סבך הקשרים ההיסטורי בין תחום האומנות לאוכל מוכר לעייפה. הרבה שפים מדברים על זה, מעטים מצליחים להמחיש את זה בצורה משכנעת גם על הצלחת. הילה לידרמן, שפית-קונדיטורית-אמנית ובלוגרית בחרה דרך קצת אחרת, מאוד מקורית מעוררת מחשבה. היא משקפת את מקורות ההשראה שלה ליצירה במטבח בקומפוזיציות אומנותיות. פרידה קאלו, ביונסה ונתח בשר מתובלן בכמון נעים מבחינתה על אותו קו משולש של מחשבה ויצירה.
בעולמה של הילה המורכבות נגישה לקהל הגולשים, כמו סדרת צילומי רנטגן שמטרתם לפענח בבהירות מה לעזאזל עובר במוחו של אמן. "אוכל ואמנות לא קשורים אחד לשני, הם בעצם אותו הדבר, שניהם דרך להבעת דעה", היא מצהירה. "אני בונה מנות בקונדיטוריה שהן תכשיטים. וכמו באמנות, ברגע שיצרתי משהו, הוא כבר לא שלי, הוא שייך לצופה, לזה שאוכל את המנות שלי. אני יוצרת מנת אוכל, או קומפוזיציה בבלוג והפרשנות של האנשים תמיד סובייקטיבית".
אוכל ואמנות אחד הם לתפיסתך, אבל אוכל הוא אמנות שמתכלה מאוד מהר. זה לא מאכזב להשקיע כל כך הרבה בתהליכי מחשבה והכנה ליצירות שזמנן בעולם קצוב כל כך ?
"אוכל במימד האומנותי דומה לגרפיטי רחוב. אף אחד לא מתחזק יצירת גרפיטי, שהיא זמנית לגמרי בהגדרתה. היא נועדה להתכלות, כמו אוכל מתכלה בשירותים אחרי הארוחה".
מה מרגש אותך באוכל ?
"הכל. לפני שנה אכלתי קינוח פאי לימון במסעדת בלו סקיי של אדוני. זה היה טעים שאין לתאר ופרצתי בבכי. יש לי סף רגשי מאוד נמוך, הכל מרגש אותי. הכל עובר דרך הלב. הטריגר, במקרה של אדוני היה טעם הליקריץ. יש לי צד תוניסאי במשפחה, לצד הקולומביאני. וליקריץ זה מהתוניסאי, טעם שלא מתחנף, או שאתה אוהב אותו או שאתה שונא. זה השחור החדש, סרטים בערבית בימי שישי ומוסיקה של פאריד אל אטרש".
לידרמן נולדה בראשון לציון כבת יחידה ואכלה מנות גדושות של אוכל גדוש אהבה קולמביאנית על בסיס יומי, תוצרת המטבח של סבתא שרה. "הייתה לסבתא עין טובה לאסתטיקה של אוכל, יכולת וידע לטפל בכל חומר גלם במטבח בנפרד, בצורה הנכונה לו" היא מספרת, והנה גם שרשרת מתכונים צבעונית של זיכרונות ילדות יוצאת החוצה עם חצי דמעה. אורז "קנלה" (קינמון) היה ריזוטו-דייסה, אוכל שמשנה מצב צבירה רגשי, מוגש בימים מאוד עצובים לשמח, ובימים שמחים כמתנה. "פרקס" של כרוב ממולא עם בשר בקר, ציר יין אדום ועלי דפנה, ציפייה מורטת עצבים של שעתיים עד האוכל. עבודה מלוכלכת בקמח על ניוקי תוצרת בית קולמביאני, כזה שנצרב בחמאת שום וזהו. הרבה כיף היה שם באסתטיקה, עם מלבן קרש מחוספס לעיצוב כל חתיכה וחתיכה של ניוקי טרם הושלך למים הרותחים.
