כל ת"א חיפשה את ההמבורגר הזה. עכשיו סוף סוף יש לו מקום

קציצה אגדית, תעלומה מסתורית, חיוך אכזרי ועסקית כלכלית: פרשת בילוש מגיעה לסיומה הטעים

14/07/2021
מסעדת שיינע, תל אביב (צילומים: אפיק גבאי, עריכה: נועה לוי)

אסף גבאי הוציא מהמטבח של מסעדת שיינע שרשרת מנות שגרמו לי ולאלון מסיקה להגיד וואוו כמעט במקביל.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

באין דרך ספורטיבית כחול-לבן לתאר את המצעד, אומר רק שזה היה רצף הגשות שפיצ'רים בבייסבול יכולים למנף אותו לחוזה שמסדר את הילדים והנכדים.

היו שם טרטר דג טרי, קוביות פולנטה פריכות מאוד, פסטייה מרוקאית (עם אבקת סוכר מלמעלה כמובן), וגם מחבת רוחשת של קציצות דגים אדמדמות.

אלון צילם, אני אכלתי, וכשגבאי סוף סוף התיישב מולי, החלטתי באופן טבעי לעצבן אותו דווקא עם שאלה על המבורגר. ההמבורגר.

יש מספיק אור לכולם

היינו בטוחים שתל אביב לא צריכה עוד המבורגר. טעינו בענק

לכתבה המלאה
פני פוקר שפחות עובדות. גבאי במטבח(צילום: אלון מסיקה)
ההמבורגר של שיינע לא עף על עצמו גם כשהוא הפך ללהיט. הוא כן, אבל, נעלם בהפתעה מהתפריט

"שנים שאני מחפש בורגר-דגי מוצלח", כתבתי משהו כמו חצי שנה קודם על משלוח שהפגיש אותי ברחוב חשוך-קורונה עם גבאי ושקית טייק-אווי, "שנים שאני מקבל אותו רק כשהדרכון מעמיס על עצמו עוד חתימה. משהו אמר לי שזה הולך להשתנות".

ספוילר: זה השתנה. הפיש בורגר של שיינע, להיט מסעדתי גדול ולהיט משלוחים גדול עוד יותר, לא התחכם אז יותר מדי - "קצצנו מוסר ים, אבל לא עשינו איתו כמעט כלום חוץ מלעצב אותו לצורה של המבורגר, שמנו על הגריל, הוספנו צ'דר ואיולי - וללחמניה", הוסבר לי באותו משלוח מחוץ לדלת - ולא עף על עצמו גם כשהוא הפך בבירור ללהיט הגדול ביותר של שיינע. הוא כן, אבל, נעלם בהפתעה מהתפריט, תעלומה מסתורית שהולידה את אותה חקירה צולבת מצדי.

גבאי שמר אז על פאסון אבל נכשל לחלוטין, עם פני פוקר שהיו מרוקנים לו את הכיסים בכל שולחן ממוצע. הסאב-טקסט, עם זאת, היה ברור - הוא ורעייתו נטלי מודעים לחלוטין לגלי ההדף הקציצתיים, אבל לא רוצים להפוך את שיינע למסעדת המבורגרים. בעתיד אולי יורם עבורו דוכן נפרד, אולי מקום משלו.

זאת הייתה פרשנות שלי, אבל היא לא הצריכה הרבה ניתוח ועיבוד מידע. השבוע הכול - העיניים הצוחקות, התעלומה והמסתורין, הדג הקצוץ והלחמניה - מתחבר סוף סוף שוב להמבורגר.

בשר, גבינה, רוטב. הפיש בורגר של שיינע(צילום: אלון מסיקה)

תפריט עסקיות הצהריים החדש של שיינע איגד את כל הדילמות לכדי כמה תשובות-מחץ. או במילים אחרות: מנות שלא תמצאו כאן בערב, בהובלת הפיש בורגר.

הדיל פשוט אך נדיר למדי כבר בעיר הזאת - ראשונה במחיר העיקרית, מ-12:00 עד 15:00. בחלק הראשון תהיה ברוסקטה עם מטיאס, למשל, או את אותה פולנטה, סלט עגבניות עם ברינזה או סביצ'ה. בשני פילה דג מטוגן עם תפוח אדמה ראטה ורוטב טרטר, את אותן קציצות (עם טחינה וחלה מן הסתם), ספגטי פירות ים ברוטב אלי אוליו וציר דגים וגם הקציצה - בשר מוסר ים קצוץ בסכין, גבינת צ'דר מותכת, רוטב טרטר וחסה קיסר, שאלוט כבוש ולימון כבוש.

