ברזומה של המסעדן ברנרדו בלחוביץ' אפשר למצוא לא מעט מקומות. בעבר הייתה זו פיצה מטר ואחריה סילו החולונית, מסעדה פופולרית במיוחד לכל המשפחה וגם "קפה גן סיפור" על שלוחותיו.
שבע שנים לאחר פתיחת סילו, מרים בלחוביץ' מסעדה אחות. מתבקש לחשוב על פרימו כעל "נקסט דור" של סילו אבל מקומות מהז'אנר הזה הם לרוב קטנים וחמודים, ליד המסעדה-האם. פרימו הוא מקום שאוחז בחלל ענק כמו שאי אפשר כבר בכלל למצוא בתל אביב מחמת מחירי השכירות המטורפים. המבנה העצום מחולק למספר חללים וכולל גם בר מוארך ענק, עמדת די ג'יי, חדר יין, חדר פרטי ועוד.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
בלחוביץ', יזם עם חושים מחודדים ולא מעט ניסיון, חבר לשף בנצי ארבל, מי שמנצח בהצלחה רבה על כפרה מיו וקלבריה, מזללות פסטה תל אביביות מוצלחות ומצליחות, ולשף אופיר וידבסקי, שהוביל בהצלחה כמה וכמה מסעדות באירופה. פרימו מוגדר כבר אוכל, פתוח בערב בלבד ובתפריטו לא מעט מנות מארץ המגף, עם דגש על קטנות ופסטות. יש גם עיקריות דג ובשר אבל מספרן מועט וברור שהן לא העניין כאן.
פרימו (ראשון באיטלקית) מצויד, אם כן, בכל מקדמי רוח השעה הנוכחיים: יש בו את הקלילות הלא מחייבת, שעל קו התפר בין בר למסעדה; הוא מגיש אוכל שכו-לם מתחברים אליו, עיצובו כיפי ומושקע אבל אוחז במידה של יומיומיות בלתי מחייבת. כל שנותר זה לראות אם המפגש בין היזם המצליח לשני השפים יספק את הסחורה גם בחיך.
הגענו בפורמט מרובע, לא רעבים בטירוף אבל כמהים לנשנש קצת איטלקי טוב. בתפריט מספר אגפים - מנות פיקולי (קטנות), פריטו (מטוגנות), ורדורה (ירקות), פורנו (תנור), פסטה ואגפי ים ובשר.
יש אמנם מנת פילה לברק, סטייק ושיפוד פילה בקר, אבל התפריט מזמין בבירור, כאמור, לקטנות ולפסטה, שעליה בנוי עיקר תהילתו של ארבל מאז יצאה כפרה מיו לדרכה. התחלנו עם צ'יקטי פלפלים ואנשובי אורטיז (32 שקלים) מאגף הקטנות, קרודו מוסר (58), פנצנלה (58) ופוקצ'ה (27).
הפלפלים נשרפו במידה, שמרו על בשרנות נכונה, נהנו ממגע חריכה קטן ועדין והאורטיזים נתנו את מה שהם יודעים לתת - מליחות עמוקת טעמים ושמחה. הקרודו נתן במינימליזם - שמן זית, סלסה עגבניות, צ'ילי, שקדים.
תוספים כה מינימליים למנת קרודו משמעה מטבח שבוטח בחומר הגלם הבסיסי שלו. זה אמנם היה מוסר ים ולא אינטיאס אבל הוא היה טרי, טוב באמת והיי - על מנות מבוססות אינטיאס ושאר חברים יקרים יותר אנחנו משלמים בקלות גם 78 ו-82 שקלים. כאן נעצר המונה על 58 שקלים ושאר התוספים אחזו במידת הדיוק והחן המתבקשת.
הפוקצ'ה, עם שמן זית וסלסה פוטנסקה מעט חריפה, הייתה עשויה היטב. רק הפנצנלה, עם מיני ירקות, קרוטונים וקרעי מוצרלה סחבה לבנאליות. לא היה בה מאום לא טוב, אבל מידת החן והכיפיות הנחמדת ששרתה על האחרות לא נכחה כאן.
