סוג'ו: המשקה של משחק הדיונון

קצת כמו בית הנייר לפני כמה שנים, משחק הדיונון הפכה בתוך זמן קצר מסדרת טלוויזיה לתופעה: היא כבר לא נמדדת במספר הצופים שלה, אלא בהייפ שהיא מייצרת ובמרצ'נדייז שבא בעקבותיו. כך למשל עבדו מתפרות ברחבי העולם מסביב לשעון בכדי לספק את הדרישה לתחפושות נוסח הסדרה לקראת "האלווין" - מה שאומר שאפשר להמר בבטחה שבפורים הקרוב נראה לא מעט "דיונונים" קטנים ברחובות ישראל - בין אם בצד של "השחקנים" (אלה עם הטרנינגים) או בצד של "העובדים" (עם המסכות בצורות הגיאומטריות השונות). רק בשבוע שעבר פורסם כי מנהלי בתי ספר בישראל אסרו על תלמידים להגיע ללימודים עם תחפושות נוסח הסדרה.

התדהמה שאחזה בצופי הטלוויזיה נוכח הצלחת הסדרה הדרום-קוריאנית, נרשמה אולי במעט פחות הפתעה בקרב מי שמכירים את שוק האלכוהול העולמי. למה? כי אם אבקש מכם לעצום את העיניים ולמנות את חמשת סוגי האלכוהול הנמכרים ביותר בעולם, סביר להניח שרובנו ייכשל במשימה.

אתם יודעים מה, קחו הנחה: נראה אתכם פוגעים בשלושה שמות מהעשירייה הראשונה בעולם. יש מתנדבים בקהל? קדימה - זה לא שאני הולך לירות במפסידים (סליחה על הספוילר הקטן, עבור העשרה מבניכם שעדיין לא צפו בסדרה). עכשיו בואו וננסה לעשות סדר: בעשירייה הראשונה של הדירוג העולמי, נמצאים רק שני שמות מוכרים ברבע הכדור הצפוני-מערבי, קבוצת ההתייחסות שלנו. סמירנוף במקום החמישי ו-בקרדי בעשירי. בעשיריה השנייה תוכלו למצוא גם את ג'וני ווקר (11) ואת ג'ק דניאלס (16). ומי לדעתכם במקום הראשון?

ובכן, המשקה הפופולארי בעולם הוא סוג'ו של היצרן HITE-JINRO, מהיכן, אתם שואלים - ובכן: דרום קוריאה. אחריו מופיעים ברשימה ברנדי פיליפיני, ויסקי הודי ועוד משקאות שאת שמות היצרנים שלהם לא מכירים במערב.

חשוב לציין שמידת הפופולריות, כלומר - זו שנמדדת על פי הצריכה הכמותית, אינה מעידה בהכרח על ההכנסות מהמשקאות האמורים. כשמדובר על כסף, יש לזכור שצפון אמריקה היא עדיין היעד המועדף על כל משווקי האלכוהול בעולם. ובכל זאת, נדמה שקצת צניעות לא תזיק למערב.

סוג'ו הוא תזקיק אלכוהולי בחוזק משתנה: רוב המותגים נעים סביר ה-20% אלכוהול, אבל יש גם כאלה שמכילים מעט פחות - ויש אף כאלה שמשווקים לקהל ברמת זיקוק שמזכירה תזקיקים מוכרים יותר, כלומר מעל 40%.

באופן מוזר (או שלא), השם סו-ג'ו הוא פירושו "משקה שרוף". נשמע מוכר? כן - גם המילה "ברנדי" מקורה ביבוש של ברנט-וין, כלומר - יין שרוף, שהוא גם הביטוי שהיה ההשראה לתרגום לעברית "יין שרוף" ולא יין-שרף, טעות נפוצה. השם שואב את השראתו מתהליך הזיקוק, שבו מחממים ("שורפים") יין. סוג'ו מופק לרוב מאורז או דגנים כגון חיטה או שעטרה, אבל ניתן להשתמש גם במקורות אחרים, כמו תפוחי אדמה או טפיוקה.

בקוריאה נהוג לשתות את הסוג'ו לרוב בכוסיות קטנות (שוט או צ'ייסר), ללא תוספת כלשהי. ניתן כמובן לקרר את המשקה מה שמקל על לגימתו - וכדאי להיזהר. למה? כי צרכן האלכוהול הנקי המערבי הממוצע, רגיל לתזקיקים בעלי חוזק כפול. המפגש עם האלכוהול ברמה שקרובה יותר ליין מאשר לוודקה, ויסקי, ג'ין או רום "רגילים", נותן את התחושה שאפשר ללגום ממנו בלי סוף - וכשמתבררת הטעות, מוטב כבר להתכונן לבוקר שאחרי.

להצלחה של "משחק הדיונון" אין כמובן קשר ישיר לסוג'ו (למען האמת, צריך לכתוב סו-ג'ו, אבל למי יש כוח?), למרות שבאחד הפרקים הראשונים מזמין הגיבור את השחקן הזקן, בו הוא נתקל ב"אזרחות" לשתות עמו סוג'ו (מקרה או תוכן שיווקי? תחליטו לבד). למרות שהסדרה מעוררת כמה שאלות נוקבות שעוסקות ביחס שלנו לכסף ועד כמה נהיה מוכנים לרמוס אחרים בדרך אליו, הרי שההצלחה הגדולה שלה אולי כן קשורה, גם אם בעקיפין, לסוג'ו: העולם שרובנו גדלנו בתוכו, או לפחות התייחסנו אליו כמי שמכתיב את הטרנדים, בוודאי התרבותיים, הוא העולם המערבי.

והנה, באה סדרה "קטנה" מדרום קוריאה - ועושה בית ספר להצלחה טלוויזיונית לכל הסדרות האחרות באשר הן: מכאלה שמיוצרות בהוליווד ועד למוערכות והנחשבות מבריטניה. העובדה שהמשקה הפופולארי ביותר בעולם והסדרה הפופולארית ביותר בעולם (נכון לרגע זה), הם שניהם מדרום קוריאה, מלמדת אולי מעט על תזוזת מרכז הכובד התרבותי שלנו מזרחה, אחרי שנים של הגמוניה מערבית.