לבן מכאן

הדיבורים היותר פופולריים כיום בענף היין נוגעים בעיקר לסגנון ודרכי עשייתו. שאלות כמו מהם המיצויים האידיאליים עבור סוגי ענבים כאלו ואחרים, מהן סוגי התסיסות שייטיבו עימם ויבטאו את טעמיהם באופן הקולע ביותר ומהו הזמן האידיאלי להשכיב יין בחבית תופסות נפח ניכר מהעיסוק ביין. יינן מוכשר, היודע את מלאכתו, חייב שיהיו לו תשובות טובות ומשנה סדורה וערוכה בכל הנוגע לכך.
רק שמרוב הדיבורים האלו, יש נטייה לשכוח שיין עושים מענבים, ואת איכותם של אלו קובעים תנאי קרקע ואקלים, שלפי החדשות האחרונות שום גורם אנושי עדיין לא מצא את הדרך לשלוט בהם. מכיוון שאקלים אינך יכול לנצח, הדרך היחידה להתמודד אתו היא להצטרף אליו. את זה אפשר לעשות רק בהתאמה קפדנית ולמדנית של זני ענבים למה שאלוהים נתן לך מראש.
מי שמביט במפת הכרמים הישראלית, ובזנים הפופולריים ביותר כאן, עלול לחשוב שישראל היא אפלסיון בבורדו שבו שורר אקלים נעים וקריר רוב ימות השנה. אין להתפלא שאין לנו כאן מרלו כמו שצריך; זו כמעט גזירת גורל שהסוביניון-בלאן הגדל בארץ לא מזכיר במאומה את מה שסוביניון-בלאן כהלכתו נותן; ולא במקרה, וגם לא בגלל מחדל יינני חמור, הפינו-נואר שיקבי ברקן הפיקו נראה כמו הצרות שלי.
בגלל דרישת הקהל הנוהה אחר זנים אופנתיים, מוזנחים זני ענבים שמתאימים יותר עבור האקלים הישראלי, ושאלות כמו למה אין כאן מורבדר, למה נטיעות הסירה כל כך מוגבלות ומועטות, ומה עם כרמים איכותיים של גראנש, קריניאן ועוד זני ענבים שמרגישים טוב באקלים חם, נותרות ללא תשובה טובה. הגרוע מכל קורה כשאנחנו מנסים להמציא את הגלגל מחדש ונותנים לעינב נחות כמו האמרלד-ריזלינג לשגשג כאן, או משתגעים לגמרי ומביאים לעולם זן ענבים מוזר כמו הארגמן.

יש יקבים שאצלם כבר נפל האסימון. אחד מהם, ובכלל יקב שעובר עליו משהו טוב לאחרונה, הוא יקב בנימינה. היקב מינה יינן חדש, ששון בן-אהרון, והוציא שלושה יינות (קברנה סוביניון ומרלו 1999, ושרדונה 2001) הממותגים תחת הכותרת ספיישל רזרב, שגם אם אינם גדולים הם מעידים שהיקב בכיוון הנכון.
מעבר לכך, ותחת הנהגתו של היינן החדש, מנסים ביקב זנים חדשים. אחד מהם הוא הוויוניה, זן ענבים לבן ומרתק, שאופיו תפור היטב על האקלים הישראלי. מיטב יינות הוויוניה האיכותיים מגיעים מאזור יין זעיר למדי, קונדריי אשר ברון הצפוני. בגרסתו הטובה עינב הוויוניה נותן ערכי חומצה גבוהים ביחד עם ערכי סוכר נאים. בתנאים האלו הדרך לעשות יינות בעלי גוף נאה, רעננים ומלאי טעם, שאינם נזקקים לתמיכת חבית עץ כדי לבוא לידי ביטוי, פתוחה לרווחה. זו בשורה מצוינת למי שיינות שרדונה חמאתיים ועציים יצאו לו מהאוזניים.
בציר הבכורה של הוויוניה של בנימינה מבטיח רבות. היין רענן מאוד בעיקר בגלל חומציות נהדרת, שקשה למצוא אצל יין ישראלי לבן. יש לו עדיין לאן ללכת בכל מה שנוגע למלאות ועושר טעמים, אבל לנו יש סבלנות.