מסתבר שזו הבירה הישראלית הטובה בעולם

אם אתם אוהבים בירה, וודאי נתקלתם בעשור האחרון, יותר מפעם אחת, בבירות של מבשלת אלכסנדר.

בירות הקראפט מתוצרת המבשלה זכו, החל משנת 2013, בלא פחות מתשע מדליות בתחרות European Beer Star שנחשבת לאליפות אירופה של הבירות ומתקיימת בגרמניה. בחודשים האחרונים נוצר שיתוף פעולה בין מבשלת אלכסנדר ליקבי כרמל שהחלו בהפצה נרחבת של הבירה ברחבי הארץ, כדי שכל אחד יוכל ליהנות מהן. רוצים לדעת איך זה קרה? הישארו עמנו.

אורי שגיא, מייסד המבשלה, היה לדבריו "חייל בחיל האוויר הרבה שנים" (לדברי אחרים הוא מצטנע, הוא היה הרבה יותר מזה, אבל לא נתחיל סקירה על בירה בהפרשה של כללי ביטחון שדה...) ובמקביל חובב בירה.

"התחום הזה ריתק אותי" הוא מספר, "למדתי אותו, קראתי עליו ועשיתי בירה בבית. כשסיימתי את הפרק הצבאי בחיי, לקחתי לעצמי שנה לחשוב מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. היה ברור לי שאלך לכיוון יזמות, כי זה האופי שלי. מצד אחד היו חבר'ה שמשכו אותי לכיוון יזמות בתחום הביטחון והתעופה, אך מצד שני היה הלב שמשך יותר לכיוון יזמות בתחום מזון, חקלאות ובירה".

בהיותו מעשי, החליט שגיא שלפני שהוא הולך עם הלב ומתחיל לעשות בירה, הוא עושה בדיקה. התוכנית העסקית שיצר הבהירה שאם ברצונו לייצר בירה בסטנדרטים הכי גבוהים, הוא זקוק למשאבים, וכדי לגייס את אותם משאבים הוחלט לעשות את זה בפורמט של סטארט אפ. נוצרה תכנית עסקית ואורי הצליח לגייס את המימון הדרוש.

שנת 2008 לא הייתה תקופה אופטימלית להקמת עסק בתחום, אך למרות הקשיים, המבשלה הוקמה בעמק חפר על גדת נחל אלכסנדר ויצאה לדרך בשנת 2010.

"להיכנס לעסק חדש ולהסביר בכלל מה זה בירה קראפט שלא הייתה מוכרת אז בארץ במיוחד לא היה פשוט" נזכר שגיא. "לקח לנו חמש שנים להגיע לנקודה שבה גם המשכנו להתפתח, וגם כבר מכרנו בירה בכל רחבי הארץ. לא רק בערים הגדולות. עד אז עשינו את הכל לבד כי חיכינו שהילד יגדל ויתחיל ללכת."

"בשנת 2015 הבנו שאנחנו צריכים מערך הפצה גדול יותר, כי הילד גדל. התחלנו עם מפיצים שונים ואז נוצר הקשר עם כרמל. בתחילה היו חששות, כי כרמל חזקים מאוד בתחום היין אך לא בתחום הבירה. מאוד מהר התרשמנו מהאנשים והגישה המאוד רצינית ומקצועית שאיתה הם באו, ובה הם דוגלים בכל העשייה שלהם. יצאנו לדרך לפני כמה חודשים ואנחנו מאוד שבעי רצון".

"בעבר עשו בירה בכל כפר, זה היה המשקה של המקום", מספר אורי שגיא. "ואז הגיע התיעוש, ומהמוני יצרנים קטנים ביתיים הגיעו למצב שהיו עשר מבשלות בירה גדולות בכל ארה"ב.

