נפאל קטנה בערבה

    זוהי שנתם השנייה, הבלתי מתוכננת, של הסטודנטים הנפאליים במרכז ההשתלמויות הבינלאומי בערבה ויום חג חקלאי במולדת הרחוקה. גם מבעד לחיוכים, התלבושות המסורתיות וארוחה חגיגית צבעונית, הדי רעידת האדמה נשמעים היטב בכל שיחה

    • אוכל
    בועז ווליניץ
    עורך: אביב אברמוביץ; צילום: רויטרס, סרטוני חובבים שהועלו לרשת, עומר מירון, עריכת וידאו: שניר דבוש, קשת סידי

    וידיאו: רעש האדמה בנפאל, אפריל 2015

    (תוכן מקודם)

    מעניין לחיות פה: בית הדיור המוגן הכי משפחתי שיש

    לכתבה המלאה

    100 סטודנטים נפאלים, בוגרי המרכז הבינלאומי למשתלמים בערבה, ציינו השבוע בצניעות יחסית את ה-asar pandhra, החג שמסמל את סוף תקופת שתילת אורז בשדות, לצד התפילה לשגשוגם של הגידולים עד לתקופת הקציר. השדות החקלאיים בערבה אינם שדות רטובים, כך שמסורת השכשוך בבוץ גידולי האורז המקורית הוחלפה לה במעין ארוחה חצי חגיגית לציון האירוע. מטבח הצימר המארח ביישוב חצבה נתרם לצורך העניין ותחת צל סוכתו התערבבו על השולחן מנות גדושות של אוכל, כאב ותקווה. הדי אסון רעידת האדמה מחודש אפריל האחרון נשמעים היטב בכל שיחה בין עשרות הנוכחים בחדר, גם מבעד חיוכים ממיסים ותלבושות חג צבעוניות.

    .

    הדי האסון נשמעים היטב בכל שיחה (צילום: מגד גוזני)

    ה'קומבינה החקלאית': אשרת שהייה זמנית תמורת רעידת אדמה מפלצתית

    המרכז להשתלמויות בינלאומי בערבה מקיים הכשרה חקלאית חד שנתית לסטודנטים ממדינות בעלות חקלאות נחשלת, בעיקר ממדינות אסיה וסודן. התכנית כוללת לימודים עיוניים ועבודה בשדות. זוהי שנתם השנייה, הבלתי מתוכננת של הנפאלים בישראל. 10 ימים לפני תום שנת הלימודים אשתקד התבשרו חברי הקבוצה המקורית שמנתה אז 165, על אסון רעידת האדמה בקטמנדו. כל חבר בקבוצה שאיבד קרוב משפחה ממעגל ראשון, טס הביתה כמה ימים אחרי.

    שילוב הכוחות בין משרדי הפנים והחוץ העניק את האפשרות לכל הנותרים, להאריך באופן חוקי את שהייתם כסטודנטים תמורת שנת השתלמות חקלאית בערבה, לימודים ועבודה מעשית בשדות הגידולים המקומיים. גילויי מנהיגות מעוררי הערצה של כמה מדריכים בקבוצה יצרו מכנה אידיאולוגי משותף מאז האסון, כזה שמבקש להדחיק במידה מסוימת את גילויי האבל והפחד תמורת האמונה בכך שהידע המקצועי שנרכש בערבה יהיה אבן ראשה של המהפכה החקלאית הישרא-נפאלית הראשונה, כזו שתיקח חלק משמעותי בשיקומה של המדינה.

    סלט ירקות בתיבול צ'יה ותבשיל חומוס (צילום: מגד גוזני)

    חגיגה בשדות האורז המדומים של מדבר הערבה

    מאות קבוצות אתניות בנפאל יצרו מגוון סוגי מטבחים, איסורים והקלות בתחום היין והבשר. על שולחן החג המצומצם הונחו שתי קערות גדולות של פודינג אורז סמיך עם דובדבנים שבושל בחלב עם אגוזי קשיו גרוסים ואבקת קוקוס, ומנת קארי עם תפוחי אדמה, קייל, אפונה, גזר לימון, שום ושעועית. התיבול הממוצע של שתיהן היה עדין מאוד, בעיקר נוכח ההשוואה המתבקשת עם תערובות הודיות-אסייאתיות אחרות. שתי המנות היותר מעניינות ביותר מבחינת טעם וטכניקה הייתה סלט ירקות צבעוני מתובלן במשחה שחורה של זרעי צ'יה קלויים ותערובת תבלינים חרפרפה ותבשיל חומוס מטוגן אל- דנטה מוקפץ בבצל וסלרי.