"יד המקרה". גבאי והדגה במטבח(צילום: אלון מסיקה)
"ישבתי עם הראש בין הידיים ליד ארגזי סחורה ב-10,000 שקל שלא ידעתי מה אני אמור לעשות איתה, וחודש אחר כך חטפתי צעקות וקללות"

פתיחת הצהריים הזאת סוגרת מעגל שהתחיל - זוכרים שזה עדיין קרה? - עמוק בתוך סגרי הקורונה, והמשיך עם משמרות הרפאים החסרות של החודשים האחרונים. גבאי חיכה בסבלנות בזמן שלקוחות התקשרו ושאלו "מתי אפשר לבוא ללאנץ?", בזמן שאפילו משמרות הערב היו על סף כאוס תת-איושי.

"עברנו פה שבועות משוגעים", סיפר, "ישבתי עם הראש בין הידיים ליד ארגזי סחורה ב-10,000 שקל שלא ידעתי מה אני אמור לעשות איתה, וחודש אחר כך חטפתי צעקות וקללות מאנשים שבאו לאכול מחבת שרימפסים ולא היה לי שרימפסים טריים לתת להם".

אני מתעכב על החצי השני של המשפט, שמתמצת את תפיסת העולם של גבאי. "אנחנו עובדים רק טרי, ויהי מה, וידעתי שזה יעשה לי בעיות. כשאני כותב טרטר פלמידה לבנה בתפריט, לא יהיה לי טרטר פלמידה לבנה בתפריט כל יום, ופתאום אומרים לך 'אסף, עשרה ימים אין לך טונה אדומה'. ויש לי מנה, בסט-סלר, סשימי טונה אדומה, אין שולחן שלא מזמין אותה.

"אמרו לי: 'אסף אחי, תתאפס, קח קלמארי, שרימפס, סרטנים קפוא. לא. ויש קפוא שהוא באיכות טובה, ואפילו לא רחוק מהמחירים, אבל אני לא אוהב לאכול קפוא. עליי. על עצמי אני אומר. אין לי בעיה עם קלאמרי קפוא שמטוגן על חוף הים, אני אוכל אותו בעצמי, אבל זה לא אותו דבר. אם לא יהיה שרימפס בים, לא יהיה שרימפס פה בצלחת".

"גם לנו מגיע". נטלי ואסף:

המסע הקולינרי של גבאי בן ה-35 החל תחת ידיו ועיניו של אייל לביא ברוקח 73, המשיך בפרובאנס ובפרנקפורט, בירושלים עם אסף גרניט ובתל אביב עם רפי כהן, והתייצב לעת עתה בפינה המאותגרת-אדרכילית של שיינע בנחלת בנימין שבתל אביב.

המסע הזה נמתח במקביל למערכת היחסים שלו עם נטלי - 17 שנים, לעת עתה, כן? - שהתחילו באופן טבעי בלוקיישן הרומנטי להחריד של מוזיאון חיל האוויר בחצרים, והמשיכו באופן טבעי לא פחות לשוחות המסעדניות של העיר.

"לא ידעתי שאני אפתח מסעדה שהיא רק דגים ופירות ים, אבל באופן מקרי, בכל מקום שהגעתי אליו הציבו אותי בעמדה הזאת", שיחזר.

העמדה הזאת עדיין רואה אותו שישה ימים בשבוע, ב"משמרות" שמישהו אחר כבר היה מגיע לבית הדין לענייני עבודה כדי להתלונן על אורכן. לא הוא.

"בקורונה הייתי פה לבד, מתשע בבוקר ועד חצות, עונה לטלפון, מכין את האוכל וקורא לשליח, עונה לטלפון, מכין את האוכל וקורא לשליח. נטלי אמרה לי 'אסף בוא הביתה, אני מרחמת עליך'. אמרתי לה: 'ואם מתקשר בתשע וחצי הלקוח היחידי שרוצה להזמין משלוח? גם אותו אני אפספס?' הרי זה לא הכסף. אתה פה בשבילם ברגע הזה, ואין מישהו אחר. זה אני".

חשבת לסגור?

"לא. לא היה לי רגע בשנה הזאת שאמרתי שאני הולך לסגור. לשבריר שנייה. הייתי מבואס, מדוכא, זה ברור. אבל אני אופטימי. אמרתי 'לא, זה יעבור, הכול יעבור'".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully