אני בשוק: יום כיף בשוק רחובות

כבר למעלה מ-60 שנה שהשוק העירוני ברחובות, הממוקם ברחוב ביל"ו, הוא הלב הפועם של עיר ההדרים. אמנם לשוק אין חניה מסודרת (ניתן לחנות ברחובות הסמוכים או בקניון הקרוב) ובימי שלישי הוא נסגר מוקדם, אך שלא כמו "מתחמי" שווקים רבים באיזור תל אביב, בשוק רחובות הצליחה להשתמר האווירה האותנטית, ואיכות חומרי הגלם שתמצאו בו מצוינת.

בעיני, יותר מהכל, השוק מציע חווית קנייה נוסטלגית, והשפע הרב של התוצרת היפה והעונתית הוא תענוג לעין. בכל פעם שאני מבקר בו, אני עדיין מגלה עוד דוכן קטן שלא הכרתי. בין כל השפע הזה, הצלחתי לבחור שמונה עצירות חובה בשוק, במיוחד אם זו הפעם הראשונה שלכם:

בכניסה המזרחית לשוק נמצא כבר למעלה מ-50 שנה פלאפל השוק, בבעלות זאב. מדי בוקר הוא וצוות העובדים מכינים סלטים טריים, חומוס, טחינה, מעמידים שיח של שווארמה ומכינים הכל טרי לקראת יום העבודה. בשולחנות הסמוכים מתכנסים פרלמנטים של קליינטים רעבים, ואם אתם עומדים לפני סיבוב קניות ולא רוצים להסתובב עם בטן מקרקרת, כאן זה המקום לעצור.

אצל זאב תמצאו פלאפל מצוין של כדורים זהובים, פריכים ומהבילים, וגם סביח במחירים מצטיינים (10 שקלים), מנת שווארמה שתחזיר לכם עודף מ-20 (15 שקל לפיתה), לימונדה משובחת ואם תבקשו יפה, הוא גם יארגן לכם שניצל.

חוצים את הכביש מהפלאפל ומגיעים למרכז הדגים, חנות ששוכנת בשוק כבר 70 שנה. היום מנהל אותה ארז, אחרי שקיבל את המפתחות מהוריו, אלה שפתחו אותה במקור. במרכז הדגים תמצאו את מיטב דגת הארץ. תמצאו כאן את כל החשודים המידיים במחירים שווים במיוחד (מוסר ים 60 שקל לק"ג, לברק גדול 70 שקל לק"ג, דניס 55 שקל לק"ג, סלמון 70 שקל לק"ג, לוקוס 100 שקל לק"ג), וכן דגי ים שמגיעים מהדלאל של יפו בהתאם לעונה, כמו פארידות, פלמידות ברבוניות, גומברים, מקרלים, סרדינים יפים ועוד, וגם הם במחירים כדאיים. צוות החנות היעיל מפלט את הדגים בהקפדה, והכי כדאי לקנות את הדגים בתחילת הסיבוב בשוק, ולאסוף אותם בסופו כשהם מפולטים/מנוקים וארוזים לכבודכם יפה-יפה.

רחובות היא עיר של מאפיות. ברחוב הרצל, הרחוב הראשי, אי אפשר לעבור 50 מטרים בלי ליהנות מריח של בצקים תפוחים שהרגע יצאו מהתנור. לפני 13 שנה הקימה משפחת יששכר מאפייה קטנה בשוק, ממש מול חנות הדגים ובהמשך לפלאפל. זה התחיל בלחמניות שנאפות במקום (10 לחמניות ב-12 שקל) והמשיך ללחמי מחמצת עם תוספות (2 כיכרות ב-25), קסטנים עבים ומכובדים (20 שקל לכיכר של 1.2 ק"ג), באגטים פריכים ובייגלה מעוטרים בשומשום. הצלחת המאפייה גרמה לה להתרחב לעוד שני סניפים ברחובות ואחד בנס ציונה (מאפיות פארין), ואת כל הלמידה וההתמחות במאפים השונים צברו בני המשפחה מאפייה ועשייה בפועל.

בכניסה המערבית לשוק, סמוך למאפייה, הירוק הבוהק מהדוכן של הרצל עמירא בטוח יגרום לכם לעצור. הדוכן פעיל בשוק כבר 70 שנים, והרצל קיבל את המפתחות מהחותן שלו לפני 37 שנים, ממש אחרי שהשתחרר מהצבא. אצל הרצל תמצאו (מעבר לעשבי תיבול נהדרים) את הירקות המיוחדים: מלוחייה (בעונה) תירס טרי טרי בוהק מאושר, ברוקולי שהרגע נחתך מהגבעול, שלל סוגי פטריות, פלפלי צ'ילי חריפים וצבעוניים, חמציץ, צרורות מנגולד ע נ ק י י ם ובמיה הודית באיכות נדירה.