    במרכז מטבח המבשלים הצבעוני בלטה דמותה של קדיטה ראנאה (26), לבושה חליפת סארי מסורתית. היא נולדה מערבית לקטמנדו בכפר קטן במחוז דהדינג (DHADING). בעלת תואר ראשון בחינוך, אחת שלא עושה עניין גדול מטעם האוכל, אלא מהמשמעויות הרחבות יותר שהוא נושא. "המפגש החברתי והשיתוף באוכל הוא העיקר", היא מסכמת את משנתה. את ההודעה על רעידת האדמה היא קיבלה בזמן שעבדה במטע פלפלים אדומים ליד חצבה. "אחד החקלאים קרא לי ואמר שיש 'בלגן' גדול בנפאל. אחרי שעתיים הצלחתי לדבר עם אימא. היא בכתה בלי הפסקה ואמרה שהבית שלנו וכל המשק החקלאי והשדות נהרסו. 2 בפאלו, 3 פרות ועז", היא מבקשת לדייק ומספרת כי בכוונתה "לחזור הביתה מיד עם תום הלימודים במטרה לעזור להוריה לשקם את הבית, ויותר מזה, להגדיל את נפח ואיכות הירקות במטע 2.5 דונם המשפחתי".

    קדיטה ראנאה. הבית והמשק נהרסו (צילום: מגד גוזני)

    הasar pandhra הוא נקודת ציון שנתית חיובית ביותר עבור מדינה ש-85% מתושביה עוסקים בחקלאות די פרימיטיבית ומחפשים אחת לכמה זמן, רגעי הקלה ממלאכת העבודה המתישה בשדות הרטובים. הממשלה הנפאלית היא הריבון, המפקח והמסדר את תחום האורז ושאר ענפי הגידול.

    הביקורת הרווחת בקרב דור החקלאים הפטריוטים הצעירים היא על האופן שבו התמסמסה עם השנים הבקרה הממשלתית על חלוקת אזורי הגידול והעדפת ייבוא המזון על פני ייצורו. "לנפאלים החקלאים יש עיניים גדולות והם נוגסים בהכנסות ובגידולים אחד על חשבון השני", אומר לי בינוד ג'ימיר (33) המדריך הראשי בקבוצה.

    כל שאר הגברים, בהם גם בינדו, חבשו כומתה נפאלית מסורתית חגיגית, מחודדת בקצה. "בצורת פסגת הר שטרם נכבש", הוא מספר כשלגופו חולצה לבנה בוהקת וחגיגית וז'אקט כחול מעל. "הממשלה לא אוכפת את חוקי הגידול הקיימים ולא יוצרת תחומי גידול חדשים. 60% מהמזון בנפאל הוא מזון מיובא כי אין מספיק ייצור. לפני 60 שנה המצב היה הפוך, אנחנו מכרנו אוכל למדינות קוריאה לדוגמא, היום אנחנו מייבאים מהם", כך הוא מציג את משנתו הפטריוטית.


    בינוד גדל בקטמנדו להורים חקלאים בעלי משק פרות לחליבה ובופאלו לשחיטה. הוא אהב ללמוד חקלאות עוד בימי התיכון , והדבר לא קסם להוריו בבגרותו בלשון המעטה. הם רצו שיהיה רופא או משפטן. "אני ראיתי רעב בעיניים של האנשים כל חיי, הרי אף אחד לא שורד בלי אוכל. זה הדבר הכי חשוב בעולם לא רק בנפאל", לדבריו. כעס הוריו התבטא גם במעשה ולכן לא לקחו חלק במימונה של שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטת קטמנדו. הם שינו דעתם לטובה לקראת סוף התואר, לאחר תצוגת תכלית מקצועית של בינוד בפני אביו. "הגעתי הביתה לחופשת סוף שבוע ואבי נקלע למצב ביש כאשר השתבשה לידה של עגל בחצר הבית. ניגשתי אל הפרה והבנתי מיד, בגלל הניסיון שצברתי בלימודים, כי יש צורך בהליך לידה מלאכותי. בית החולים הווטרינרי הקרוב ביותר נמצא במרחק שעה וחצי ונוצר חשש שהפרה והוולד לא ישרדו את המסע. אבא לא סמך עליי שאוכל לעזור אבל תוך זמן קצר הכנסתי את שתי ידי לחלציה והוצאתי את הולד בעדינות".

