10 מלכודות תיירים שכדאי להתרחק מהן

עונת הנסיעות בשיאה, וחלק אינטגרלי מכל ביקור בחו"ל בין הקניות לכנסיות, הוא האוכל המקומי. לא משנה איזה תיירים אתם, אף אחד לא רוצה להרגיש פראייר ולשלם מחיר מופקע או לבזבז את מיעוט הארוחות שיש גם ככה בחו"ל, על מנה לא טעימה או סתם משעממת.

יש לא מעט אינפורמציה על מסעדות שונות ומשונות באתרי אינטרנט, שדורשת זמן ונבירה ברשת. אם אתם תיירים עצלים, שלא רוצים לבוא עם רשימת מסעדות מן המוכן, או שאוכל הוא לא בסדר העדיפויות הראשון שלכם זה מובן. אבל עדיין, יש להניח שתעדיפו להמנע ממלכודת תיירים עושקות עם אוכל שנע בין סתמי לרע. לשם כך, רצוי להפנים כמה כללים פשוטים. הכלל החשוב מכולם הוא אף פעם לא לשבת במסעדה הראשונה שנתקלתם בה. גם אם אתם עייפים ורצוצים, אל תתעצלו, אם כבר הגעתם ליהנות מתרבות מקומית ואוכל שונה, תשקיעו עוד קצת מזמנכם, תשוטטו ברגל, תסטו מהמפה ותגיעו לפנינים אמיתיות.

הא"ב של כל מלכודת. תמונות ענק ופלקטים צבעוניים עם הדגמות של המנות שלכם, הן בגדר תמרור אזהרה מנקר עיניים. האם בארץ הייתם הולכים לאכול בחומוסייה עם בריסטול ענק ועליו כל מנות החומוס? העניין הזה כאילו אמור לעבוד על בלוטות הטעם ולהיות שפה בינלאומית שאומרת "כנסו כנסו", אבל אם מפעילים את קולטני המלכודת מבינים שלראות את האוכל מדגמן זה רמז עבה כפיל שמשמעותו להתרחק.

אחת הטעויות הנפוצות היא להגיע עם רשימת מנות שצריך לאכול במדינה מסוימת. במדינות רבות, אופי הבישול משתנה מאזור לאזור לפי חומרי גלם, מזג אוויר ונסיבות היסטוריות. דוגמה לטעות נפוצה היא קרייבינג לפאייה ספרדית בברצלונה, שאכן מוצעת בעשרות מסעדות תיירים. פאייה היא מנה האופיינית לאזור ולנסיה בספרד ושם ורק שם כדאי לאכול אותה, ולא בחבל קטלוניה. מסעדה מקומית אותנטית בברצלונה לעולם לא תציע לכם פאייה בתפריט. באותו אופן לכל אזור באיטליה את הפסטה והפיצה שלו, וברומא עדיף לנהוג כמנהג הרומאים ולאכול פיצה רומאית נפוליטנית האופיינית לאזור נאפולי. אם תיקחו את זה צעד אחד קדימה, אם המנה הלאומית כוללת מרכיבים מהים אבל החוף הקרוב נמצא שעות נסיעה ממנו- תתרחקו מהמקום ויפה שעה אחת קודם.

ככל שהתפריט ארוך יותר, ככה אתם צריכים לדעת שאתם בבעיה. ברגע שבמסעדה אחת מגישים לכם ספרון תפוח ובו אינספור עמודים של פירות ים, דגים, בשר בקר, עוף וכו', כנראה שהאוכל כאן קפוא ולא טרי וכיש פה נסיון לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר. העניין נכון על אחת כמה וכמה אם יש גם תמונות בתפריט.

אם מסעדות במוזיאונים נחשבות מפונפנות ומפקיעות מחירים, הרי שמסעדות ליד מוקדי תיירות כמו מגדל אייפל בפריז או ארמון בקינגהאם בלונדון ישחטו אתכם פי ארבע ולא אחת יש שם מלצרים שלבושים בצורה מוחצנת ומגוחכת שרק מחצינה את המלכודת. ככל שתתרחקו מהמרכז התיירותי, כך יגדל הסיכוי להגיע לבית אוכל נורמלי. אם ממש אין לכם ברירה, אתם במיקום מרכזי ונופלים מהרגליים, תלכו לאחת הרשתות. אפשר להגיד הרבה דברים על רשתות כמו מקדונלד'ס או סטארבקס, אבל לפחות יודעים בדיוק מה מקבלים וכמה זה צריך לעלות ולרוב אפשר לנצל את הביקור גם לגלישה באינטרנט אלחוטי וגיחה לשירותים.

