שקופים: סיפורו העצוב של הטבח הטוב בתל אביב

קמרה ליה פאטה, פליט מלחמה מליבריה ואחד מגדולי הטבחים בת"א (מסעדת "אדורה"), מוחזק במאסר בכלא סהרונים. השב"ס ורשות ההגירה והאוכלוסין קבעו כי אשתו ושני ילדיו הקטנים אינם מורשים לבקרו בכלא. למרות שהצהיר בפני הרשויות כי יטוס חזרה לאפריקה עם משפחתו ברגע שישוחרר - המדינה מסרבת לטפל בעניינו ב-5 החודשים האחרונים.

קמרה ליה פאטה (37) התחיל את דרכו הקולינרית בישראל בהמבורגריה קטנה בראשל"צ ואחר כך בפאב מנדיס ברחוב בן יהודה בת"א. בין לבין, היה נותן משמרות השלמת הכנסה כשוטף כלים במסעדת אדורה בת השנתיים של השף אבי ביטון. הקליק בין אבי לקמרה היה מיידי. הם חלקו הומור משותף וטירוף לעבודה בסרוויסים. קמרה הצטרף לצוות הפס החם במסעדה ומאז ועד עזיבתו של אבי, היה אחד מעמודי התווך החשובים במטבח. יכולתו האינסטינקטיבית להבין את הטעם והתיבול של השף והקורדינציה בלהטוט בין המחבתות הפכו אותו עם השנים לאחד מטבחי הפס החם הטובים בתל אביב. ערב שבו אבי לא נמצא, היה בהכרח ערב שבו קמרה היה חייב להיות תמונת מראה יישומית של יד וטעם השף.

שף אבי ביטון, עשרות טבחים באו והלכו מאדורה, קמרה תמיד נשאר. האם נכון מבחינתך להגדיר אותו כאחד מגדולי הטבחים בתל אביב?

"ללא ספק, קמרה יכל בקלות להיות שף במסעדה הכי מובילה בתל אביב. הרי בסופו של דבר, ברוב שנותיו במסעדה, הוא שלט בפס חם, בסרוויסים הכי מטורפים שיש. לא נתקלתי באנשים כאלה בישראל. טבחים שמגיעים משום מקום עם כזה כשרון מולד ודיוק מושלם בכל מנה ומנה. צריך להבין, כל תהליך הלמידה שלו היה בלי הרבה מאמץ מצדו. טבחים ישראלים שעבדו באדורה התקשו הרבה יותר להבין מה הטעם שאני מחפש במנה מסוימת, ולקמרה הייתה יכולת להבין קודם כל, את התהליך בבניית המנה ומשם גם הבנת הטעם הנדרש".

עד כמה הייתה גדולה רמת האמון המקצועי שרכשת לו, כמי שנמצא בסרוויסים הכי עמוסים בתור מספר 2 שלך?

"האמון המקצועי היה מושלם. מעבר לכל, זה בנאדם מאוד מנומס, צנוע ואחראי - שלושת הדברים שחסרים ל-90% מהטבחים הישראלים. הפתיע אותי כל פעם מחדש יכולתו לעשות 2 דברים במקביל, בצורה מושלמת ודברים שלא מגיעים מהעולם הקולינרי המקורי שלו. ריזוטו בדיוק מטורף שטבח רגיל לומד ב-3 חודשים הוא למד ב-3 ניסיונות. או ביסק סרטנים שאתה טועם ומרגיש כאילו אתה במדינה באירופה - מהיד של קמרה. גם ההבנה של צמצום נכון של ציר, מתי לעצור את הרתיחה של האלכוהול כדי שלא יהיה מריר ועד קירמול של ירקות".

קמרה הוא בן למשפחת חקלאים משבט Madingo. בילדותו עבד בשדות ובבגרותו במוסך המשפחתי. לאורך השנים, הצלחתם הכלכלית של שבט "מדינגו" גרמה לשבטים האחרים בליבריה קינאה מרובה והתוצאה הייתה מלחמה עקובה מדם בת 14 שנים, במהלכה נטבחו לפחות רבע מיליון איש, רובם בני שבט "מדינגו". בשנת 2005 נפתחו בפעם המי יודע כמה דלתות הגיהינום, וסדרת המתקפות על מתחם הכפר של משפחתו במחוז דולסטרום החריבה את כל מבני המגורים והעסקים. כל שדות החקלאים הוצתו. הבנות נלקחו בכפייה למילה וזכרים אחרים הוצאו להורג או גורשו. אביו של קמרה הוצא להורג כשניסה להגן על רכושה החקלאי של המשפחה.

