ביקור של מכר תייר מחו"ל, תמיד גורר בקשה לרשימת מכולת של מסעדות שמחייבות גיחה. הרשימה לרוב ארוכה מדי ובלתי אפשרית, והמקומיים ממילא לא תמיד שולטים ברזי "מסעדת השף הכי טובה". בדיוק לוואקום הזה נכנסו דיאנה לינדר ודניה ויינר. אחרי שפיצחו את הנוסחה המנצחת לקומבינציה שבין צילום אוכל, סטיילינג ומתכונים מפתים, החליטו צלמת האוכל ויינר והסטייליסטית לינדר מהבלוג מתכוניישן, ליזום גם קונספט חדש בשם פודיגייד- מדריך ויזואלי ותוכני ממוקד לתיירים שמחפשים מה ואיפה לאכול בתל אביב, בלי לחקור יותר מדי. בסמוך למיזם החדש הן ממשיכות לפתח את הבלוג שלהן שקיים כבר ארבע וחצי שנים ולערוך סדנאות סטיילינג וצילום קולינרי בסטודיו שהן חולקות ביפו.
ויינר, החלה את הקריירה שלה כצלמת קולינריה לפני כ-15 שנה. התחום, שכיום נפוץ ומפותח מאוד, היה אז בחיתוליו. "צילום מזון בשנים ההן היה מאוד אולד סקול והאוכל נראה מאוד מלאכותי", היא מסבירה, "נכנסתי לעיסוק בתקופה שבה חל שינוי של ממש בעולם האוכל, בייחוד בתל אביב, והייתה פריצת דרך של חומרי גלם ומסעדות. זה היה תזמון מאוד מדויק". את ההחלטה להתמקד דווקא בצילום אוכל ביצעה ויינר אחרי שעבדה כצלמת אופנה והבינה שזה לא התחום בו היא מעוניינת. היא החלה לעבוד עם שפים ורצתה שימיה יעסקו באוכל, אף שבזמנו לא הגדירה את עצמה כפודית או בשלנית.
את האלמנט הזה השלימה לינדר, שלמדה בישול ועבדה במסעדות שונות בתל אביב כמו למשל קפה נואר, עד שסללה את דרכה לתחום הסטילינג הקולינרי ופגשה את ויינר על הסט של צילומי ספר בישול. "בישראל סטייליסטית מזון אחראית על הפן היצירתי של להמציא את הקונספט לצילום, להכין לרוב גם את האוכל כדי שייראה הכי טוב שניתן, לצלחת וגם להביא את כל הכלים והרקעים שמשתמשים בהם על הסט", מסבירה לינדר, "את דניה פגשתי במסגרת מקצועית כשעבדנו יחד לראשונה על ספר בישול ומהר מאוד התאהבנו והפכנו ממש לזוג. רק כזה שלא ישן יחד בלילה".
השתיים החליטו לפתוח בלוג במסגרתו הן ייצרו תכנים בהדגשת הפן הצילומי והסטיילינג. "רצינו להביא את עצמנו לבלוג וליצור תוכן שלא תלוי בשום לקוח", הן מסבירות, "עם הזמן, הבנו גם את המשמעות והמקום של המתכונים בבלוג שלנו כי קהל היעד מאוד אהב את מה שעשינו מהבחינה הזאת לכן התחלנו להעניק למתכונים מקום ודגש ממש שווה ערך לסטיילינג ולצילום של האוכל".
למרות ההצלחה בקרב הגולשים הישראלים, לשתיים היו שאיפות רחבות יותר מהסצנה המקומית והן הבינו שהאופציה המעניינת יותר להתפתחות עבורן כוללת דווקא את הקהל מעבר לים. "בשלב די מוקדם הבנו שאין סיבה להיות כבולים לבלוגספירה הישראלית ושברגע שהבלוג שלנו בעברית זה מצמצם אותנו", מסבירה ויינר, "לכן יצרנו פלטפורמה מקבילה באנגלית והבלוג החל לצבור קהל מכל העולם". כך, הן החלו לשתף פעולה עם אתרים גדולים כמו האפינגטון פוסט ולפרסם לא רק את מתכוניישן אלא גם את האוכל הישראלי באופן כללי. "הוצאנו את הישראליות החוצה דרך בלוג האוכל שלנו", הן מסבירות, "פעם נתנו מתכון לפלאפל ופעם לשניצל ושיתפנו את כל העולם באוכל הזה. אנשים מאוד התלהבו מהפוסטים הללו".
במתכונים שהן מעלות למתכוניישן משלבות ויינר ולינדר את הידע המקצועי שהן צברו עם השנים- לינדר מלימודי הבישול שלה וויינר מעבודה צמודה עם שפים תוך כדי צילומים וכן את הידע שהן צברו מבית- כנשות משפחה ואמהות למספר ילדים שיש להן מטבח לתפעל. "אנחנו מאוד מכניסות לבלוג את העובדה שאנחנו אמהות", הן אומרות, "רואים את זה בסוגי המתכונים שלנו- מהירים, לא מורכבים ולא פלצניים. דברים שהילדים ואנחנו נאכל יחד בבית. מצד שני יש גם מתכונים מורכבים ומאתגרים יותר למי שמחפש אותם".