    בינוד. השאיר מאחור שני ילדים (צילום: מגד גוזני)

    הכישלון הגדול של התנועה הקיבוצית בנפאל

    אחרי הלימודים הוא מצא עבודה כמדריך חקלאי בארגון סיוע בין לאומי שפועל על הגבול בין הודו-סין ונפאל. בתחילת כל שבוע היה מבלה יום שלם באוטובוס ויום נוסף בהליכה במעלה ההר עד מקום ההתכנסות. כל זה תמורת 200$ לחודש. בשנים שאחר כך עבד כעיתונאי עבור מגזין KHANDAN WEEKLY וב-2009 נוצר עבורו החיבור עם ישראל במהלך ראיון שקיים עם השגריר חנן גודר. "גודר סיפר לי עולם החקלאות הישראלי ושאל אותי מדוע איני עוסק בחקלאות חני ארנון, מי שמנהלת כיום את המרכז הבין לאומי למשתלמים בערבה שהתה באותם ימים בשגרירות וגייסה אותי לתכנית".
    אחרי שנת הלימודים הראשונה ניסו בינוד וסטודנטים אחרים מישראל להקים קיבוץ חקלאי מערבית לקטמנדו עם השקעה כספית עצמאית. הניסיון נכשל חלקית, בעיקר בשל הצורך בחיים חברתיים משותפים, פחות בגלל נושא חלוקת ההון. הקיבוץ נהפך בהמשך לשני קואופרטיביים חקלאיים MAHA וSOLOM שמעניקים הכשרה מקצועית ללא תשלום ולכל דורש.

    מרכז ההשתלמויות גייס את בינוד כמדריך ראשי בתחילת השנה שעברה, החלטה שנתגלתה כמוצלחת ביותר בשעות הקשות שבאו עם היוודע האסון. "הייתה המון דיסאינפורמציה בקבוצה, ידענו בשעות הראשונות שהייתה רעידה אבל רק שעות אחר כך פתאום מגלים שאחד איבד דוד, אמא אחות. כולם בוכים ללא הפסקה. אני כמדריך שואל את עצמי איך אנחנו שולטים מחדש בקבוצה?" בינוד השאיר בנפאל את שני ילדיו עם סבא וסבתא ולמרות זאת, מספר כי בעצה אחת עם מדריכים ומנהלים אחרים בקבוצה הוחלט ש"'שוכחים' את האסון ומתרכזים בכל רמות השיח על איך בונים מחדש את עצמנו מבחינה מקצועית, במטרה לקחת חלק משמעותי יותר בשיקום המשפחות, כאשר נחזור הביתה".

    לא מדובר בהחלטה פשוטה. בינוד מספר בקול חלוש על תינוק בן 6 חודשים של אחד השכנים. "אימו יצאה לרגע מהבית, שניות לפני הרעידה והבית קרס על התינוק והרגו". מאני ראם הומאגאי (25), סגנו של בינדו בהדרכה ושותפו האידיאולוגי, יצא בזול מהאסון. 7 שעות אחרי הידיעה הראשונית הוא שוחח עם הוריו בפעם הראשונה. "דוד שלי שבר רגל אחרי שחלון הבית התרסק עליו", הוא מספר. שלושה משכניו שהיו גם חברים, נהרגו מהתרסקות ביתם הרעוע שהיה בנוי מתערובת בוץ וסלעים. "ההורים שידרו היסטריה בשיחה הראשונה, היו המון צרחות ברקע ופחד מהבלתי נודע על רקע עשרות רעידות משנה שבאו אחרי הרעידה הגדולה". שני הוריו חקלאים בעלי גידולים עונתיים דוגמת בטטות, עגבניות ודלעת. עד שישוקם ביתם ומשקם הם מתגוררים אצל קרובי משפחה. "הממשלה עוזרת בעיקר בסלילת כבישים חדשים לאזורי האסון. כל הזמן יורד גשם, אבל עוד חודשיים אולי יתחילו לבנות בית חדש".

