טעימת השבוע מרנינה במיוחד. היא כוללת יינות מעולים שבעלי חיך מנוסה ואנין יהנו מהן מאד. ארבעה מהם של יקב שאטו פוויסה (Chateau Fuisse) ושלושה ואנסן בוזרו (Vincent Bouzereau), שניהם מבורגון, צרפת.
הכרמים של שאטו פוויסה ממוקמים באיזור מאקון (Maconnaise) שבדרום בורגון. רובם בפווי פוויסה ( Puilly Fuisse) המיוחס. רוב יינות היקב מבוססים לפיכך על ענבי שרדונה. בנוסף, יש ליקב כרמים גם במורגון (Morgon) וז'וליינאס (Julienas) שניים מעשרת הכפרים בהם מייצרים יינות "קרו" של בוז'ולה, על בסיס ענבי גמאיי.
יקב ואנסן בוזרו ממוקם במרסו (MEURSAULT), מהחשובים בכפרי קוט דה בון (Cote de Beaune). גם כאן מושתתים הלבנים על ענבי שרדונה. כל יינות מרסו הלבנים של היקב מתיישנים בין 12 ל-18 חודש בחביות עץ אלון (חלקן חדשות). הביקבוק נערך עם סינון קל בלבד או ללא סינון כלל.
ההשוואה בין יינות הטעימה הזו מעניינת ביותר: בורגון מול בורגון ושרדונה מול שרדונה; פווי פויסה מול מרסו; טרואר מול טרואר; וגם יינן מול יינן.
כל היינות בטעימה הזו טובים מאד עד מצוינים. משאטו פוייסה יש שני יינות בסיס (מאקון וילאז' הלבן ו"ז'וליינאס, דומיין לה קונסייר" האדום), המספקים פיסת בורגון ובוז'ולה בסיסית וטובה מאד. שני היינות הגבוהים יותר מספקים דחיסות פרי גבוהה, המאוזנת היטב ומידה ברורה של אקפרסיביות.
יינות ואנסן בוזרו אלגנטיים ומאופקים, קלאסיים מאד האף שסגנון העבודה של היינן אישי ולא סטנדרטי. הם מיועדים ללוגמים מנוסים שערים לניואנסים ומעריכים את סוד האיפוק.
כרגיל במדור ביינות היוקרה, הושמט סעיף התמורה לכסף, האף שכמה מהיינות היקרים כאן מספקים יופי של תמורה.
כשבחוץ הולך ונעשה חם ולח והעולם שמסביב רועש וגועש, אין כמו יינות בורגון לבנים ומשובחים כדי לספק אסקיפיזם מענג ומרנין.
לחיים!
1. שאטו פוייסה, מאקון וילאז' 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שרדונה ממאקון (הכפר). ללא עץ. צבע זהוב. באף שפע פרי לבן ופרחים. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.
כמה? 103 שקלים
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, עוף ועגל.
דבר המבקר: יין בסיס שמיטיב לבטא את איכויות השרדונה. היעדר העץ מדגיש מאד את איכויות הפרי הבורגוניות המצוינות, האף שמדובר ביין פתיחה בסיסי. קריספיות מעודנת, קלילות ואופי, בבורגון לבן ידידותי שכל השולחן, גם אלו שאינם מתמצאים, יאהב מאד. יופי של תמורה לכסף.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בחמש מילים: בורגון לבן למתחילים מוצלח במיוחד.
2. שאטו פוויסה, ז'וליינאס, דומיין דה לה קונסייר 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין אדום יבש על בסיס 100% ענבי גמאיי מהכפר ז'וליינאס (אחד מעשרת הכפרים בהם מופקים יינות ה"קרו" של בוז'ולה). צבע אדום סגלגל. אף פירותי ומתובל במיוחד. גוף קל. 13% כוהל בנפח.
כמה? 111 שקלים
הכי מתאים ל: רוסטביף, קורנביף, קבאב מהמנגל (בשר ודגים), קלמרי בגריל.
דבר המבקר: בוז'ולה מלא אופי ומעניין בהרבה ממקבילי הז'אנר, הקלילים עד סתמיות לעיתים. הקלילות אמנם כאן, אבל לצידה שיווי משקל יפה ביותר בין עוצמה לרכות, עם פרי מוצלח במיוחד, מגע תיבול והרבה אופי. למי שהתבלבל בדרך לא, הוא איננו מזכיר יינות של עמק הרון. הוא פשוט בוז'ולה קצת אחר מהסטנדרט.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בארבע מילים: בוז'ולה, לא מה שחשבתם.
3. שאטו פוייסה, פואי פויסה, טט דה קרו 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: ענבי שרדונה המגיעים מלמעלה מעשרים כרמים ברחבי פואי פוייסה. הענבים מכל אחד מהכרמים השונים מותססים בנפרד, 70% מהם בחביות עץ אלון (רבע מהן חדשות) והשאר במיכלי נירוסטה. היינות השונים נמהלים רק לאחר ההתיישנות. צבע זהוב ענברי. באף שפע פרי לבן, הדרים ומעט תבלינים. גוף בינוני-מלא. % 13כוהל בנפח.
