מה עושים עם מחמצת השאור בפסח?

סקרנים לגבי חומר גלם? רוצים לבשל משהו אבל לא יודעים איך? יש לכם שאלה לגבי תהליך הכנה? כתבו לנו בפייסבוק או במייל

אחרי שעניתי בטור זה על עשרות של שאלות שלכם, הקוראים, הפעם השאלה הגיעה ממני: באוקטובר האחרון התחלתי לגדל מחמצת. אני מטפל בה מדי שבוע ואוהב את הטעמים שהיא נותנת ללחמים. מכיוון שאני שומר חמץ בפסח, תהיתי מה עלי לעשות אתה – האם להרוג אותה, אחרי כל המאמץ, האהבה והקמח שהושקעו בה? או שיש דרך לשמור עליה במהלך ימי החג, כדי שבצאתו אוכל להמשיך לעשות בה שימוש?

התשובה:
כמו הרבה קושיות קולינרית שנוגעת בתחום הדת, התשובות יכולות לנוע על ספקטרום רחב ביותר. כשהצבתי את השאלה בקרב חברים מלומדים על גבי האינטרנט, היו שהמליצו לזרוק ולהתחיל חדשה בצאת החג, פחות מחמירים אמרו שניתן להאכילה בתחילת החג, להשאירה במקרר במקום מכוסה (תחת הכללת מכירת חמץ) ולא לגעת בה עד שהחג מסתיים. על אותו קו, היו שהמליצו להקפיא אותה ולכסות, לבל תיראה.

תשובות אחרות (שהסתמכו על תשובות רבנים) אמרו כי ניתן 'לייבש אותה', כלומר להוסיף לה הרבה קמח, עד שהיא הופכת למוצקה, ואז להקפיאה (ועדיף במקפיא נפרד), או שיש להכין מחמצת חדשה בערך בפורים ולא לעשות בה שימוש, לזרוק את המחמצת הישנה בקרבת החג ולהתחיל לעבוד עם החדשה בצאתו.

בקיצור, עשו לי יותר בלאגן בראש מאשר סדר.

הסיבה לכך שמחמצת היא כל כך בעייתית, היא שזוהי מהות החמץ. לפי ההלכה, אם רוצים לאפות לחם שכשר לפסח, או מצות במילים אחרות, עליו להיות אפוי ומוכן בתוך 7 דקות מרגע ערבוב הקמח והמים, וזאת מכיוון ששבע הדקות האלו מספיקות, על פי המקרא, כדי להתחיל ניצוצות של החמצה, או פעילות של שמרים הנמצאים באוויר, שיתחילו לאכול את הבצק ולייצר בו את בועות הפחמן הדו חמצני שתורמות להתנפחותו בתנור.

לפיכך, אין שום דרך להכשיר את המחמצת, שדורשת לפחות מספר ימים (ולפעמים מספר חודשים) של התססה רצופה כדי לפתח את הטעם, המרקם וההתנהגות שמביאים ללחמים מוצלחים. זאת ועוד, ככל שמחמצת ישנה יותר, כך הטעמים שהיא תורמת למאפים אליהם היא חוברת יותר מובהקים, ויש אופים המטפחים את המחמצת כבר עשרות שנים, בארץ ואף מאות שנים ברחבי העולם.

האיסור התנ"כי על המחמצת הוא ברור ואף אגרסיבי (ברמת גירוש מן העם והארץ). כמו שכתוב בספר שמות, פרק יב פסוקים יט-כ: "ש??ב?ע?ת י?מ?ים--ש??א?ר, ל?א י?מ??צ?א ב??ב?ת??יכ?ם: כ??י כ??ל-א?כ?ל מ?ח?מ?צ?ת, ו?נ?כ?ר?ת?ה ה?נ??פ?ש? ה?ה?וא מ?ע?ד?ת י?ש??ר?א?ל--ב??ג??ר, ו?ב?א?ז?ר?ח ה?א?ר?ץ. כ??ל-מ?ח?מ?צ?ת, ל?א ת?אכ?לו?; ב??כ?ל, מו?ש??ב?ת?יכ?ם, ת??אכ?לו?, מ?צ?ו?ת".

כדי להגיע לתשובה יותר בהירה וחד משמעית, פניתי בקושיה אל הרב זאב וייטמן*, שהוא גם הרב הראשי של תנובה. זוהי תשובתו:

"סוגית המחמצת בפסח היא סוגייה מוכרת, אשר אני נשאל עליה יותר ויותר בשנים האחרונות. מחמצת זה ממש חמץ גמור, מאותה לשון של הפסוק המקראי. לכן, היה ראוי לבער אותה. מכירת חמץ רגילה, אשר מתייחסת לרוב למוצרים יבשים, אינה תקפה לגביה.

עם זאת, מכיוון שלוקח הרבה זמן לפתח את המחמצת, הדרך לשמור עליה היא להוציאה מן הבית ולתת אותה כמתנה גמורה (כלומר לתת מתוך ידיעה שיכול להיות שהיא לא תחזור) ללא יהודי. בתום החג, ניתן לרכוש את המחמצת בחזרה, כשפעולת התשלום פה היא סמלית אך חשובה כדי להדגיש שהיא לא הייתה תחת קניינכם".

*ייתכן ורבנים אחרים היו מספקים תשובות שונות


לכל הטורים של מאמן המטבח