לא מעט קורבנות מועלים מדי יום על מזבח אוכל הרחוב התל-אביבי. חיי משפחה וחברה נזנחים, ואיתם גם השאיפות לחופשה, להבראה, לאחר צהריים מפוהק בים ולתלוש משכורת עם הפרשות שאינן נוזלי פלאנצ'ה. בצדי הדרך מוטלות תקוות, שותפויות, אהבות שלא שרדו. במעלה הגבעה תזהו אידיאלים, ערכים ועקרונות - משקלים עודפים שהושלו כדי להגיע. רובם לא הספיקו.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
הטיפוס קשה, סיזיפי. אחד מתפשר על נדל"ן ומיקום, אחר עושה "התאמה" לתפריט החלומות שלו. מישהי שוכרת דוכן פופ-אפ כדי לטבול אצבעות במים ומקבלת בתמורה כוויה, וזאת שלידה ממירה שנים של לימודים באודישן ריאליטי מקצר דרכים.
זה קשה ומפרך. לא כל אחד יכול, וכמעט כולם צריכים לוותר על משהו בדרך. זה הדיל. אבל הוויתור הקולינרי של נוי פירסט אכזרי כמעט בקטע תנ"כי. ורומנטי באותה מידה.
עד להתרה. מלט רום
"מלט רום" ברחוב אבן גבירול בתל אביב התחיל כחלום הגדול של לירוי קפוזה, אחרי חלום גדול לא פחות בדמות טיול ארוך לאוסטרליה. השם היה שונה, והתפריט נדד בנדיבות לכל מיני מקומות, אבל הפינה העירונית האכזרית הזאת ידעה להוריד אותו תוך חודשים ספורים לקרקע, לחדד ולשייף - ולהוציא ממנו מיקוד נחוץ.
במילה אחת: צ'יז. בשתי מילים: גרילד צ'יז. ב-27 מילים: מוקד הפרות סדר והתפרעויות מושחתות של בשר וגבינה, ועוד בשר ועוד גבינה, ומעל הכול גבינה, ובצד גבינה, ושופכים גבינה, ואקסטרה גבינה, ובשר נטבל בגבינה, וצ'יפס עם גבינה.
ונוי? נוי שותפה ותומכת, עובדת בלי הפסקה וחולמת ביחד, אבל היא לא אוכלת גבינה. יש יותר הקרבה מזה?
התפריט, כאמור, משתלח בכל אימון קרוספיט שהתעלל בגופכם, תוהה במקביל למה הוא בעצם היה נחוץ, ואז מוציא סיכום דיון ותקציר מנהלים פשוט למדי - כאן אין ייסורי מצפון, וערימת המפיות ששמתי לידכם אינה נועדה לנגב דמעות.
יש כאן דאבל-סליידרס עם אסאדו מפורק, איולי ביתי ותערובת גבינות נמסות (49 שקלים), יש כריך רובן שבתוכו נערמים קורנדביף וירקות טריים, עם גבינות נמסות כמובן (49 שקלים), יש סלופי ג'ו (49 שקלים) עמוס בשר (וגבינות נמסות, הבנתם כבר).
ויש את ההמבורגרים, גם הם על בסיס הבשר המצוין של מגדל הבקר דובל'ה וויס מכפר יהושע - קלאסי עם לחמניית חלה ואיולי ביתי (45 שקלים), "מלט רום גרילד צ'יז" שמוסיף מיקס גבינות מותכות ב-5 שקלים, "צ'יזס" שמגזים עם צ'דר לכל הכיוונים (12 שקלים), אפשרות למק אנד צ'יז מלמעלה ב-10, לחמניית פיצה (12 שקלים תוספת) רווית רוטב עגבניות, גבינה מותכת ועלי בזיליקום, וגם פונדו צ'דר, נתח דשן של גבינת מאנורי, פרובלונה, שלל תוספות שאינן גבינות, משולש צ'יפס שלא מסתפק בצ'יפסיותו ו... הבנתם - זהו תפריט שצריך להיות מודפס על דיסקית זיהוי, לטובת הקרדיולוג שיקבל אתכם.