    שכנים לבית משפחתו של בינוד. גרים באוהל (צילום: באדיבות בינוד)

    אירוח בסגנון בדואי בקטמנדו זה הכול חוץ מאטרקציה תיירותית

    עונת הגשמים הנוכחית בנפאל, מונעת באופן כמעט מלא את שיקומם הפיזי של הבתים שקרסו. כך או כך, קשה למצוא פרגון יתר בקבוצה לפעולותיה של הממשלה בזמן האסון וגם אחריו. "כרגע התושבים בקטמנדו ישנים באוהלים, כמו בדואים נפאלים", מספר לי אחד הסטודנטים ומראה תמונת המחשה שנשלחה אליו בנייד. ההערכה העמוקה לאופן האצילי שבו בחרו הנפאלים להגיב לאסון באה לידי ביטוי בדבריה של אילנה ניניו, אחת המנהלות של תכנית הלימודים. "למדתי מהם המון על איך לאסוף את עצמך אחרי אבל גדול. על התמודדות שקולה עם רגע משבר. בינוד לדוגמא השאיר מאחור 2 ילדים ובחר להישאר פה בשביל להנהיג. יותר חשוב לקבוצה להשקיע בבנייה מחדש מהתכנסות באבל או נוכחות במקום שבו הם מרגישים שאין להם מספיק אפקטיביות".

    אילנה גם היא, סוג של נטע זר בערבה. אתיופית ילידת הארץ, במקור מאריאל. פגשה את בעלה לפני 8 שנים, נטורופת וחקלאי שמגדל צמחי מורינגה בשדות חצבה למחייתו. יש לה ילד קטן ועוד אחד בבטן. "לא חשבתי שאשרוד יותר מ10 דקות בערבה, בלי קניון. פעם הייתי 20 דק מתל אביב ועכשיו שעה נסיעה מהעיר הכי קרובה. בערבה כל קנייה קטנה הופכת להפקה בגלל מרחקי הנסיעה". ביום האסון היא הייתה בביקור משפחתי באריאל. "הנפאלים היו בשוק אבל מהר מאוד ארגנו יחד איתם מפגשי תמיכה ועצרות זיכרון והספד במטרה להתמודד באופן ראשוני עם האסון", היא נזכרת. "הם שיתפו אותנו מרצון באבל, בצורה פתוחה ועמוקה, בלי הצהרות גרנדיוזיות של כעס או ביקורת. הכול מתוך הכרת תודה על מה שיש להם בישראל ולא על מה שאיבדו בנפאל". צוות ההוראה אסף עבורם תרומה סמלית מתוך הצוות על סך עשרות אלפי שקלים וארגן תרומה חיצונית של 50,000 $ לבניית ביה"ס חדש בקטמנדו.

    טקס זכרון סימלי שהתקיים בערבה (צילום: באדיבות אילנה)

    משהו רע מאוד מתרחש במיליוני השנה האחרונות, מתחת לפני הקרקע

    ארבעה חודשים עברו מאז שהאדמה רעדה בקטמנדו, בירת נפאל. טראומה לאומית ועולמית על סך 9,000 הרוגים, מאות אלפי פצועים וחסרי בית הורידה את המדינה על ברכיה. כל הסימנים הגיאולוגים מראים שגם העתיד לבוא עבורה, הוא שחור משחור. אזור הרעידה האחרונה מוגדר אזור התנגשות גיאולוגי ידוע מראש על ידי מומחים. הלוחות הטקטוניים ההודיים נעים צפונה כל הזמן בשטח ממוצע של 2 סנטימטרים בשנה, הישר לתוך הלוחות האירו-אסיאתיים. במשך עשרות השנים האחרונות נאגרה אנרגיה אדירה בין הלוחות על קו השבר הממוקם מתחת להרי ההימלאיה, באזור קטמנדו. אנרגיה שרק רעידת אדמה קטלנית בעוצמה של 7.8 בסולם ריכטר יכולה לשחרר.

    פרופ' ג'יין פיליפה אוואק מאוניברסיטת קיימברידג', מומחה לרעידות אדמה וראש צוות חוקרים שמונה לחקור את ההשלכות הגאולוגיות של האסון אמר בתחילת השבוע בראיון לBBC שהרעידה האחרונה שחררה רק אחוז קטן של אנרגיה צבורה בין הלוחות, ולפיכך בשנים הקרובות צפויים באזור רעידות אדמה קטלניות עוד יותר. חדשות רעות ביותר עבור 100 נפאלים שמבקשים ליצור מציאות חדשה יציבה יותר במדינה שבעל כורחה נבנתה על קרקע מועדת לפורענות.

    בית הוריו הההרוס של בינוד ( באדיבות בינוד)
    אילנה. גם היא נטע זר בערבה (צילום: מגד גוזני)
    נמצאים בישראל אבל מתעדכנים מהבית (צילום: מגד גוזני)
    מכינים משחה שחורה של זרעי צ'יה (צילום: מגד גוזני)
    קארי תפוחי אדמה (צילום: מגד גוזני)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully