לא רק שכמה מחברי הטובים ביותר הם טבעונים, גם אני משתדל (ומצליח) להקפיד על יומיים בשבוע בהם תזונתי מושתתת בעיקרה על רכיבי מזון שמקורם אינו מן החי. ירקות ועשבים לרוב, חלבון מלא, לחם מלא, טחינה; להלן, טבעונות. גם בשאר ימות השבוע בהם אני אוכל בהנאה רבה אוכל מן החי, ירקות ופחמימות מלאות הם העומדים בבסיס פירמידת התזונה שלי.
ההקדמה הזו כאן כדי להבהיר שביקורי במסעדת זכאים רחוק מלהיות נחיתה של חוצן מכוכב אחר בפלנטת הטבעונות. עקרונות התזונה הללו רחוקים מלהיות זרים לי; ולפעמים אפילו לי מתחשק לצאת כדי לאכול ירקות, קטניות ועשבים עם לחם טוב, להבדיל מעצמות מוח, נתח קצבים, שרימפס קריסטל ופסטה עם פרמזן. הביקור בזכאים, מעוז הטבעונות המאג'ורי של תל אביב המגדיר עצמו "בוטיק טבעוני אורגינל", עורר בי סקרנות וציפיה רבות, אם כן. אם נגלה בו אוכל ראוי אפשר יהיה להוסיף אתר משמעותי נוסף לסבב הקבוע.
כמה מילים על המקום, לפני שמגיעים לאוכל. זכאים איננו מהמקומות שעוצבו על ידי אחד המשרדים המובילים בשטח. ניכר כי בעליו עשו זאת תוך דגש על פשטות וצניעות כדי לאפשר אווירה טבעית, נעימה; כזו שמיישרת קו עם האוכל. זה אומר שפריקים של מקומות כמו רפאל, פרונטו או טוטו ירגישו כאן, אולי, נוח קצת פחות. לקהל הלקוחות הפוטנציאלי של זכאים זה מתאים ככפפה ליד. יש מי שיתייגו את החלל והאווירה כאן 'היפסטר פרנדלי'. ייתכן.
הגיע התפריט. דף אחד בלבד הכולל לא מעט אפשרויות, כולן סוחבות לכיוון האוכל הביתי. אוהבים מנות המושתתות על עקרונות הטבעונות במסעדות שף מודרניות כאלו שיש בהן נגיעה עילית ומוקפדת? אל תחפשו את זה כאן. הכיוון פשוט, ביתי יותר, כאמור: תבשילים, ממולאים, סלטים. משהו בכיוון שאפשר אולי למצוא באגפים הטבעוניים בתפריט של אורנה ואלה למשל.
התאכזבנו. לא בגלל הבחירה הסגנונית בפשטות; בגלל שהרגשנו שגם בתוך הז'אנר לא היה זה האוכל הנכון והטוב מסוגו. קיווינו להתענג על ירקות נהדרים, ללקק את האצבעות ממגע יד מיומן ומחמם לב של בשלן ביתי מצטיין, לגלות מידה של שאר רוח אן סתם חינניות שובבה באוכל. אף אחד מאלו לא היה שם. האוכל לא היה גרוע אבל אף אחת מהמנות לא הרגישה טעימה באמת ו/או עוררה חשק לחזור בעבורה. זכאים לא התגלתה כמקום הטעים והראוי לו פיללנו.
'צ'יפס קרוע ביד, קטשופ (שהכנו לבד)' (36 שקלים) ועגבניות ממולאות (49) היו הראשונות. זה לא היה הצ'יפס בחיתוך הסטנדרטי, המטוגן בשמן עמוק מאבות הטומאה, מבחינה בריאותית לפחות, של מסעדות הבורגר והסטייקים. הוא הגיע בקליפתו, קרוע ביד וסביר שקודם לכן רוכך בבישול ואחר כך עבר בתנור, כדי לחסוך טיגון. קרעי תפוח האדמה הגיעו בשקית נייר חומה (מי אמר אייל שני ולא קיבל?) ולצידה צלוחית קטשופ. טעים? סטנדרט. ייחודי? לא באמת. בקטשופ הביתי ממש לא התחשק לנו לעשות שימוש. הוא היה לא מוצלח באופן גורף.