מסעדנים חכמים מחפשים תשוקה לאוכל והצלחה מקצועית בעומק עיניו של השף הנבחר. שני אלמנטים חשובים לא פחות מכישרון בטווח הארוך, אולי אף יותר. רובי יותם, בעלי בית הקפה רובי'ס בשוהם נתן להילה בת ה-23, עוד לפני שהשלימה את לימודיה ב"תדמור" אחריות מלאה על המטבח החלבי. 14 שעות ביום, כל יום, חתכים וכווית במרכז התרבות של שוהם הם המחיר להזדמנות. "הייתי מוכנה למות בשביל זה, בשביל הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הייתי לביאה", היא נזכרת. אחרי שנה היא יורדת לאילת, לסטאז' במלון רויאל גארדן, כתף אל כתף עם ג'קי אזולאי (מאסטר שף), תחת הנהגתו של שף יהודה אליאב. במסעדת בולווארד של המלון היא רואה לראשונה בזמן אמת המון פרטים מאוד מוקפדים וקומפוזיציות של מטבח עילי. תכשיטים להגדרתה. "אליאב לימד אותי שחיי טבח הם התאבדות. 20 שעות במטבח אם צריך, לא צריך לישון".
מאילת להודו בגיל 25, והתכווננות חדשה לתחום הקונדיטוריה
"כבר בתדמור הבנתי שיש טבחים ויש קונדיטורים. יש הבדל גדול, לא כמו שמן ומים, יותר כמו שמן ומטרייה. במטבח אתה יכול לתקן ולאלתר, בקונדיטוריה אין לתקן, זה כמו זכוכית. מרגע שהכנסת לתנור או למקרר כוחות הטבע צריכים לשתף איתך פעולה, אין לך שום יכולת השפעה". רונית בן דרור הייתה המורה שלה בתחום, זאת שלימדה אותה לתכנן תהליכים בקונדיטוריה יומיים ויותר לפני רגע הכנת המנה. אחר כך מסעדות של "סגרא" של יאיר פיינברג באיירפורט סיטי, "קזנקי" פירות ים ומשם חזרה לספסל הלימודים.
בגיל 27 אחרי השלמת בגרויות, היא יצרה לעצמה מסלול חיים מקביל נוסף עיצוב תכשיטים בשנקר ולימודי קרמיקה וזכוכית ב"בצלאל". במקביל ללימודי האמנות היא הביאה שני ילדים לעולם, פרשה מעולם הסרוויסים הלחוצים לצמיתות ועוסקת כיום בכתיבה על אמנות ואוכל בבלוג ליקריץ ובמגזין conart, ייעוץ מקצועי לקונדיטוריות ושירותי שף פרטיים.
אחת הקומפוזיציות המרתקות בבלוג של הילה מחברת בין קינוח של פייר הרמה, תכשיט של המעצב גרגורי לרין ותמונת פרופיל של הזמרת FKA twigs. הילה מחברת את טווח הגוונים השחורים-זהובים ממרק הוניל של הרמה לקווי המתאר של התכשיט ומשם להשתקפות האור על עורה השחום של הזמרת. על מה להסתכל קודם ומה המשמעות ? הילה לא מוכנה לקבוע עבורכם.
מה חשוב לך יותר להגיד בקול רם לקהל או ללקוחות "אני מבשלת/אני קונדיטורית" או "אני אמנית" ?
"קודם כל, כשאתה מסתכל או טועם מה שאני עושה, בבלוג או באוכל, אני רוצה שאתה תחשוב ותרגיש. אני כל היום מחפשת יופי, כיעור, טעים ודוחה. אני חייבת כל הזמן משהו שיזיז לי. כשאני מבשלת, אני מביעה דעה ויוצרת עובדות ויזואליות אכילות. אני חייבת לבשל וליצור בשביל להשפיע על מישהו, אפילו אם אף אחד לא יעשה לי לייק לבלוג או יאכל מהאוכל שלי. זאת אני".