חלקנו שלוש מנות מבוססות פחמימה: פיצטה סטרטצלה (57), טליוליני אספרגוס (69) ואניילוטי טרטופו (72).
סטרטצ'לה היא גבינת המילוי של הבוראטה החצי נוזלית. הפיצטה שקיבלנו, עם עגבניות קונפי, מוצרלה, סטרטצ'לה, עלי רוקט ופלפל אדום חריף, הייתה טעימה ממש. בצק לא דק מדי ולא עבה מדי, אפוי בדיוק במידה, שילוב מוצלח של עגבניות מתובלות במידה ואפויות במידה עם גבינות, טוויסט חריף קטן ועלים רעננים. מבחינת פרופורציה, זו לא הייתה פיצה גדולה אבל זה היה גדול מרוב הפיצטות שאתם מכירים.
טליוליני האספרגוס מבוססת על אטריות שנעשו במקום, עם רוטב חמצמץ שבסיסו חמאת לימון, אספרגוס טריים, פרמזן שמספק עומק ועושר ופנגרטטה - פירורי לחם מטוגנים. מנה מדויקת, שטעמיה נקיים ומעודנים יחסית וטעימה ממש.
נהנינו גם ממנת האניילוטי, עם ראגו פטריות, ריקוטה, טרטופו וחמאת כמהין. אניילוטי זו פסטה ממולאת. כאן המלית הייתה ריקוטת הטרטופו וראגו הפטריות. הבצק, המלית והראגו, בצירוף חמאת הכמהין, חברו למנת אומאמי מצוינת ממש. ארבל, כמו שאנחנו מכירים ולמדנו לאהוב מאז פרוץ כפרה מיו לתודעה.
חלקנו טירמיסו (49) שבמקום קרם מסקרפונה היה בו זביון וגם הוא, כמו כמעט כל המנות עד אליו, היה טעים מאוד. לא מתוק מדי, מרובה שכבות טעם, צובט במידה ולא בנאלי.
היעדר הבנאליות הזה הוא בעיני גולת הכותרת של פרימו. שהרי מטבח כל איטלקי מהסוג הגנרי, ללא אפיון אזורי ועם מנות לכולם, יכול בקלות ללקות בסתמיות יתר וגם בפחות מזה. פרימו, אולי האחות הקטנה של סילו אבל כנראה האחות הגדולה מעיר הפרבר של כפרה מיו וקלבריה, מוכיחה שאפשר לעשות מטבח מהסוג הזה שלא רק לא יהיה זוועתוני ומביש/מצ'עמם ממש; הוא יכול להיות פשוט וגנרי ועם זאת מסוגנן ומלא טאץ'.
לא הלכנו על מנות החלבון, בעיניי זה לא מאד חשוב בפרימו. נהנינו מהפחמימות והותרנו סכום שבו קשה לצאת מארוחה לארבעה בתל אביב, גם אם היא מבוססת פסטות ולא חלבון: 423 שקלים לארבעה, שאכלו ושבעו.
לכאורה, מדובר במסעדת פרברים, לאנשי חולון; אבל כשמשקללים את החניה המצויה בחינם ובשפע בפארק פרס שבו היא שוכנת, ואת קרבתה היחסית לתל אביב, לא בטוח כלל שפרימו היא מסעדה לאנשי חולון-לון-לון - בפרפראזה על השיר ההוא מפעם של גזוז - בלבד.
ללא יומרות גדולות מדי ועם לא מעט פשטות עקרונית, היא מצליחה לקחת בהליכה, כבר עם פתיחתה, לא מעט מוסדות נחשבים בעיר הגדולה שנרדמו כבר מזמן בשמירה.
פרימו, שדרות ירושלים 216, פארק פרס, חולון, 03-5565955