זו תקופה מאוד מעניינת במדינה בכלל ובפרט בתל אביב. העיר ללא הפסקה מובילה כהרגלה את השינויים שזולגים גם לרחבי הארץ, ההתלהבות מתחילה בה וסובבת את המדינה. מסעדות נפתחות ונסגרות חדשות לבקרים, אוכל הרחוב המפונפן ששמו תמיד נאמר באנגלית משום מה (מה שנקרא פאסט פוד) מאבד את מקומו בראש, אוכל הרחוב בעברית, הזול, חוזר בגדול. הכסף אוזל, הציבור מתפכח ומבין שאוכל יקר, לא בהכרח מספק את התמורה הראויה.יש סיכוי שהמחירים יורדים?
רחוב אבן גבירול, העורק הכי ראשי בתל אביב, מאכלס עשרות מסעדות ומזנונים, חלקם קיימים כבר עשרות בשנים, אחרים לא שורדים יותר מכמה חודשים, אולי שנה בלחץ. יש מקומות יקרים להחריד ויש רשתות זולות להחריד, העיקר שיש מקום לכולם.
לכל הטורים של המונה טועם
כריך אטומי אצל סיטבון
חומוס עם אופי
עד לפני כמה שנים היה את הכריך של רובן, שהיה פתוח שנים מעטות מדי, נסגר לשנתיים בערך, עשה גיחת ליבלוב של כמעט חצי שנה ונתן לנו לטעום כריך בשר מדהים בפינת רחוב שבה היה מחסור משמעותי בבשר. לא עוד, עכשיו גם בשליש מחיר מהכריך של רובן.
בשבת האחרונה עברתי בפעם המי יודע כמה ברחוב אבן גבירול, על הצד המערבי ליד הצומת עם רחוב מרמורק, הבחנתי בדוכן חדש שקשור לאוכל עם שלט עליו כתוב בגדול 15 שקלים, ולמטה היה כתוב 10 שקלים לחיילים. כמובן שבתל אביב כמו בתל אביב אי אפשר היה לעשות פרסה אבל היה שווה להשקיע בימינה-ימינה. המקום היה פתוח כמה שעות מהבוקר, לא חיפשתי תירוצים, הלכתי על המנה הראשונה למעלה, בשר בקר טחון בפיתה. כן כן, לא עוף, לא צמחוני, לא טבעוני, חצי מהעיר אוסרים על עצמם לאכול משהו, אז דווקא כאן, שאדי החליט ללכת נגד השיטה ולמכור את כל כך מה שחסר בעיר תל אביב, על רחוב אבן גבירול.
רק לפני שבוע שאדי פתח את המקום שמפיץ ריח של גחלים לוחשות. בצד שמאל יש בר סלטים קטן, קערה של חריף לא חריף בכלל, הוא רק נראה מפחיד, אבל הוא חצי חם, אולי היה זה יום העצמאות, אבל הריח של הגחלים הלוחשות אופף את המקום קלות. הזמנתי פיתה עם בשר, שאדי הניח אותה על הגחלים, אחר כך הוסיף פלפל ומלח מלמעלה. שאדי לא שורף את הפיתה על האש, אבל את סימני חריכת הרשת בשתי וערב אי אפשר לפספס.
אחרי החימום, הפיתה נלקחה לכיוון בר הסלטים, יאללה כבר, תעביר את הפיתה, מתחילים לשאול אותך על סלטים, אתה בכלל התחלת כבר ללעוס בלי לדבר, תשים כרוב, קצת בצל סגול, לא לוותר על החריף הלא חריף וזהו די, תעביר את הפיתה בבקשה, אפילו השליפה מעטיפת הנייר החום מתעכבת כאילו בכוונה ברגעים האלו.
בואו נראה אתכם שורדים עד הרכב בלי לגנוב נגיסה. אבל עבדכם הנאמן סבל את כל ההליכה עד למונית לצלם, זה יותר טעים ממה שזה נראה באמת. תחשבו על פיתה לא עבה מדי, אבל עם הדופן הקריספי השביר, הבשר לא שמן מדי, יש שיקראו לו קצת יבש, חסרה בו עוד טיפה של שומן. התיבול לא מסובך כי העיקר הוא הטעם של הבשר. זו מנה קטנה וממזרית שהצטרפה להוסיף עוד אפשרות זולה לשבוע על רחוב אבן גבירול, כאן במרכז תל אביב, בתאבון בזול, כי מגיע לנו לשלם פחות ולקבל יותר.
ערוסה ישראלית. רחוב אבן גבירול 3, תל אביב. 052-. 2944493. שעות פתיחה: א'-שבת 10:00-02:00