כמו אלפי פליטים אחרים מהשבט באותה שנה, הוא נמלט למחנה פליטים ארעי בגינאה עם אחותו ואמו. שם פגש גם את מרים מחוף השנהב, לימים אשתו ואם ילדיו. המסע לישראל החל אם כן בגינאה. קודם כל, מספר קמרה, במטרה ליצור אופק חדש, כאוטי פחות, עבור הזוג הצעיר. קמרה טס למרוקו ואחר כך למצרים כדי למצוא נתיב כניסה בטוח ככל שניתן לגבול הישראלי. מרים הצטרפה אליו לאחר חודש ימים.
22 פליטים מליבירה, קמרה ומרים בניהם, הפכו בני חסות וערובה בידי קבוצת מבריחים בדואים שהבטיחה ללוות אותם בבטחה עד לגבול הישראלי. שכר ה'טרחה' הראשוני נקבע על 1000$, ובמשך חודשיים, לילה אחר לילה, נעשו ניסיונות רכובים לחציית מדבריות סיני - ללא הצלחה. בשעות האור חברי הקבוצה נכלאו במקלט בטון. עשיית צרכים, מקלחות וארוחות - הכל בחדר אחד. תחת איומי קלצ'ניקוב, הפך המסע המתעכב לסיוט מסכן חיים. באחד הימים, לאור יום, ברגע של שאננות מצד השומרים, קבוצת אמיצים מתוך הקבוצה בהם גם קמרה ואשתו נמלטו למדבר. השומרים זיהו את הברחנים, אך מכיוון שלא היה רכובים הסתפקו בירי חסר הבחנה לעבר הקבוצה ממרחק מאות מטרים, והכדורים שרקו ליד אוזנו של קמרה ופספסו במעט.

באחת הוואדיות נפגשו הנמלטים עם רועה צאן בדואי שהסכים לזהות עבורם נתיב הליכה לגבול תמורת 200$ לאדם. אחרי לילה של הליכה בנתיב המשולם, חצו את הגבול ונעצרו על ידי חיילי צה"ל בקרבת הגדר. נציגי הצבא ומתנדבי האו"ם גבו את עדותם של הפליטים הליברים ואחרי מספר ימים נשלחו בהסעה מרוכזת לבאר שבע ומשם ל3 חודשי מאסר בכלא 'קציעות', 'גבעון' - ואחר כך בקו האוטובוס הנודע לגינת לוינסקי בתל אביב. "נציגי האו"ם גבו ממני עדות מלאה על הפרעות שהתרחשו בכפר, ומבחינה מסמכית, ניתנה לי הגנה זמנית כפליט בישראל בין השנים 2006-2008. ההגנה הזמנית בוטלה אחר כך, ונותרתי עם אישור שהייה זמני וללא אישור עבודה", הוא מספר לי בשיחה מהכלא.

איך הפכת מפליט מחפש עבודה למנהל פס במסעדת גורמה, ללא כל ניסיון או רקע קולינרי?

"לבשל באמת למדתי באדורה. התחלתי במטבח הכנות של פירה קלאסי של תפו"א, שמנת וחמאה. אח"כ ריזוטו וקילופי שרימפסים. כל השנים העבודה הייתה קשה ולחוצה, ואבי לא תמיד היה שף שקל לעבוד אתו. ככל שלמדתי יותר, הרגשתי שאני האחראי והשולט בפס החם. זה אוכל שלמדתי לאהוב ויותר מכך אהבתי לראות אנשים שאוהבים את האוכל שאני מבשל. היו מנות מסוימות שבהן היה דמיון לאוכל שאני מכיר מהבית - יש למשל גרסה ליברית לריזוטו של ביטון. הכל זהה מבחינת הטכניקה, למעט תוספת השמנת בריזוטו. בליבריה במקום ציר בשר, עוף או דגים, משתמשים בציר ירוק של עלים והתבלינים יותר חריפים".

הפקחים של רשות ההגירה עצרו את קמרה ב-17 לספטמבר, 2015 , ליד סניף בנק בתל אביב, והחרימו את דרכונו. "מיד שאלתי מתי אוכל לראות את משפחתי והם סירבו לענות. ילדתי בת ה-5 הייתה בגן בזמן המעצר. אף אחד לא בא לאסוף אותה מהגן, כי אשתי אושפזה באותו יום בבית החולים. הילדה חיכתה בגן בשכונת שפירא עד הלילה ואף אחד לא אסף אותה", הוא מספר.

מדוע לא מאשרים לאשתך וילדיך ביקור בבית הכלא?

"לאשתי גם אין אישור שהייה, והם מאיימים עלי שאם היא תבוא הם יעצרו אותה וייקחו אותה מהילדים. הם רוצים שאעזוב את ישראל לבד, ללא המשפחה. מוכנים לממן את הטיסה. הסברתי להם שאם אשתחרר, אארגן את כל הרכוש, האישה והילדים ואטוס חזרה - אין בעיה. לאשתי אין מספיק כוח לפרנס 2 ילדים, ולממן את הגנים ושאר הוצאות המחיה. אני מוכן ורוצה לצאת מהכלא, לעזוב את המדינה. רק שיתנו לי כמה ימים להתכונן, להכין את הילדים והרכוש שלנו. כמה ימים ואטוס חזרה ללביריה מהכסף שלי".

