שנה חלפה מאז פתח השף עלאא מוסא את מסעדת לוקס בחיפה. לא מעט הבטחות פוזרו בפתיחה ההיא. מוסא, שזו לו מסעדה שנייה (הראשונה היא אל מרסא בעכו) הבטיח בין היתר מטבח של מסעדת שף בתפאורה משוחררת ותמחור נגיש. כל מסעדה שמנסה להתרחב אל מעבר לגנריות הבנאלית, זו האוכלת כאן כל חלקה קולינרית טובה בשנים האחרונות, טובה ראויה לפרגון אפריורי. ברוח טובה וחפצה זו הגענו ללוקס.
לוקס פועלת ברחוב הנמל, בסמוך לנמל חיפה עצמו ולרחוב העצמאות הסואן. משהו מלבב קורה באזור הזה בשנים האחרונות. כמעט כל המקומות החדשים המעניינים של חיפה נפתחים בו. וכך, בסמוך ללוקס לוקס פועלות גם "הנמל 24" הותיקה יחסית וגם צ'אנג בה, וניה ביסטרו, רולא ולא מעט ברים. נעים להסתובב שם בערב, לספוג אנרגיה של דאון טאון מבעבע, ערבי-יהודי עדכני ומגניב.
לוקס בנויה כגסטרו בר עכשווי. במרכזה בר מלבני גדול סביב מטבח פתוח. האווירה בה אכן משוחררת, יש המולה נעימה וניכר בה טעם עיצובי טוב. המפגש עם התפריט מעורר לא מעט חשק. עובר ממנו מימד חינני של חופש לנוע בין מטבחים שונים, לא להיות מחויב לאף אחד מהם, ולחפש. המטבח איננו מכוון גבוה אבל אנרגיית הרוח המשוחררת בתפריט עושה נעים. אין לנו מספיק מסעדות כאלו.
התחלנו להזמין: טרטר ערבי של סינטה (59 שקלים), סלט קלמרי טרי עם קרם לבנה וסומאק (56 שקלים), פטוש משוק עכו (44) ופוקאצ'ה עם מטבלים (16 שקלים) היו מנות הפתיחה. תיכף כשהגיע האוכל ברור היה שכאן משקיעים בפרזנטציה. טרטר הסינטה למשל הגיע על מגש מלבני תכול עצום ובו שפע משחקי צבע עם ירקות, עלים ומיני מריחות. גם בצלחת הקלמרי-לבנה היו משחקי צבע באדום-לבן-ירוק-ירקרק ועוד.
התחלנו לטעום. הטרטר מתכתב עם הקובה ניה הערבית. לצד בשר נא קצוץ יש בו גם בורגול, טחינה וצנוברים. איכות הבשר עצמו הייתה משכנעת אבל לא כך המנה כולה. יותר מידי רכיבים היו בו והם יצרו עומס טעמים ניכר ומיותר וגם שמנוניות מבאסת. זו הייתה מנה שהסגירה מאמץ והשתדלות רבים. היא הותירה תחושת more is less (להבדיל מלהיפך) ברורה.
בסלט הפטוש העכואי היו עגבניות לא איכותיות דיין, חלקן לא מאד רעננות וטריות, קריספי פיתה לא מוצלחת מידי ועודפי סומאק קצת מוגזמים. רק מנת הקלמרי הייתה תקינה. קרם הלבנה, עלי הגרגיר, צריבת הקלמרי; כל אלו הסגירו יד טובה במטבח. חבל שבהמשך התברר שמדובר בהבלחה יחידה.
המשכנו לעיקריות: שיפוד פילה עגל (86 שקלים), פילה בר ים בפלנצ'ה (96 שקלים) ובלגן משוק עכו (98 שקלים) היו העיקריות.
מנת בלגן משוק עכו מתבססת על פילה מוסר ים. היא מגיעה עם ריזוטו פריקי עם תרד בר, שעועית ירוקה, לבנה מיובשת ועוד. טעים זה לא היה. עמוס מידי? כן, כמובן. גם המנה הזו מגיעה על מגש, שמשווה לה מידה של גרנדיוזיות; אלא שפרזנטציה לחוד וטעמים לחוד. ריזוטו הפריקי היה מה-זה כבד ולא מידי טעים. הלבנה המיובשת מעל לא סובבה את הטעם לכיוון הנכון והדגים נצרבו לכדי ייבוש. תחושת הגודש וההכברה, ה-too much information ממנת הטרטר חזרה על עצמה.
פילה בר הים בפלנצ'ה הייתה מנה שסחבה לכיוון האירופאי, עם פירה תפוחי אדמה פטריות יער ורוטב כרישה. גם כאן הדג נצרב לא-משהו. התוספים היו כבדים ברמות על, ללא שמץ חינניות. זו לא סתם מנה נטולת יצירתיות, יש בה מימד מיושן ומעיק. שיפוד פילה העגל, עם פירה, ירקות פלנצ'ה וסלסה פיקנטית תפקד כמנה פונקציונלית. איכות הבשר עצמו התגלתה כבינונית למדי.
חלקנו קרם קרמל פירות יער (34 שקלים) - מהקינוחים היותר גרועים הזכורים לי זה זמן רב במסעדה כאן. גם כאן חזרה על עצמה הנטייה לקשקושיות יתר, עם יותר מידי רוטב ועלים מיותרים. פירות היער שנוספו לקרמל היו טריים וטובים אבל הקרם עצמו הוא קרן חובבנות חסרת תקנה.
הבילוי בלוקס נעים להפליא. השירות לא פורמאלי ומצוין וצוות המלצרים הערבי-יהודי בצירוף הקהל האורבני המעורב יוצר תחושה מלבבת באמת. השפיות הזו היא ייחודה הברור של חיפה ובלוקס היא נוכחת בכמויות. אלא שנעים זה לא בהכרח טעים. המון כוונות טובות יש בלוקס אבל רמת האוכל שם לא מצליחה לעבור את רף הבינוני ומטה, בואך פחות מזה. הפער של איכות האוכל מהפסאדה הכה מגניבה של מוסא, שבקושי הצליח להעמיד בארוחה הזו מנה אחת טובה באמת, דרמטי.
חלפה שנה מפתיחתה של לוקס. היה למוסא את כל הזמן שבעולם להתארגן, להבין מה הוא רוצה לעשות, לתקן טעויות שטיפוסיות לפתיחה ולייצב את רמת הביצוע. אין מנוס מלקבוע, לפיכך שאי אפשר לספור את לוקס כשחקנית משמעותית בסצינת האוכל המתהווה לאיטה בשנים האחרונות בחיפה.
לוקס, הנמל 13 חיפה, 077-206-0970
חשבון לשלושה:
