"נראה את פוטין עכשיו": הסיפור המדהים על "נשק האבטיח" של זלנסקי

הכול התחיל מבדיחה, וכרגיל אצל פוליטיקאים ומנהיגים, היא אפילו לא הייתה כזאת מוצלחת. למעשה, ספק אם היא נועדה להצחיק את המאזינים והצופים, ודי בטוח שהיא כיוונה למקומות גבוהים יותר, מעוררי השראה יותר, לוחמניים יותר. ככה זה כשמנסים לרומם מצד אחד, וללחום פסיכולוגית מהצד השני.

חודשים ארוכים של קרבות אכזריים בין צבאות רוסיה ואוקראינה הותירו את שטח המדינה המזרח-אירופית מצולק וטראומתי, ואת הנשיא וולודימיר זלנסקי בצומת קריטי עבורו, ועבור עמו - התמיכה הבינלאומית עמידה אך עדיין דלה מדי לטעמו, והאמצעים מצטמצמים כל העת, ביחס ישר למד הטמפרטורות.

וכך, כשהמצב מורכב וההיסטוריה רושמת את עצמה כל יום מחדש, הגיע זלנסקי לפני שבועות ספורים לחרסון המשוחררת, והסביר בפשטות - ועם חיוך דק אך משמעותי - שהוא כאן כדי לתמוך באזרחים למרות הסיכון הרב, אבל גם כי הוא היה "חייב אבטיח".

ואת זה כדאי לחתוך לפלחים ולהגיש. קר כמובן, כמו כל נקמה טובה.

הפרי הירוק-אדום הוא סמל דרום-אוקראיני ידוע. רוב האבטיחים הנקנים באוקראינה מגיעים מאזור חרסון, והעיר ששוכנת לחופי הים השחור מתגאה עד היום במאפייניה החקלאיים, ובתנאים המאפשרים לפירות "להצטיין", לרבות אקלים לח במיוחד.

"האבטיחים הגיעו לכאן כבר באמצע המאה הקודמת והם חלק בלתי נפרד מהחיים בחרסון", סיפרה ל-BBC אוליה הרקולס, שפית אוקראינית וכתבת אוכל שגדלה באזור וזוכרת היטב כיצד סבה נהג להחמיץ את הפרי בחצר ביתם, "בכל קיץ שהגעתי הנה כדי לבקר את המשפחה, ידעתי שאמצא בשולי הדרכים אינספור משאיות עומדות, ושתא המטען שלהן עמוס באבטיחים למכירה".

לדבריה, בשנות המשבר הכלכלי שלאחר מלחמת העולם השנייה, תושבי האזור נהגו להרתיח אבטיחים עד שהפכו למעין ריבה סמיכה, ולהשתמש בה כתחליף זול וזמין לסוכר.

עם הפלישה הרוסית בפברואר, הגידולים נפגעו, שינוע האבטיחים לרחבי המדינה הופסק, וכך גם קווי הייצוא מאוקראינה. כעת, וביתר שאת לאחר הצהרת זלנסקי, הגיע זמנו של האבטיח לזהור מחדש, ולהפוך במקביל לתופעת רשת.

הפרי שהפך לקמע עירוני מחזיק בחשבונות סושיאל ייעודיים, ואלו תפסו תאוצה כדי ליידע את העולם על המאבק הקשה ברוסיה. עם עזיבת חייליו של פוטין, צייץ ראש הממשלה דניס שמיהל תמונה שלו מחזיק באבטיח, ומשם הדרך לתהילה ויראלית הייתה סלולה לחלוטין.

גופים וארגונים רבים השתתפו אף הם במאבק הדיגיטלי, לרבות מועדון הפאר דינמו קייב (ששינה את הלוגו שלה לאבטיח) והמשמר הלאומי האוקראיני, שנהג באופן דומה.

עם שחרור חרסון, תפס האבטיח מקום של כבוד בחגיגות, וחיילים אוקראינים שהגיעו לשטח העיר קיבלו מהתושבים חיבוקים נרגשים, וגם טעימות פרי. החדשות הטובות התפשטו באוקראינה אחרי חודשים של סבל, וחשבון טוויטר מקומי היטיב לסכם את הלך הרוח כשעקץ את נשיא רוסיה ושאל בפשטות - "האם פוטין יכול לשרוד יותר מאבטיח?".

ימים ספורים לאחר "ביקור האבטיח" שלו בחרסון, נבחר זלנסקי לאיש השנה של השבועון "טיים", תוך שהמגזין הנחשב מצדיע להתנהלותו, לכושר המנהיגות שהפגין במהלך הקרבות, "לרוח האוקראינית" כולה, ולחוסנם של תושבי המדינה המוכה.

"הצלחתו כמנהיג בזמן מלחמה התבססה על העובדה שאומץ לב מדבק", הוסבר, "הוא התפשט בצמרת ההנהגה הפוליטית של אוקראינה בימים הראשונים של המלחמה, כשכולם הבינו שהנשיא נשאר במקומו. שום דבר בביוגרפיה האישית שלו לא חזה את נכונותו להתייצב ולהילחם, אך עברו כשחקן הפך ליתרון מפתיע.

"זלנסקי הסתגל, וידע כיצד לא לאבד את מזגו מול המצלמות", תואר, "הוא יודע לקרוא קהל ולהגיב באופן הולם לציפיותיו ומצב רוחו. כעת, כשהבמה שלו התרחבה והקהל הפך גלובלי, הוא היה נחוש לא לאכזב אותו".

נשיא אוקראינה עצמו פירסם סרטון וידאו מוקלט לאחר הודעת המגזין, שבו הודה ל"לוחמי החופש של אוקראינה" והעולם, ובהם רופאים, חקלאים, עיתונאים ופעילי זכויות אדם, כמו גם "אנשים רגילים שהקריבו מעצמם" כדי לסייע במאמץ המלחמתי.

"זה כבוד עבורי לייצג אותם, ולייצג את המאבק ואת הרוח האוקראינית", תיאר, "זוהי הרוח האנושית השואפת לחופש. בואו נעשה הכול כדי שהיא תנצח בסופו של דבר".