בריסטה

התכנסנו כדי לערוך יחד מבחן בד לבריסטה, המועמדת להחליף את לחם ארז, הקפה השכונתי של יאיר ובנות משפחתו. שנינו ידענו שרק מהלכים מפתיעים מצד המתמודדת ישכנעו אותו, איש של הרגלים, לשקול בכובד ראש עריקה לצד השני של הכביש.
הגעתי לפניו, כאמור בחוק הברזל, לפיו מי שמגיע מקרוב תמיד מאחר יותר. הקפה, שבכלל הוא די בר, לא עשה קולות של שכונתי. לא היתה בו ולו עגלת תינוקות אחת, אף אורח לא פתח את משרדו באחד השולחנות ולא נצפה שם אף טרוט עיניים שבא להתעורר שם על קפה וקרואסון. בהשפעת השפעת שמסרבת לפרוש, הזמנתי קנקן חליטת פירות (15 שקל), כוס וחצי של תה אדמדם ומתוק. כשהגיע, הוא הזמין סיידר חם (12 שקל) שהיה פחות מדי תפוחי, אבל מקלות הקינמון ששרו בו הפכו אותו למשקה קינמון חביב עם הדים של תפוח.
משהו במהלך השיחה על ענייני עבודה משותפים זרק אותו לספר על תחילת דרכו המקצועית, ופתאום, כך אמר בקול רם, הוא הרגיש כמו בדייט ראשון. בחוסר עירנות של שני אקמול צינון לא ייחסתי להערה הזאת את החשיבות הראויה; טעות גדולה, בהתחשב במגוון הבושות שאפשר לעשות לעצמך בדייט ראשון.

הוא הזמין כריך חזה עוף (28 שקל), ואני הזמנתי ברוסקטה עגבניות (24 שקל). לשנינו הגיע סלט ירקות ליד, ואני ביקשתי את שלי בלי מלפפונים. הג'בטה עם חזה העוף היתה לא רעה בכלל, הגיע הדיווח מעבר לשולחן. "אוכל של פאבים", הוא הוסיף באכזבה מסוימת, "אבל סביר". אני, לעומת זאת, מצאתי את עצמי מוקפת בקוביות של עגבניות. על פלטת עץ חומה הגיעו ארבע פרוסות ג'בטה עמוסות קוביות עגבנייה. בלי מלפפונים הפך סלט הירקות שלי לקוביות-קוביות של עגבנייה, שעונים על כמה עלי חסה.
הברוסקטה היתה סבירה, אבל בלי הקסם שהופך טוסט עם קוביות עגבניה לברוסקטה איטלקית. פרוסות הג'בטה ניקלו מספיק כדי שיתייבשו מעט, אבל לא עד החריכה החיונית לטעם הברוסקטה. קוביות העגבנייה היו מתובלות במעט מדי שמן זית ובפטרוזיליה, ובלי בזיליקום, מלח או פלפל.
בין העגבניות לפטרוזיליה היה טמון זרע הפורענות של הדייט הראשון שלנו. המשכתי לגלגל שיחה כאילו אני לא מקדישה לפחות מחצית מתאי המוח המתפקדים שלי בחישוב המספר המדויק של עלי הפטרוזיליה המעטרים את שיני הקדמיות. כשהעפתי את קוביית העגבנייה הראשונה על מכנסי הבהירים, זה עוד היה יכול להיתפש כחינני. אבל שלוש קוביות עגבניות עם מספיק שמן זית שנחתו באזורים שונים על בגדי הספיקו כדי לשמוע את אמא שלי אומרת: "כתם כזה יורד רק במספריים". ניסיתי להמליח את המכנסיים. יאיר הציע להתייעץ בנושא עם אשתו, אבל אני הייתי נחושה להיחלץ בעצמי מהבור שאליו קפצתי. ביקשתי מהמלצרית קצת סודה, אומרים שזה עוזר לכתמים שיורדים רק במספריים. אחרי התייעצות עם הנהלת המקום, המלצרית הודיעה לי שבקבוק סודה עולה 7 שקלים. קניתי. הספגתי. לא עזר.

פלא שהוא התנצל, קם ואמר שהוא צריך לרוץ? כמי שיודע שאקדח שמוצג במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית, הוא בטח הבין שאם לא יארגן לעצמו איזו הרצאת אורח בירושלים, קוביית העגבנייה הרביעית כבר תגביה עוף לכיוון המכנסיים שלו.

"בריסטה". אבן גבירול 61. טל' 6969095. פתוח: א'-ה' 7:00-24:00, ו' 7:00-3:00, שבת 9:00-3:00.