סודות מהמזווה: לבשל כמו סבתא

מכלול המתכונים האייקונים שהרכיבו את המטבח הישראלי הביתי, עברו מדור לדור כתורה שבעל פה. חלקם תועדו לבסוף בכתב ואחר כך שודרגו, אבל הנוסחים המלאים המקוריים, שכללו גם הדגמה פרונטלית אנושית מידי המבשל עצמו, אבדו לעולמים במחיר השכחה, הזיקנה והמוות. "סודות מהמזווה", מיזם קולינרי חדש, מבקש שלא לחדש דבר – רק לשמר. הוא מורכב משני שותפים לחיים ולעסק, צלם ופסיכולוגית שמפיקים יחדיו סרטים דוקומנטריים קצרים על שושלות קולינריות משפחתיות בארץ. בכל פעם נבחר בית אחר, משפחה אחרת ועלילה מרתקת שיוצרת סרט אינטימי ומרגש, מלא טעם וריח.

לפני שנה וחצי הכול התחבר איכשהו. אריאל שרוסטר (34), צלם חדשות במקצועו, צבר על הדרך, כפרילנסר, גם ניסיון לא רע בכלל בצילום אוכל מול ישראל אהרוני, איילת הירשמן וקארין גורן. מיכל פרילינג (32), בת זוגו ופסיכולוגית ילדים במחלקה האונקולוגית של בית החולים שניידר, צברה אלפי שעות ניסיון משלה ביצירת דיאלוגים משמעותיים מול משפחות. מיכל מספרת שבאותה תקופה היא חשה החמצה גדולה על כל מה שלא הספיקה ללמוד מהמטבח הרומני של סבתא מלי ז"ל שנפטרה שנתיים קודם לכן. היא הרי גרה בדירתה של סבתא עם אריאל, והכול מונח שם לפניה – סירים מחבתות ותנור. ספרי המתכונים של סבתא כתובים ברומנית ומן הסתם ניתנים לתרגום, אבל אין מי שידגים לה איך להכין את האוכל. אין את סבתא.

אז הכול התחבר לכדי יצירת עסק. אריאל אחראי על ההפקה, צוות הצילום והעריכה וגם השיווק. מיכל על התחקיר המקדים למשפחה המצולמת ותמצות התחקיר לתסריט לטובת יום הצילום שיבוא. זיכרונות קולינריים מהמטבח הביתי הם הרי דבר חמקמק. המתכון הכתוב לעולם לא יצליח לשחזר את המנה המושלמת. תמיד חסרה שם תנועת היד הנכונה, הרגע המושלם לטעום ולתקן תיבול לפני הישורת האחרונה ולבסוף גם המרקם הרצוי של המנה המוגשת. בין הסירים שעברו מדור לדור במשפחות הישראליות עברו גם מסות אדירות של זיכרון חושי מבוסס טעם וריח, אבל הרבה יותר מזה – מבוסס מסות של אהבה שעברה באינטראקציה בין ילדים והורים על אותו שולחן.

"זה בעצם ניסיון ראשון ליצור סוג של פורמט שיחבר את המימד הדוקומנטרי לרגש האהבה המשפחתי", מספר אריאל על העסק שכבר צבר תאוצה יש מאין ומהווה לדבריו 50% מסך ההכנסה החודשי של בני הזוג. "יש שוק ענק בישראל לכל מה שקשור לאוכל. המוצר שלנו הוא לא המצאה חדשה, הוא מובחן מאחרים בכך שהאריזה שלו נכונה יותר. מלבד הפורמטים הידועים והדרכים הקונבנציונאליות להצגת מתכונים, אותנו מעניינת דווקא האינטראקציה המשפחתית כחוט מקשר לתכנית בישול ביתית שלוכדת סיפורי עמים ואוכל".

"אנשים אוהבים לדבר על עצמם ולפעמים זה מגיע גם למקומות עמוקים יותר ממה שתוכנן", מספרת מיכל ומגלה גם כי "ישנם לקוחות שמנסים להשיג ערך מוסף טיפולי מעבר לסרט שאנחנו מצלמים".