על מוסר ודיאטה. מלט רום
התחלנו עם הסליידרס, צמד לחמניות בינוניות בגודלן שמערסלות ערימה של בשר מפורק, וערימה זהה של תערובת גבינות. כל העסק הזה נבנה בשיתוף פעולה עם מחלקת ההנדסה של עירית תל אביב, ואז מוכנס לסגירה בתנור, רק כדי לצאת ממנו ולקבל עוד קצת פרמזן מלמעלה.
הלחמניות מצוינות, חמאתיות-שומיות, הבשר נותר עסיסי ומכתים - מוסר ודיאטה כאחד - והגבינות מוסיפות להכול ארומה של מכובדות (אם כי לא בהכרח מכובדות עצמית, כן?).
העסק נמתח, ונמתח, ונמתח, עד להתרה. שיא בשרי-גבינתי רגעי, ואז עוד אחד. זה נשמע מוגזם, וזה אכן מוגזם, אבל מוגזם מהסוג שגורם לך לשכוח החלטות תזונתיות שעשית בסוף השבוע, או את הפעם ההיא שאמרת לעצמך במראה שהגיע הזמן לאכול קצת יותר בריא. לא נורא, אולי ביום ראשון.
ההמבורגר עלה על הפלאנצ'ה, וברגע המתאים קיבל מעין "כתר" גבינתי, אם כי כתר זאת אולי לא המילה הכי מדויקת. בואו נלך על חליפת שלושה חלקים. קפוזה משתמש במעין שפכטל-טבחים שכזה כדי להדק הכול, לתפור לפי המידה, ולהוציא בסוף המבורגר-דוגמן שמוכן להפקת האופנה הכי לוהטת של הקיץ.
בסוף, זה הרי צ'יזבורגר, אבל איזה צ'יזבורגר. תערובת הגבינות מקפידה להיות קצת עוקצת וקצת מלטפת, ומתאימה מאוד לבשר, והקציצה עצמה יכולה לשבת בנוחות במקומה החדש - למעלה-למעלה בטופ העירוני, ומעבר לו.
לידה, אגב, הגיע צ'יפס, עם רוטב צ'דרי בגווני פסטל שרואים הרבה עכשיו בבתים, אם כי הוא ספציפית פחות יילך על קירות, ויותר על תפוחי אדמה. לשפוך מלמעלה, לטבול מהצד, וואטאבר. זה צ'יפס טרי וחם, עם רוטב גבינתי. אפילו איקאה לא יהרסו הוראות הרכבה שכאלה.
בניגוד לאינספור מקומות בעיר הזאת, "מלט רום" וקפוזה לא עצרו לנוח לפני הקינוחים, והרכיבו משהו שהוא גם הגיוני למקום, גם מושקע וגם, ובכן, מפיל.
מדובר ב"מלטד נוטלה" (30 שקלים), שהיא אותם דאבל-סליידרס, פחות שומיים ויותר חמאתיים מן הסתם, עם נוטלה כמובן, ומרשמלו, ותנור, וצריבת ברנר אחרי הכול, ובננות מקורמלות או קרם פרש בצד (בתוספת כמה שקלים).
זוהי גירסה חכמה של סמורס אמריקני, ממתק קומזיצים שיכול להיות מאוד סתמי בגירסתו הבסיסית-ילדותית, ומאוד כיפי כשהידיים הנכונות מוציאות אותו לפועל. כאן, כמו שכבר הבנתם, מדובר באופציה ב'.
מדי כמה שבועות, מגיח לתפריט של "מלט רום" אורח לזמן קצוב, מין ספיישל שמעיד היטב על האנרגיה והחיוניות, וגם על השיגעון. בפעם האחרונה שבדקתי, קפצו לי צמד המילים "צ'יזבורגר חאלאבי", המבורגר עם גבינת עזים, איולי פיסטוקים וגם ריבת פיסטוק פיקנטית. מדובר בתועבה, חשבתי לעצמי. מדובר בתועבה שאני חייב לנסות בהקדם, תיקנתי.
נוי פירסט, אגב, נשבעת בשבחו של יצור הבשר-פיסטוק הזה, אחד הבודדים שהיא יכולה לאכול מהידיים של בן זוגה. בלי גבינה, כמובן. יש גבול לרומנטיקה, אבל אין גבול לאהבה.
"מלט רום", אבן גבירול 24, תל אביב. ראשון-חמישי 12:00-22:00. 054-8266260