המוסד: מסעדת קימל של שאול בן אדרת

מתוך ביקור במטבח הביתי של שאול בן אדרת

שנת הקמה
1993

בעלים אז והיום
שאול בן אדרת

אז בתפריט
"היה לי רעיון בהתחלה, שכל לקוח שיגיע למסעדה יקבל כיכר לחם קימל, יאסוף בסלסלה ירקות טריים מבר הירקות, על השולחן יחכו בקבוקים של חומץ ושמן זית, ובינתיים יאכלו ירקות חתוכים עם לחם, עד שיגיעו המנות הראשונות". הרעיון של בן אדרת, שאולי היום היה דווקא מתקבל בברכה, לא עבר את מבחן התוצאה. "אנשים לא כל כך התחברו לרעיון, לא אהבו את הלחם ולאף אחד לא התחשק לחתוך ירקות, מהר מאוד ויתרתי על זה". בר הירקות נשאר עומד במסעדה עד היום, וגם שם המסעדה - קימל, נותר למזכרת.

היום בתפריט
בשונה מהרבה מסעדות אחרות, אשר מנסות ללכת אחר טרנדים בתחום, ולהתאים את עצמן למתחרים פעמים רבות, בן אדרת נותר נאמן לתפריט ולקונפסט שהנהיג בקימל מההתחלה. "אני יכול להגיד ש-60% מהמנות שהיו בפתיחה נשארו עד היום", הוא מספר בגאווה. "יכולים להגיד שזה מיושן, ולשאול איפה החדשנות, בעיני אלו מנות טובות שעומדות במבחן הזמן. אז שמנת וחמאה זה פחות פופולרי היום, אבל אני השארתי מנות כאלו בתפריט, ועובדה שאנשים בסופו של דבר חוזרים אליהן". עם זאת, לצד מנות הדגל, שמלוות את קימל מתחילתה, הוסיף בן אדרת לאחרונה כמה מנות חדשות, בהן פילה בקר ברוטב של טופי ורוקפור או טוסט פריז – בריוש עם קרם כמהין, אווז מעושן וגבינה.

לבן אדרת אשר היה בעליו של בר הצצה ברמת השרון, היה חלום לפתוח מסעדה צרפתית. אורית, חברתו, שלימים הפכה לאשתו, עבדה באותה תקופה במשרד אדריכלים, עד שיום אחד נתקלה בבניין לשימור ומיד קראה לו לבוא לראות. "זה היה איזור הומה של משרדים", הוא משתף בשיקולים לקחת את המקום, "לא היו כאן יותר מדי מסעדות, ידעתי שבצהרים המשרדים יבואו לאוכל, ובערב אני אהיה כאן האלטרנטיבה היחידה, מרכז ת"א, מלא חניה, נראה לי כמו בחירה נכונה".

מאז ומעולם הוא ידע שהוא לא מעוניין לעבוד עם שותפים. עם השנים הפכה אורית, אשתו, להיות חלק בלתי נפרד מהעסק, כשהיא עוסקת יותר בפן יחסי הציבור של המסעדה, ובשימור קשרי לקוחות, "יש לקוחות שבאים רק בשבילה".

לפני 6 שנים, הציעו לבן אדרת לפתוח מסעדת קימל נוספת, הפעם בגלבוע. בהתחלה הוא סירב, אך כשראה את הנוף במקום נשבה בקסמיו, וכך נולדה קימל בגלבוע. בהמשך הגיעו שתי מסעדות נוספות - התרנגול הכחול ומר וגברת לי, במגדלי G בתל אביב.

"אני לא אוהב להזכיר שמות, אבל כולם אכלו כאן. אני חושב שסימנתי וי בכל כנסת מכהנת על כל חברי הכנסת באותה קדנציה". חוץ מחברי כנסת, בשנת 2013 הזמרת ושופטת אמריקן איידול, פאולה עבדול, אשר ביקרה בישראל, התארחה במסעדה. גם בר רפאלי ביקרה במקום לא פעם, ועל פי בן אדרת, הרשימה עוד ארוכה.

"לא הרבה השתנה", טוען בן אדרת, וניכר שהוא צודק. המסעדה לא עברה כל שינוי עיצובי מיום הקמתה, הוא מאמין ועומד מאחורי המוסד שנראה קימל, ואין לו עניין בשינויים קוסמטיים או אחרים. "אני חושב שיש למקום קסם בדיוק כפי שהוא, אז השארתי אותו כל השנים באותה צורה. זה נותן לאנשים הרגשה שהם הגיעו למסעדה כפרית בפרובאנס".

גם התפריט של קימל שמר על אותו צביון, ואפילו על עצמו הוא מעיד שלא השתנה. "נשארתי אותו הדבר. אני לא דואג פחות, אם אני במטבח, אני חייב לטעום כל מנה לפני שהיא יוצאת, אפילו אם טעמתי אותה כבר מאות אלפי פעמים בעבר". גם היום, כמו לפני 22 שנה, הוא מספר שהדבר שהוא הכי אוהב לעשות, זה לעמוד בפינת המסעדה, להסתכל על לקוח מקבל את המנה, ואת מבטי ההנאה של אותו סועד בביס הראשון.

"שאין דומה לה. המיקום, העיצוב, המנות. יש כאן טעמים שמשאירים זיכרון, שאנשים רוצים לחזור אליהם שוב ושוב. אנשים בארץ נוהגים לזנוח את המסעדות הוותיקות ולרוץ אחר טרנדים ומסעדות החדשות. אבל לכולם יש זכרונות טובים מקימל".

"לחלום חלומות, לעבוד קשה ולהיות בנוי לזה". הטיפ השני שבן אדרת נותן, למסעדה שמצליחה להיות כל כך אהובה, גם אחרי כל כך הרבה שנים, יכול להסביר במשהו את סוד ההצלחה שלה, " אנחנו גורמים לכך שכולם ירגישו כאן טוב, אם זה זוג שיוצא פעם בשנה, או לקוחות שמגיעים לכאן פעם בשבוע, כולם ייצאו מפה עם הרגשה טובה".

קימל, השחר 6 תל אביב, 03-5161596. שעות פעילות: ראשון - שבת: 12:00-00:00. לא כשר