הרעיון לפודיגייד, שהוא קונספט שונה לחלוטין מבלוג האוכל המקורי של השתיים, נולד בעקבות צורך אישי. "בגלל שמתכוניישן הפך לפלטפורמה שמייצגת אוכל ישראלי בחו"ל, יש גם המון זרימה של מיילים מאנשים שמגיעים לתל אביב ושואלים אותנו אם יש לנו המלצות. אנחנו כמו 144 למסעדות", צוחקת לינדר, "ואנחנו יודעות שיש בעיר המון אופציות ומידע שיכול להיות הרבה פעמים מציף. אז רצינו לבנות פלטפורמה שנותנת לאנשים שמגיעים את האפשרויות הכי טובות למקומות לאכול בהם, כאלה שבהם לא יפלו אף פעם ".
הפלטפורמה הזאת כוללת 12 קטגוריות שונות שבכל אחת מהן 3-4 אפשרויות למקומות שונים ברחבי תל אביב יפו. בין הקטגוריות למשל- המקומות הטובים ביותר לארוחות בוקר, צהריים או ערב, שווקי האוכל הטובים ביותר, האוכל האסיאתי הטוב ביותר ועוד. "כשאני נוסעת לחו"ל אני אחפש שבבלוגים של מישהו מבפנים איפה לאכול", אומרת ויינר, "אז בעקבות נסיעה שלי לברצלונה ותחושה שהייתי רוצה שמישהו יסביר לי מה קורה ואיפה לאכול, דיאנה עלתה על הרעיון של לערוך רשימה מאוד מצומצמת לכל המקומות שהכי נכון להגיע אליהם בקטגוריות שונות אצלנו בתל אביב. ברור לנו שיש יותר מהאופציות שבחרנו אבל רצינו משהו שיתאים לתיירים שמגיעים לישראל ואין להם הרבה זמן אבל הם רוצים לטעום את הדברים הכי מייצגים וכיפים".
הפודיגייד החל עוד בשנת 2012, בפוסט פייסבוק של מתכוניישן. במהרה, ראו ויינר ולינדר כי התגובות מהוות בסיס ששווה להרחיב ולפתח אך לקח זמן עד שהרעיון יצא לבסוף לפועל. כעת, הפרוייקט עלה לאוויר ומספק אינפורמציה מועילה (ואסתטית במיוחד לאור הצילומים של ויינר) לתיירים שיפקדו את ישראל בקיץ הקרוב ובחגים שלאחריו. בקרוב, אף עומדות השתיים לשווק את האתר ברחבי ארה"ב. "תל אביב עלתה מבחינת קולינריה בעולם ואנשים שכותבים על אוכל מגיעים לכאן ויוצרים דיבור על העיר", אומרות השתיים, "יש כאן מוקד בעל ערך קולינרי ורצינו לחזק את זה ולהיות אלה שיסמכו עליהן כשמגיעים לעיר מחו"ל כדי לא ליפול למלכודות תיירים או לערוך תחקיר עצמאי בשביל לאכול טוב".
ולא רק התיירים מתלהבים מהכלי הזה אלא גם ישראלים שמעוניינים בהמלצות תמציתיות וממוקדות בתל אביב. "אחרי כמה שעות שהעלינו את הפודיגייד כבר הגיעו אלינו פניות מעיתונים ואתרים שרוצים לסקר את הפרויקט", מספרות ויינר ולינדר, "אבל חשוב לנו גם להסביר שאנחנו לא מבקרות מסעדות אלא ממליצות על מקומות. יש הבדל די גדול בין הדברים האלה". ביקורת או המלצה, המדריך עובד והבנות קיבלו דיווחים על הגעת תיירים למסעדות עליהן הן המליצו כתוצאה מהסיקור החיובי.
ומה עם העתיד, לאן עוד אתן רוצות לקחת את המיזם שלכן?
לינדר: "יש לנו חלומות מאוד גדולים".
ויינר: "השאיפה שלנו בעשייה היא להביא את תל אביב ואת האוכל הישראלי החוצה לעולם. אנחנו רוצות לייצר קהל מחו"ל, שיתופי פעולה ומפגשים קולינריים. זה הדבר שמוביל אותנו היום ופחות הפן הלוקאלי של העשייה. היתרון שלנו הוא בפן הבינלאומי. רק עכשיו פרסמו את הפודיגייד זוג בלוגרים מפורסמים שהגיעו לטייל בתל אביב והמליצו עלינו באינסטגרם לעשרות אלפי העוקבים שלהם, בד בבד מישהי מניו יורק פנתה אליי על מנת לארגן אצלנו מפגש בלוגרים בנושא אוכל. זה מדהים מבחינתי ואת זה אני רוצה לדחוף קדימה. לצאת החוצה ולהראות לחו"ל מה זה אוכל ישראלי".
לפרטים נוספים על מתכוניישן ופודיגייד