כמה? 178 שקלים
הכי מתאים ל: צדפות, לובסטר, אויסטרים, פירות ים ברטבים עשירים.
דבר המבקר: האינטנסיביות הברורה באף נמשכת בבירור בחיך. זה יין עם מבנה מוצק, דחיסות פרי, מינרליות ברורה, עושר משמעותי בחיך ואפקט מסיים ממושך למדי. אמצע הדרך בין פווי פויסה בסיסי ליוקרתי, שמספק תמורה נאה ביותר לכסף. פוטנציאל התיישנות בן 8-10 שנים לפחות. מוכן ללגימה כבר עתה.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה. יין נפלא שמתחיל להתיישן בלא המון כסף).
בשתי מילים: מתחילים להתבסם.
4. שאטו פוייסה, פואי פויסה גפנים בוגרות 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: הענבים ליין הדגל של שאטו פוייסה מגיעים משלוש החלקות המובחרות בפואי פויסה (Le Clos, Les Combettes, Les Brulees) מגפנים בנות למעלה מחמישים. צבע זהוב ענברי. באף פרי לבן והדרים, תבלינים. גוף מלא..13.5% כוהל בנפח.
כמה? 302 שקלים
הכי מתאים ל: צדפות, לובסטר, אויסטרים, פירות ים ודגים בארוחות מושקעות.
דבר המבקר: מאסה, מורכבות, פרי נהדר, טובה, מינראליות, נגיעת מליחות ואקספרסיביות ברורה, חד משמעית אך נשלטת. זה יין דחוס שחושף פרי מרוכז מאד ושפע תיבול. לגימתו היא תענוג צרוף. פוטנציאל התיישנות בן עשר שנים לפחות.
בשש מילים: יין שלוגמים עם מי שבאמת אוהבים.
5. דומיין ואנסן בוזרו, מרסו 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מרסו וילאז' שענביו מגיעים מ-12 חלקות כרם מובחרות באפלסיון. כל הגפנים בנות למעלה מחמישים. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון (15% מהן חדשות). צבע זהוב דחוס. באף הדרים ופרי לבן; מידה של קרמיות. גוף בינוני-מלא. 13% כוהל בנפח.
כמה? 246 שקל
הכי מתאים ל: דגים ופירות ים. בשרים לבנים.
דבר המבקר: ה-DNA של יינות המרסו מיקב ואנסן בוזרו נפרש ביין הזה בבהירות: פרי צח וטהור מחד; אפקט משמעותי של עץ מאידך. הפרי המרוכז מאד מוחשי כאן. מהאף, אל ראשית התקיפה בחיך ועד לסיומת. העושר והדחיסות אינם שופעים ומתפקעים. הם מווסתים, נשלטים. המינרליות חדש משמעית וכמוה העץ.
בשתי מילים: עונג מאופק.
6. דומיין ואנסן בוזרו, מרסו, פרמייה קרו "לה נארוו" 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין מכרם "לה נארוו" המיוחס. צבע זהוב דחוס. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון (15% מהן חדשות). באף פרי לבן, הדרים ופרחים. גוף מלא. 13% כוהל בנפח.
כמה? 277 שקל
הכי מתאים ל: פירות ים, לובסטרים, בשרים לבנים.
דבר המבקר: יין אלגנטי במיוחד. מופת של פרי, פועל יוצא של האדמה הטובה במרסו; ומופת של עשייה. יש פה כל מה שמרסו איכותי צריך, הוא מרשים ומעודן במיוחד. אי אפשר לטעות בו, ובכל זאת, מבין שלוש יינות המרסו של ואנסן בוזרו בטעימה הזו, הוא בעיני היותר "עשוי" ופחות מרגש.
בחמש מילים: מרשים לעילא, קצת פחות מרגש.
7. דומיין ואנסן בוזרו, מרסו, פרמייה קרו "לה פורזו" 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: הגפנים מחלקת "לה פורזו" המיוחסת, שכל הענבים ליין זה מגיעים מהן, הינן בנות 50-70 שנה. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון (שליש מהן חדשות). צבע זהוב עמוק, נוטה לצהוב. באף שפע פרי לבן ופרחים. גוף מלא. 13% כוהל בנפח.
כמה? 416 שקלים
הכי מתאים ל: ארוחות מושקעות במיוחד על בסיס מנות מהים.
דבר המבקר: קשה לטעות ביין המהמם הזה. מרסו גבוה שמגיע מגפנים בוגרות כל כך חייב לספק מידת ריכוז פרי גבוהה במיוחד. חומציות מעולה ומינרליות מוחשית. כמו שאר יינות ואנסן בוזרו, העושר השופע הזה מוחזק באיפוק ברור, כזה שהופך את יינותיו לבעלי טעם בורגוני קלאסי.
במילה אחת (וסימן קריאה): אדיר!