במנת העגבניות היו שתי עגבניות לא גדולות במלית אורז יסמין, שזיפים וירק על צזיקי. ממולאים זה הכי אוכל בית, כזה שעובר מאם לבת כסוג של תורה שבע"פ; בתנאי, כמובן, שלזו ואף לזו חוש טעם מפותח ויד טובה ומיומנת. לא הייתה זו מנה שאי אפשר לאכול אבל האם הרגשנו משהו מהאיכויות המתוארות ממעל בצמד העגבניות הממולאות? חוששתני שלא. הן לא הצליחו לעורר תחושת עושר וביתיות מהסוג הטוב והמיטיב. אכלנו כי היינו רעבים, סיימנו כי זה לא היה רע אבל את האצבעות ממש לא ליקקנו.
עיקריות: מלפוף (78 שקלים) ובורקס 60 דקות (94 שקלים). מלפוף הוא כרוב ממולא והמלפוף שקיבלנו מולא ביסמין, שזיפים, צימוקים, שום, לימון פרסי וירק, לצד טחינה, מלפפונים ונענע. זו הייתה מנה מוצלחת יותר מהממולאים הקודמים. רכיבי המלית הצליחו להרגיש בחיך כמו משהו שמתחבר לאמירה כלשהי, תרכובת; להבדיל מתערובת. גם אם לא הייתה מצוינת היא הייתה הקרובה מכולן ברוחה לממולאים נטולי הבשר שמגישים במסעדות הגליליות הטובות. בלי קשר לאיכויות, תמחורה ב-78 שקל מוגזם, שלא לומר מופרך בעיני.
לבורקס, כך כתוב בתפריט, צריך לחכות 60 דקות מרגע ההזמנה. זה משך הכנתו ואפייתו און ליין. זו המנה היקרה ביותר בתפריט. מובן גם שקונספט 60 הדקות מצליח לייצר בילד אפ. תרצו, זוהי המקבילה הטבעונית ל'טלה שבע שעות" במסעדות תל אביביות מושקעות או "קנארד א'לוראנז" (ברווז בתפוזים) במטבח הצרפתי הקלאסי: יציאה ברורה מן השגרה ששווה לחכות לה. ככזו, אין לה ברירה אלא לספק את הסחורה.
לא טוב עשו במסעדת זכאים כשבחרו בבורקס הזה על תקן כוכב התפריט שיספק את הוואו. הבצק שגרתי, על סף החובבנות. המלית, על בסיס תרד טורקי, חצילים שרופים ותפוחי אדמה, יוצרת אפקט טעם בנאלי עד מאד. זו מנה שרחוקה מאד מלתפקד כאקס פקטור. נכון, היא גדולה ותספיק אולי לשניים; היא מגיעה עם כמה וכמה צלוחיות לצידה (סלט ערבי, עגבניות מרוסקות, טחינה, מטבוחה, איולי אבוקדו וחריף); אבל משקל קולינרי סגולי אין בה כלל. חוץ מזה, 60 הדקות המובטחות היו ללמעלה משמונים. שעה וחצי כמעט? בשביל בורקס יציקתי וכה סתמי? הגזמה.
לגמנו חליטת עלים, אליה נוספה, און דה האוס, צלוחית עוגיות ביתיות לא רעות והשארנו 275 שקל לפני שירות, על ארוחה שלא כללה אלכוהול וקינוחים. היומרה בזכאים מתגלה ככזו שאינה מצדיקה את עצמה. אפשר למנות מספיק מסעדות תל אביביות שהמנות הטבעוניות בהן לוקחות את כל אלו שאכלנו כאן בהליכה, עם יד אחת קשורה. חסרה בזכאים השראה, חסרה תשוקה, חסר טאץ'. לטבעונים, חצי טבעונים וסתם אנשים מהיישוב שמתחשק להם לפעמים לאכול טבעוני טוב, מגיע יותר ממה שמגישים ב"בוטיק טבעוני אורגינל" הלא מי-יודע-כמה מוצלח הזה, להלן מסעדת זכאים.
זכאים, סמטת בית השואבה 20, תל אביב. 03-6130560. כשר