בסמטה המזרחית של השוק, במקביל לרחוב הרצל, תמצאו את החנות של האחים יוסי ואבי דהן, השוכנת בשוק למעלה מ-50 שנה. זוהי אחת הפנינים האמיתיות של השוק בפרט ורחובות בכלל. חנות יוצאת דופן, בה תוכלו למצוא את כל התבלינים, הקטניות, הפירות היבשים, הדגנים, האגוזים וחומרי הגלם למזווה שאפשר לחשוב עליהם.

את התבלינים והתערובות טוחנים במקום, ללא שום תוספות – כולל סומאק באיכות מצוינת, תערובת בהרט שעושה נפלאות לקובה או למג'דרה, ראס אל חנות משובח או חוויאג' איכותי. בגזרת הקטניות, אני תמיד חוזר לאפונה הצהובה שלהם ואפשר למצוא אצלם גם גרגרי חומוס מקולפים (חוסך המון זמן ועבודה קשה אם רוצים להכין ממרח חומוס). בגזרת הפירות היבשים יש להם 7(!) סוגי תמרים, משמשים אוזבקיים וגם צימוקים אוזבקיים, שברגע שהתרגלתם אליהם לא תוכלו לחזור לצימוקים הרגילים והמשעממים, ואני יכול להמשיך בתיאורים מפורטים עוד הרבה מאוד.

לפי הערכה של אבי, בחנות יש קרוב ל-1,000 פריטים שונים, אז בואו נגיד שמאוד קשה להתקיל אותם. בכל פעם שאני קונה שם, אני מגלה חומר גלם חדש שלא הכרתי (למשל פקעות ורד בר או פתיתי חיטה שמטופלים כמו קוואקר). תוכלו למצוא שם גם זיתים טריים להחמצה ביתית (יבקעו לכם אותם במקום אם תרצו), תמרים צהובים ועוד, לפי עונות השנה.

במבט ראשון, דוכן הירוקים של האחים דוד וציון מנשרי, הקיים כבר 35 שנים בשוק וממוקם בסמטה המערבית והרחבה, נראה כמו שהייתם מצפים מדוכן ירוקים: יש את הפטרוזיליה, הנענע, השמיר, הכוסברה והסלרי, ולצידם לפי העונה גם דלעת, תרד, מנגולד וכרישה.

אבל את העשבים המיוחדים לא תראו בתצוגה, כי הם שומרים אותם במקרר האחורי: בזיליקום – סגול, רגיל ופרסי – כזה עם טעם אניסי מגניב שאצלי במטבח עושה חיל במוקפצים בסגנון תאילנדי; עלי חילבה, המשמשים להכנת החורשט הפרסי המפורסם, וכמובן רשאד – עשב תיבול מקומי, קרוב משפחה של הרוקט ובהתאם חרפרף ופיקנטי.

לא חסרים דוכני פירות בשוק ברחובות. חובבי המתוק יאתרו בקלות את אלו שעמוסים בבננות, תפוחים ואחרוני השזיפים והאבטיחים של העונה. אבל הדוכן של אבנר דוד (30 שנה בשוק, אולי יותר, ממוקם בסמטה המערבית) הוא דווקא לא מהעמוסים. לא תמצאו אצלו יותר מ-2 סוגי פרי, ותמיד אלו יהיו פירות עונתיים באיכות מצוינת. במועד הצילומים היו אצלו תאנים ושיזף סיני (שדווקא יותר מזכיר תפוח משזיף), אחריהם יבואו ראשוני התותים, ולקראת הקיץ הבא ישובו הדובדבנים והמשמשים. לא זול, אבל תמיד איכותי ונטול נפילות.

אחד המטבחים הפחות מוכרים בארץ, וזאת ללא סיבה מיוחדת, הוא המטבח האתיופי. הדרך הכי טובה להתוודע אליו היא דרך החנות של תבליני עזריה – 7-8 שנים בשוק, אשר ממוקמת ברחוב ביל"ו, 30 צעדים מהשוק לכיוון הקניון (ליד מרכז היין).

את הכניסה לחנות אופף ניחוח מפתה ולא מוכר של טעמים וריחות שמחכים להיכנס אליכם למטבח. תמצאו כאן שני סוגים של קמח טף וכלים להכנת אינג'ירה, הלחם האתיופי המפורסם; שורו, קמח חומוס מתובל ממנו מכינים דייסה שהולכת עם האינג'ירה; גרגרי חומוס אתיופי, כהים יותר ובעלי טעם אדמתי ועמוק מזה של החומוס הספרדי (שימו לב לברור אותם ביסודיות); ברברה, תערובת תבלינים אתיופית שלא מרחמת בחריפות; קפה ירוק לחובבי הקלייה הביתית; רודה – פרח מיובש (של צמח בשם פיגם מצוי, שצומח בארץ גם בכרמל ובגליל) עם ריח מיוחד ומובהק שנהדר לתה של הבוקר, ועוד הרבה אוצרות קולינריים שמחכים לגילוי שלכם.

לאלו מכם שרוצים לטעום ולהכיר אוכל אתיופי מסורתי, ברחוב ישראל טלר (מקביל לביל"ו) תמצאו את גוג'ו, מסעדה משפחתית שמגישה את האינג'ירה המפורסם עם שלל תוספות מלאות טעם.