חלוקת העומס בין בני הזוג ברורה. במהלך פגישת ההכנה והתחקיר, לפני יום הצילום המרוכז, רוב המשקל על מיכל. זה לוקח שעה וחצי במין שיחת אינטראקציה משפחתית. "זה לא טיפול פסיכולוגי", היא מספרת, "אלא ניסיון להכיר את הדמויות ולבנות עץ שורשים, עץ משפחתי. לנסות להבין מאיפה הגיעה האהבה שלהם לבישול ואוכל. בסוף תמיד מתקבלת אסופה של סיפורים נוסטלגיים ומרגשים והכול בהתערבות מינימלית מבחינתי. כולם מתגעגעים לילדות ולימים שבהם ההורים והסבתות דאגו לנו לאוכל חם ועטפו אותנו בשמיכה לפני שהלכנו לישון".

כיצד משתלבים זיכרונות הילדות הקולינריים שלך בתהליך היצירה בעסק ?

"גדלתי בבית של הורים רופאים קרייריסטים והאוכל בילדותי היה לרוב מה שהוגש בחדר האוכל של קיבוץ בארי. מכיוונה של סבתא מלי ז"ל היה מוטיב אחר, חזק יותר של אוכל ביתי. היא ההשראה הגדולה לפרויקט. היא נפטרה לפני 3 שנים ואני מבשלת בדירה שלנו עם הסירים שלה מרומניה. כשהיינו מגיעים אליה בתור ילדים, אני ואחי הקטן, היא הייתה מסלקת את ההורים שלי לסלון כדי ש'נאכל כמו שצריך'. המטבח שלה היה מרכז הבית. גם בגיל 90 היא עדיין עמדה במטבח והאכילה אותנו כמו גוזלים, מהצלחת ישר לפה. כל המתכונים שלה פזורים אצלי בבית. דפים בגדלים וצבעים שונים, בכתב יד צפוף ברומנית. הייתי נותנת המון כדי לחיות איתה עוד כמה שנים רק בשביל שתראה ותכתיב איך באמת מבשלים את האוכל שלה".

משפחת יצחקוב, הלקוח האחרון מבית "סודות מהמזווה", עברו את שלב התחקיר והם טרם צולמו. אלעד יצחקוב הבן , האימא חגית יצחקוב (56) והסבתא שוש גלבוע (84) הם מסוג השושלות המשפחתיות שבהן הכול סובב סביב האוכל. "אחד הדברים היחידים שסבתא לקחה איתה כשעלתה לארץ מבגדד ב1937 היה סט סירים לבישול. יש לה בבית סאג' שאמא שלה הכינה איתו סמבוסקים בעיראק. היום היא גם עושה איתו פיתות", מספר הבן.

אלעד היה טבח מקצועי שבילדותו לא הורשה להתקרב למטבח הבית. היום הוא מטפל ברפואה סינית, אבל איכשהו הכדור התגלגל הלאה ולפני מספר חודשים אימו חגית פתחה קייטרינג ביתי. היא מבשלת מהבית לפי הזמנה. בתו בת ה6 של אלעד עומדת לידה וליד סבתא ומגלגלת קובות בעיניים עצומות. "היום כולם רוצים להיות שפים אבל לאט לאט אתה מגלה שהמתכונים הכי טעימים נמצאים בבית ואת הדברים האלה חייבים לשמר", אומר אלעד, "מתכונים שעוברים מפה לאוזן ואין שום דרך להשיג אותם אם לא יתועדו". אלעד, חגית ושוש יזכו בסוף התהליך לקבל סרט בן 15 דק' שיתעד את סבתא מכינה שני מתכונים אהובים, על רקע ראיונות עם בני המשפחה שיתארו את מסע הרגש והאוכל מבגדד לישראל.

סוד הזוגיות של אריאל ומיכל והיתכנות העסק המשותף נעוץ בין היתר בתכונות האופי המשלימות שלהם. "אני ידעתי שאם אריאל ייכנס לעסק הזה לבד זה לא ייגמר טוב. הוא החולם והיצירתי ואני יותר פרקטית" מספרת מיכל, "אני בנאדם של תקציבים מחושבים. הוא מתעצבן שאני שמה לו ברקסים על אלמנטים בהפקה שהם לא כלכליים". אריאל מודה שהוא לא היה מוכן "לרמות האינטנסיביות שכרוחות בעבודה משותפת".
"לדעתי זה חיזק אותנו כזוג ומאלץ אותנו להתמודד עם רמות עמוקות יותר של מה שהולך בינינו. אני אימפולסיבי, חסיד של תהליכים מהירים ומיכל היא בנאדם של עצירה והתבוננות. אנחנו משלימים אחד את השני בחיים וגם בעבודה".