עלו והצליחו

מכיוון ששנות בציר מצייתות לפי שעה ללוח הגרגוריאני, ועדיין איני מכיר את היין שעל תוויתו מתנוססת שנת בציר באותיות עבריות שגרשיים במרכזן, זה הזמן לסכם את שנת היין הישראלית שהיתה. בראייה מכלילה איכות היין הישראלית הולכת ונעשית טובה יותר, והמגמה הזו נשמרה גם בשנה שעברה, אבל עדיין חיפושים אחר תמורה טובה לכסף אינם הדבר הקל ביותר שיש. להלן רשימה של יינות ישראליים בולטים, שעלו בשנה שעברה על המדפים.

אצל קסטל אין אפס. סגנון עשיית היין מבטיח תמיד יין אלגנטי, שופע בטעמים, מאוזן ובעל חוט שדרה ואופי, שקשה להישאר אדיש מולם. הניסיון מראה שיינות מסדרת קסטל גרנד-וין נוטים להתבגר בכבוד, וזה מה שיקרה מן הסתם עם היין הנוכחי. למרות המחיר, שאינו נמוך, כ~140 שקל לבקבוק, זה האדום הישראלי הטוב ביותר.

כמו האדום, מדובר כאן ביין שאלגנטיות, עושר טעמים ואיזון הם תכונותיו הבולטות. שרדונה פנטסטי, המזכיר שבלי טוב. 100 שקל.

יין קינוח מלא, עשיר, בעל גוף קטיפתי, שמחליק בגרון ובחך בנעימות. אידיאלי לסיום ארוחה ו/או ליד מנות עם נופך מתקתק. כ-90 שקל.

19 שקל, ויש בידכם יין שלא תזכרו לרעה. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?

בגזרת המחיר הזו (49 שקל) זה האדום הטוב ביותר שיש. יין נעים לשתייה מצד אחד, כשמהצד השני תוכלו למצוא בו איכויות שקשה לאתר ביינות זולים, כמו איזון, טעמי פירות עשירים שאינם נוטים לכיוון ריבתי ונוכחות מרשימה על החך.

יין לבן שמחירו נע סביב 40-50 שקל, כפוף לגחמת החנות שבה אתם קונים, ונותן תמורה מצוינת למחירו. היין רענן וחד בטעמיו, המשלבים יפה בין טעמי מינרלים ופירות טרופיים. זה יין שאתה מזהה את התבונה שבה עשו אותו, והוא עוד סימן מעודד מיקבי דלתון.

אבסולוטית, יש יינות גרועים ממרלו הדגל של ברקן. מה שעושה אותו לכה מרגיז הוא הפער בין המחיר הגבוה (160 שקל) לבין איכותו הבינונית עד גרועה.