יש לו את זה

לפני כחודש כשלואיס פסקו, יינן יקבי רקנאטי, הציג לעיתונאים את תינוקו החדש, שרדונה רזרב 2001, הוא ביצע את המוטל עליו כנדרש ולפי כל כללי הטקס הנהוגים: פסקו הסביר באריכות ובלמדנות כיצד בא היין לעולם, כמה זמן הוא שהה בחבית, היכן תסס, מתי ואיך נבצרו הענבים, ומדוע, לפי השקפתו כמובן, היין כל כך מוצלח. בין השאר פסקו ביקש להזכיר למשתתפים הנכבדים כי שרדונה רזרב 2001 זכה במקום הראשון בקטגוריית השרדונה בתחרות הסומלייה הישראלית, וגם הוסיף בטון משועשע: "פרסים בתחרות יין הם כמו חגורה שחורה בקראטה, כולם מסתכלים עליך ואומרים: 'וואוו, תראה איזו חגורה', אבל יודעים שבעצם היא שם רק כדי להחזיק את המכנסיים".

דווקא בגלל שכמה משופטי תחרות הסומלייה (ביניהם אנוכי) נכחו שם, אהבתי עד מאוד את דבריו המתריסים של פסקו. לא רק בגלל שהם הראו שמפלס השתן אצל יינן יקבי רקנאטי לא חצה את הקו האדום העליון בעקבות הזכייה, ולא משום שדברי אמת נכוחים עדיפים בעיני תמיד על דברי חנופה ריקניים, אלא גם, ובעיקר בגלל, התבונה הרבה שהיתה גלומה בהם.
השרדונה החדש של רקנאטי - את זה יודע פסקו היטב - בנוי לתחרויות יין כמו שמכונית מירוץ בנויה לתחרות פורמולה 1. בסגנונו - השרדונה של רקנאטי מזכיר שרדונה קליפורני, מה שאומר יין עם אופי מוחצן ובעל עוצמות ארומה וטעם שקשה להתעלם מהן. ואכן, השרדונה החדש מיקב רקנאטי מדיף ריחות שופעים בעיקר של פריחת הדרים, יסמין, שגם תתרן לא יתקשה לזהות וליהנות מהם. גם על החיך לא מדובר ביין בעל אופי ביישני ומופנם, להפך, השרדונה 2001 מבליט טעמי חמאה ופירות טרופיים, ומרקמו השמנוני והקטיפתי הופכים את שתייתו לנוח גם לבריות השותות יין רק מפעם לפעם.
עם תכונות מהסוג הזה אפשר ללכת למכולת כשמדובר בתחרויות יין, אבל הן כשלעצמן לא עושות יין לטוב. מה שהופך יין לדבר ראוי זה המכלול ואיזשהו סוג של קשר בין התכונות, שקשה לפרוט למילים, אבל יודעים לזהות כשהוא שם.
לשרדונה של רקנאטי יש את זה. היין מאוזן, ולמרות מוחצנתו הוא אלגנטי, הרמוני ושלם, בעיקר בזכות חוט שדרה יפה של חומציות, המעניק לו רעננות נאה ואורז את כל קצוותיו לחבילה נאה ביותר. בהתחשב בכך ובמחירו הנוח, 88 שקל, הוא אחד מיינות השרדונה הטובים ביותר שאפשר להשיג בטווח המחירים של עד 150 שקל.