ביקור בלילינבלום 22 מזכיר דפדוף במדורי הרכילות. כולנו עושים את זה מדי פעם, חלקנו בתחושת אשם קלה. לכן נפתח בהקדמה המקובלת בז'אנר הרכילותי:
המקום: לילינבלום 22, המאורה החשוכה, ממלכת הברמנים, משרצת הפיק אפ, אחוזת הרווקים, שוק הבשר המהודר, בר כל חטא. הזמן: יום רביעי, 23:30, עם ריחו המתוק של סוף השבוע המבצבץ, ואויר קריר שמציף את רחובות תל אביב ברומנטיקה מזויפת. המשתתפים: שני גברים פרודים די טריים, הומו חמוד שמחפש חתן ושותפתו האנרגטית של אחד מהפרודים, שמנהלת כבר חודש רומן טלפוני עם איזה ישראלי שגר במנהטן, ניו יורק.
כך הגענו ללילינבלום 22, לא לפני שכל אחד מאיתנו הבהיר ש"בעבר הייתי הולך לשם מדי פעם, אבל עכשיו כבר בכלל לא". איכשהו, למרות שאת המשפט הזה שמענו גם בפנים מפי עוד כך וכך מכרים, תמיד מפוצץ שם. כשהגענו, כבר לא היה סיכוי למצוא כיסא על הבר. אז התיישבנו באחד הדלפקים הסמוכים והבטנו סביב.
על הבר, בצפיפות, ישבו בסדר די קבוע וביחס של 1:4 לערך (לטובת הזכרים כמובן) עשרות בריות מסודרות כדלקמן: שרירי, גבוה, קירח, שתי בלונדיניות; נמוך, קירח, שני ממושקפים, בלונדינית (כנראה צבועה), שני שרירנים, משקפי שמש על הראש, שחורת שיער (טבעי, כנראה), קירח. וכך הלאה. שוק בשר.
חברנו ההומו טען, "אין פה בכלל שווים ובכל מקרה, לצערי, אין לגייז מה לחפש בבר הזה". מנהלת הרומן הוירטואלית גרסה דווקא, "יש כמה חמודים, אבל מי בכלל רוצה להכיר פה מישהו", וסיפרה איך פעם ישבה על הבר במקום ("אבל אני כבר לא הולכת לכאן אף פעם"), נתנה את הטלפון לאיזה חתיך, התחרטה וניצלה גיחה שלו לשירותים כדי למחוק את מספרה מזכרונו הסלולרי. שני הרווקים סיכמו ביניהם ש"הם בכלל לא בקטע הזה עכשיו", למרות שהיה ברור שאחד מהם כן.
התאורה החשוכה בלילינבלום עושה את כולם (כמעט) אטרקטיביים. מכל עבר מציצות שיניים מבהיקות שמלוות בזוגות עיניים פולשניות שעוקבות אחרי הנצפה בכל אשר יפנה. העיניים ננעצות ליד השולחנות, במעברים, על כסאות הבר וגם בתוכו, מקום משכנם של הברמנים המפורסמים של המקום. מדובר בחבורה מצומצמת, ותיקה ומובחרת של גברים חסונים ומסוקסים, עם פאסון מוכח, מעמד יציב ואפילו עדת מעריצות. פאתטי? בהחלט, אבל כנראה שגם עובד לא רע. השירות שמעניקים המסוקסים תלוי בעיקר בזהותך. אם לקוחה הינך, תתבצע רכינה איטית ואלגנטית לכיוונך ועצירה במרחק אפס מפרצופך הסמוק (אל תדאגי, לא רואים בחושך). ואז - נעיצת עיניים עמוקה, חצי חיוך זחוח וציפייה מתארכת למשאלתך. ואם לקוח? העניין יסתכם ב"מה תרצה?"
אנחנו, כאמור, לא הצלחנו להגיע אל הבר ויכולנו רק להבחין בפעילות האינטנסיבית המתרחשת סביב הנשים המועטות במקום. גם השותפה זכתה להצעות כל אימת שהתרחקה מאזורינו ומעט לפני שעזבנו ניגש איזה בחור והציע לה שיצטרף לשולחננו. סירבנו בנימוס וסיימנו לשתות את הג'יימסון (31 שקל), דרמבוי (41 שקל) וטובורג (שליש, 17 שקל) ולכרסם את כריכי העוף הסבירים (29 שקל). וזהו. כמו שחשבנו, מלכתחילה לא נהנינו. פיק אפ זה לא בשבילנו. הביתה חזרנו לבד, איש איש למיטתו. חוץ מזה, כבר מזמן שאנחנו לא מתקרבים למקומות כאלה.
לילינבלום 22. לילינבלום 22. טל' 5169289. פתוח: 21:00~5:00.
לילנבלום 22
אלעד וינגרד
27.11.2002 / 10:49