האם החזרה הביתה לליבריה מוגדרת מבחינתך 'בטוחה' ברמה המשפחתית?

אני אחזור ללביריה בחוסר ברירה. המצב שם עדיין אינו בטוח עבורי. אין לי כסף לממן את החינוך של הילדים, מכיוון שהמוצא השבטי שלי ימנע ממני קבלת הטבות שניתנות לאזרחים אחרים. הבנות הצעירות באזור של בכפר מחויבות במילת נשים. מרים פוחדת פחד אימים ממה שיקרה לילדות. כאשר ניסיתי להסביר את זה לרשות ההגירה, אומרים לי שאין הוכחות למה שאני אומר".

כמה חודשים תוכל מרים אשתך להחזיק מעמד עם הפרנסה והילדים ללא עזרתך ?

"מרים עובד בניקיון בתים. בשיחות איתה אני מרגיש שהיא חזקה בראש אבל לא בגוף. הילדים שואלים אותי כל הזמן למה אני משקר להם. למה אני לא חוזר הביתה. אני אומר להם את האמת, שאני יושב בכלא. בפעם האחרונה שדיברנו הם אמרו שהם לא רוצים לדבר איתי יותר ופרצתי בבכי. לא פשעתי, רק רציתי לעבוד ולפרנס את המשפחה.המשפחה שלי תשרוד עוד חודשים עם הכסף שנשאר, אח"כ לא יהיה כסף גם לאוכל. יש אנשים מחוץ לכלא שחייבים לי כסף, ישראלים שחשבתי שהם חברים, אבל אף אחד לא עונה לטלפונים. לא אכפת להם ממני".

מהם תנאי הכליאה הכללים בסהרונים, ואולי נכון גם לשאול - מה התנאים הקולינריים?

"סהרונים זה המקום הכי מחורבן בעולם, גם באוכל. בודקים אותנו 4 פעמים ביום ואף אחד לא יכול לבקר. אני אוכל רק בשביל לחיות, לא בשביל הנאה. הכל מגיע פה עם אורז - פעם נקניקיות, פעם עוף - הכל אורז. 10 איש ישנים ביחד בחדר אחד, והמון אסירים כאן הגיעו מהמטבחים של תל אביב".

עולם המסעדנות הישראלי הוא רווי תדמיות צבעוניות ושקריות. יותר מכל, נוח לסועדים הישראלים להדחיק את כל אותם עובדים 'שקופים', כמו קמרה, מהתודעה הקולינרית הקולקטיבית. טבחים ושפים לעומת זאת, מחזיקים פעמים רבות קשר דם איתן, גם מתחת לצבע עור שונה. "אנשים ומסעדנים ישראלים נוטים להתייחס לכהי עור כשוטפי כלים בלבד", אומר ביטון.

"במדינות אחרות, מן הסתם, כהי עור במסעדות יכולים להיות גם שפים. קמרה הוא מסוג האנשים שנולד עם 'יד למטבח'. התחיל בשטיפת כלים, וכמו כל סיפור של טבח עם כישרון הגיע לרמה באמת גבוהה. דיברנו הרבה על אפריקה והמשפחה שהייתה לו שם. הוא נורא הדגיש בכל שיחה את רצונו לתת לאשתו עתיד טוב יותר ולהגר למדינה נורמלית. הכי עצוב שאנחנו, בתור מדינה, קודם כל עושים ורק אח"כ חושבים. הכנסנו את קמרה לארץ כפליט, ומאז הוא למעשה מוגדר לא 'חוקי'. וחשוב להדגיש שהוא מהראשונים שהגיעו לארץ, פליט אמיתי שלא היה חלק מהמסות האדירות של מהגרי העבודה מאריתראה או מקומות אחרים".

השב"ס מסר בתגובה לדברים כי "המוחזקים במתקן סהרונים זכאים לקבל ביקורים מקרבה ראשונה ובתנאי שהמבקרים מחזיקים בתעודות זהות או אשרות שהייה כחוק. הם מוחזקים עפ"י צו משמורת, ואינם זכאים לחופשות. הסדרי השחרור והעזיבה מרצון אינם באחריות השב"ס, ויש לפנות בנושא זה לגורמים האמונים על הנושא".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר כי, "מדובר בזוג שוהים בלתי חוקיים, כאשר בן הזוג נעצר בגין סיבה זאת. לאור האמור אין סיבה לשחררו. נבהיר כי מר פטה רשאי להגיש כל העת בקשה ליציאה מרצון ממקום הימצאו בסהרונים, אם אכן חפץ בכך".