מתחילת שנות השמונים התפתחה מעין תנועת נגד, כאירוע חצי מחתרתי של אנשים ששאלו עצמם למה שלא תהיה לנו בירה טובה כמו שעשינו פעם בבית. אנשים לקחו מכלים שונים מעולמות אחרים, ציוד של מחלבות לדוגמא, ועשו התאמות לעולם הבירה"

בשנות האלפיים זה הגיע לגודל של2%-2.5% מהשוק, ומאז זה התחיל לרוץ בקצב של 10%בשנה, כל שנה. בשנים האחרונות נפתחו בארה"ב למעלה מ-360 מבשלות, יותר ממבשלה ביום. כיום יש אלפי מבשלות בגדלים שונים ונתח שותי הקראפט הגיע כבר לכ-20% מעולם הבירה. זה קרה באותו זמן בקצב דומה גם באירופה, והיום זה קורה גם במזרח, ברוסיה, סין, יפן, קוריאה ועוד".

"אם נסתכל על תחום האלכוהול הכללי, זה קרוב לעשור שתחום הבירה המתועשת לא צומח במיוחד, אך תחום בירות הקראפט צומח חזק, כמו תחום מזקקות הקראפט.

בישראל של שנת 2008 הייתי חובב בירה מתוסכל. בעולם, המהפכה הייתה בעיצומה, וכשהייתי חוזר לארץ הייתי מגלה שאין כאן כלום בנושא. ההחלטה שלי הייתה לייצר בירה ישראלית מעולה כמו מה שקורה במהפכה העולמית. באותה תקופה התחילו בארץ עוד כמה מבשלות, חלק התפתחו וחלק נסגרו".

"במפגש שקיימונו בשנת 2013 השתתפו בערך 20 מבשלות. היום יש פחות מבשלות שאפשר למצוא את הבירה שלהן בכל מקום. לעומת זה, בקרב חובבי ושותי הבירה התופעה הולכת ומתרחבת.

נוצר דור של אנשים שנוטים להקשיב לעצמם ולהמלצות חבריהם ולא רק לפרסומות. אליהם התחברה תופעת הרשתות החברתיות. אם פעם העברת הדעה הייתה מפה לאוזן, הרי שעכשיו קצב העברת המידע והשיתוף הפך להיות הרבה יותר מהיר ורחב."

"לכל זה הצטרף תהליך נוסף. פעם לא ידענו להעריך את הייצור המקומי ותמיד חיפשנו את הייבוא. לאחרונה קרה פה תהליך יפה, והיום אנחנו יודעים יותר להעריך את הייצור המקומי. רואים את זה בשוק היין, בקפה, בשוקולד, בגבינות ועוד.

בבירה זה הגיע קצת יותר מאוחר, אך כשזה הגיע זה נפל כבר על קרקע מוכנה. היום הישראלים אומרים שעושים פה גם בירה טובה, רוצים להתנסות בה ויש על זה דיבור, וזה מתרחב."

"רואים את זה ביחוד אחרי שנת הקורונה, ממנה לא חזרנו למספרים של שנת 2019, אלא הרבה יותר גדולים. יש האצה בכל הביקוש לבירות קראפט. יותר ויותר אנשים נחשפים אליהן וזה הפך לכדור שלג שמתגלגל גם בישראל. ולכן אנחנו, היצרנים הקטנים, זקוקים היום למערכות הפצה גדולות יותר".

בשנת 2018, הבינו במבשלת אלכסנדר שנגמר להם המקום והם חיפשו אתר אחר, גדול יותר, להעביר אליו את המבשלה. התהליך לקח קצת זמן ובסגר הראשון, במהלך אפריל 2020, עברה המבשלה לביתה החדש, לא רחוק מהקודם.

"תקופת הקורונה לא הייתה פשוטה, כי הברים והמסעדות היו סגורים" אומר שגיא, "עבדנו יותר באונליין ובהזמנות הביתה. אך זה לא היה תחליף לחוויה של לשבת בבר וליהנות מבירה. החל מחודש מרץ האחרון, שלכאורה נגמרה הקורונה, אנחנו חווים קפיצה הרבה יותר גדולה מזו שהייתה לפני הקורונה, וערוכים לזה יותר במקום החדש שלנו."

