא אכפת לנו לרכוש ירקות ופירות מצופים בשעווה למרות שכולנו יודעים שירקות לא נראים ככה באופן טבעי . ויש לנו גם את העניין הפסיכולוגי שאנחנו חייבים לראות הכול מלא כל הזמן. אנחנו ממלאים את העגלה הענקית בסופר ואת המקרר הענק בבית, חוזרים הביתה וזורקים את כל מה שהיה קודם במקרר בשביל להכניס את הדברים החדשים. זה לא חייב להיות ככה".
מה אתם מציעים לעשות?
"קודם כל זה מצב שקורה לרבים מאתנו", אומר יוסף, "אבל אם למשל הלכנו לסופר, קנינו מלפפונים, חסה ועגבניות. ובסוף לא אכלנו את העגבניות והן קצת נמעכו. במקום לזרוק אותן לפח אפשר להכין מהן רוטב נהדר, ולא לקנות שוב עגבנייה שגדלה אלוהים יודע איפה במחיר מופקע. עגבניות שרי מתובלות בתנור, על לחם יבש שהפך לברוסקטה, זאת מנה מגניבה. עושים אותה בעשר דקות וגם לא מוציאים עליה עוד כסף".
המטרה היא לא לשנות דפוסי התנהגות שהשתרשו אצל כל אחד מאתנו במשך שנים, אלא לעורר שינוי קטן בתפיסות המחשבתיות. "לא באנו לשנות סדרי עולם אלא באנו לפתוח את התפיסה של אנשים", אומרים השניים, "אנשים שלא מבינים עד הסוף מה זה סלואו פוד יכולים לבוא לאירוע ולהבין ששווה לקנות פחות ולעבוד עם חומרי גלם שלא תמיד חשבנו עליהם כאטרקטיביים כדי ליצור מהם דברים נוספים. למשל, לעשות פסטו מפטרוזיליה שקצת התעייפה במקרר במקום לזרוק", מסביר יוסף, "ככה כולם מרוויחים".
לאחר הדיסקושוק מתכננים החברים לארגן אירועים נוספים באותה רוח. כמו למשל ארוחות במסגרתן כל אחד מביא את הסיר שלו וחולק עם יתר החברים, במטרה לא לזרוק אוכל. "אם יש לך סיר קציצות שמחר הוא כבר לא רלוונטי, בוא עם הסיר הזה", אומר יוסף, "ככה אנשים גם יוצאים מהאינטרנט וגם לא מבזבזים אוכל".
"הערך החברתי והתרבותי של האירועים חשוב ולא מתעלמים ממנו", מוסיפה שבח, "כי אוכל זה נושא חברתי ותרבותי. תמיד גידלנו אותנו כילדים שאין משיחין בשעת הסעודה וזאת הטעות הכי גדולה. אוכל הוא רגע מפגש. יש משהו באוכל שהוא הזדמנות מפגש אחרת. אתה יכול להתחבר לאנשים שבהזדמנות אחרת לא היית מתחבר אליהם ופתאום אתם יושבים סביב צלחת וזה קורה. זה חלק חשוב מהנושא של סלואו פוד".