אם בסעיף הקודם עוד יש לכם אלטרנטיבות וכל שנדרש הוא להתרחק, כשנוסעים לסיור תיירותי למקום נידח לכאורה שבצדו ארטקציה תיירותית פופולרית, אתם עשויים להקיעל למבוי סתום. בין אם תסעו לכפר מתוייר בפרובאנס, עיירה בגיאורגיה עם טירה או שייט לכפרים בבוספארוס, התוצאה זהה. במוקד מבודד ומרוחק, יחכו בסופם של האוטובוס או המעבורת שפע אדיר של מסעדות משוכפלות שנראות בדיוק אותו הדבר. במקרים כאלה אם נבצר מכם לעשות מחקר מקדים, אין ברירה, אין טעם להתרוצץ כמו חיה כלואה בכלוב, אלא להתמסר ולשבת באחת מהמסעדות.

כמה מסעדות טובות באמת יש בחוף ימה של ישראל? אפשר לספור אותן על יד אחת. ועכשיו, תיקחו את זה ותכפילו בעשרות מלכודות התיירים שמחכות לכם ומפתות אתכם לבוא עם אוויר ים, שחפים, רחש הגלים וחול זהוב. היינו נזהרים מאוד מפני מסעדות כאלה, שבהן לרוב משלמים מחירים מופקעים בשביל אוכל שהוא רחוק מלהיות טעים. הסיכוי שתפגעו במסעדה באמת טובה על הים, הוא מאוד קטן ואלא אם כן קיבלתם טיפ ממקומי, עדיף לקחת שמיכה, סלסלת פיקניק ובקבוק יין טוב, שממילא יעלה לכם בחו"ל משמעותית פחות מבארץ.

דרך מצוינת להבין אם כדאי לשבת כאן היא לנסות ולראות אם מקומיים יושבים כאן. מחוץ לארצות הברית ואנגליה, עדיף שהמקומות הללו לא ישרצו דוברי אנגלית בלבד. עוד רמז חשוב למקום בעייתי, הוא שולחנות עמוסים במצלמות ומדריכי נסיעות של הסועדים. עוד תת טיפ בסעיף הזה, אם אתם מחפשים להימנע מהעברית סביבכם, תעזרו בחיפוש המסעדות לא במדריכים בעברית או טיפים מלמטייל אלא באתרים בינלאומיים כמו YELP או TRIPADVISOR, שלרוב הממליצים בהם אינם דוברי עברית.

אם אתם במדינה שאנגלית היא לא השפה הראשונה בה, שילוט באנגלית בלבד עשוי להצביע על בעיה (ואגב - אם אין שילוט באנגלית, זה לא אומר שלא ידעו לדבר את השפה הבינלאומית). תפריט מן המוכן באנגלית שנשלף לעבריכם בקלות רבה מדי במסעדה כזאת, עשוי להציע שבמקרה הטוב נפלתם על מלכודת תיירים. במקרה הרע, נפלתם על מסעדה עם תמחור שונה לתיירים, הדבר הכי מרגיז שיכול לקרות בחו"ל. כדי לוודא שזה לא המצב ושאין איפה ואיפה במחירים, תנסו להשוות בין התפריט המקומי לתפריט באנגלית. עוד רמזים לא טובים - אם מחלקים במסעדה מפות בחינם.

גם אם אתם במדינה הכי ידידותית וחמה שיש, הסעיף הזה רלבנטי. אם אתם עוברים ברחוב ומארחת מצודדת וחביבה או מארח שמכנה אתכם "ידידי" ומתעניין מאיפה אתם, זאת כנראה לא מסעדה מקומית סטנדרטית. מה גם שהמארח הזה תמיד באורח פלא יודע גם משפט או שניים בעברית. אל תתייאשו, תמשיכו ללכת לעבר סימטה צדדית יותר ותמצאו בה את מבוקשכם. בדרך כלל, במתחמים תירותיים מסוג זה, אתם יכולים לעבור על פני 17 מסעדות שנראות כולן אותו הדבר ונבדלות רק במקומי הנחמד שמזמין אתכם להיכנס. הן תמיד עמוסות לעייפה בתיירים, ולפעמים חלקן שייכות לאותם בעלי עסקים.

בהרבה מקומות באירופה, שולחן ערוך ומזמין נראה כמו קבלת הפנים המושלמת, בעיקר אם איזו מפה משובצת מעורבת בעניין, לצד סלסילת לחמים ובקבוק מים. בפועל, בקבוק מים שנפתח במערכה הראשונה, מבטיח חשבון תפוח במערכה השלישית. על הבקבוק הזה, כמו במיני בר בחדר במלון, יגבו מכם הרבה מאוד כסף כמו גם על הלחם. העניין נקרא Cover ויש עליו Cover charge, שיכול להעלות מאוד את מחיר הארוחה. כמובן שאף אחד לא יגיד לכם את זה אבל ברוב המקומות אפשר פשוט לסרב לו.