הדיש

הרקע: חם. זה היה עוד אחד מאותם ימים לוהטים שבהם קשה לצאת החוצה, אפילו בערב. האוויר לא זז, הזיעה ניגרה, והיה ברור שכל תזוזה מהדירה תתבצע רק לכיוון ממוזג וקריר. זה לא היה הזמן המתאים לבר אפל וצפוף. זו היתה השעה למקום נוח, מרווח, מפנק ובעיקר קר. איכשהו הגענו לאלנבי, התגלגלנו בדרך הסמוכה ללולה ונחתנו בדיש.

האווירה: נעימה. יש בדיש משהו משוחרר, נוח, משדר פתיחות. מקום בכיף. שלושה מפלסים, תאורה מעומעמת ורכה, זוגות לא מעטים, לאו דווקא ממינים שונים. אפילו השומר בדלת הכניסה אינו מסתפק בבדיקת תיקים שגרתית ועובר למישוש גוף חפוז. המקום מעוצב להפליא - תקרה גבוהה, ספות נעימות לישיבה או להשתרעות. ממעלה משגיח התקליטן, שדואג גם הוא שהאווירה לא תירדם. דווקא קומת הכניסה אינה מוצלחת. שם נמצא בר לא מרשים, ואולי בשל כך לא רבים ישבו בו. את הקהל בדיש קשה לאפיין, אבל ניתן לומר שהוא צעיר, לא הומוגני, ובשני ביקורינו האחרונים, גם לא הציף בהמוניו את המקום (שזו, בעיני רבים, דווקא מעלה).

השירות: אישי ומפנק. זה מתחיל עם שוטים קפואים וטעימים (אנחנו קיבלנו פרוזן קוסמופוליטן ואייס למון) שמוגשים לשולחן, על חשבון הבית, איך שהתיישבת. לא הרבה אחר כך התמקמה בכיסא שלידנו מלצרית יפהפייה, חייכה חיוך מקסים, רשמה את ההזמנה וחזרה במהירות עם המשקאות. מדי פעם, בתדירות הנכונה, היא שבה, עם אותו חיוך, כדי לבדוק אם הכל טוב. בביקור נוסף בדיש זיהו אותנו כבר בכניסה, שאלו לשלומנו, ביקשו לקחת כתובת דואר אלקטרוני, אבל לא התעקשו כשראו את פרצופינו העגומים למשמע ההצעה.

התפריט: לא זול. לרעבים יש כריכים, סלטים, מבחר נחמד של ראשונות כמו רול גבינת עזים זוקיני ופסטו שהיה טעים בהחלט (24 שקל) וקרפצ'יו פילה בקר במרינדה (26 שקל). בר המשקאות מגיש מבחר חביב של קוקטיילים, מהברז יש טובורג וקרלסברג בלבד (רק שליש) והשאר קונבנציונלי למדי. בחשבון, אגב, התגלתה תוספת של שני שקלים לאדם למטרות אבטחה. למרות שזה מובן וגם מוסכם, נדמה כי היה הוגן יותר להשאיר זאת לבחירת הלקוח.

האטרקציה: הקוקטיילים. הדיש מתגאה בהם, ונותן כאמור, גם למי שלא מזמין, ליהנות מטעימות קטנות. בין השאר, אפשר לשתות (או לפחות לטעום) דקירי ליצ'י או תות (36 שקל), ופרוזן קוסמופוליטן או מלון בול (28 שקל).

דיש. הלל הזקן 10. טל' 5170180. פתוח: כל יום 21:30 עד הלקוח האחרון.