"במקום נבנה מרכז מבקרים, שהיה חסר לנו במקום הקודם. אפשרויות אירוח התפתחו, הדרכות, טעימות ואירועים קטנים, ממש בתוך המבשלה, באולם הממוקם ממש סמוך לאזור הייצור והמכלים ואפשר לראות הכל מקרוב. אנשים באים לחגוג עם בירה מעולה ואווירה של מבשלת בירה. המפגש הישיר עם הלקוחות משמח מאוד וכיף לשמוע שהם נהנים ומשבחים".

תפריט הבירות של מבשלת אלכסנדר מחולק לשניים, שישה סוגי בירה קבועים, המציגים את מה ששגיא והצוות אוהבים, ובירות עונתיות במהדורות מוגבלות.

בין הבירות הקבועות: Blonde העדינה וה- Ambree הכפרית, שמתאימות לכל אירוע וארוחה, בירות מאוד יבשות ונעימות לשתייה. וגם בירות שמתאימות למי שרוצה להעמיק יותר בעולם בירות הקראפט: בירת החיטה המרעננת העשויה מחיטה ישראלית, Green, בירת ה- IPA עם פרשנות ייחודית, וכן בלייזר ו-Black החזקות והעשירות.

מבשלת אלכסנדר הייתה הראשונה לייצר בירות בסגנון IPA ופורטר בישראל. "והכל עם המגע שלנו" מוסיף שגיא, "לא עשינו בירות כל כך מרירות כמו שעושים בארה"ב, אלא חיפשנו לייצר בירה כיפית לשתייה, שלא תהיה לטעימה בלבד. גם בירת החיטה שלנו יותר קלה מהבירה הגרמנית. זה מה שאנחנו אוהבים, בירות מרוות, נעימות וזורמות המתאימות לאקלים החם שלנו".

מכיוון שחלק מהרצון להנגיש לאנשים את תרבות הבירה האדירה והאינסופית, כל שנה מבשלים באלכסנדר רעיונות ובירות שונות עונתיות בכמות מוגבלת, עד שעוברים לדבר הבא. שני מוצרים ייחודיים לתקופה זו, במהדורה מוגבלת, שפגשתי במבשלה:

Imperial Stout: בירה בסגנון שנולד באנגליה במאה ה-18 שהתבגרה בחביות עץ אלון שהיו בהן בעבר ויסקי, ברמת אלכוהול של 10.4%.

אלכסיידר: סיידר יבש המיוצר מתפוחים ישראלים בלבד, לא מסונן ולא מפוסטר ולכן עשיר יותר בטעם ברמת אלכוהול של 7%. אני התאהבתי! "כחובב בירה ומוצרים נלווים" מספר שגיא, "נחשפתי לסיידר המסורתיים של אירופה והחלטתי לנסות לעשות גם משהו כזה. לעשות סיידר טוב זה קצת דומה ליין, הכל מתחיל בפרי".

"התחלנו בתהליך של פיתוח פירות וחיפוש אחר החומרים המתאימים, תהליך פיתוח של שלוש שנים. היום הסיידר עומד בשורה אחת עם הסיידר הטובים באירופה. בזמן הקורונה לא הצלחנו לשמור על רצף הייצור, אך אני מניח שתוך כמה חודשים נחזור לזה ונייצר יותר. קיבלנו משוב טוב מאוד ואנחנו מבינים שיש לזה מקום. אני מבטיח לא להפסיק ולחדש, ולייצר כל שנה עוד מוצרים נהדרים מהעולם המופלא של בירות הקראפט".

"תפקחו את העיניים. מגיע לנו אחרי כמעט שבעים שנה במדבר לשתות בירה ישראלית מעולה." מסכם אורי שגיא ולי לא נותר אלא להסכים איתו ולקחת עוד לגימה.