קפה פידל

את צפריר תפסתי מנהלת משא ומתן עם נהג האוטובוס על מסלול הנסיעה, שהשתנה לה פתאום. היא היחידה שאני מכירה שעוד נוסעת באוטובוסים, ללא מורא וללא משוא פנים. מתוך אנוכיות צרופה ובניגוד לתוכניותיה האקדמיות, הדחתי אותה לקפה של בוקר. למען האמת, בשבילי זה היה עוד בוקר. מאחוריה היה יום סידורים שכלל הפקדת בתה ברשויות החינוך, פגישה אחת ולפחות הישג משמעותי אחד: סט סדינים של לילו וסטיץ' במחיר מציאה. היא הסכימה להתפתות לקפה ודרשה חוויה מתקנת, פיצוי על בית הקפה הקודם שאליו נקלענו יחד.
בדרך לפידל ראיתי שלושה תיקים נטושים, מונחים ליד ספסל. המשכתי בדרכי אבל כאזרחית מודאגת, התקשרתי למשטרה ודיווחתי. "את רואה חוטים משתלשלים מהתיק?" ביררה מוקדנית 100. הסברתי לה שכשאני נתקלת בסכנה קיומית אני לא נשארת בסביבה לראות איך זה ייגמר. "המודיעה עזבה את מקום האירוע", הקלידה בהפגנתיות מוקדנית 100. היה קצת לא נעים כשהמוקדנית התקשרה ואמרה שהשוטרים לא מוצאים אף תיק ברחוב חובבי ציון. צודקת; השדרה היורדת עד לקינג ג'ורג' נקראת בן ציון ולא חיבת ציון, חובבי ציון או המלכה שלומציון.

פידל, שבתוך חנות הדגל החדשה של קסטרו, בדיזנגוף סנטר, קיים את ההבטחה שנתתי לצפריר במלואה, והשאיר עודף לפעמים הבאות. החלונות הפנורמיים הענקיים שמשקיפים על צומת קינג ג'ורג'-דיזנגוף, הופכים את פידל לקפה הכי תל אביבי שיש. זאת מחמאה, שיהיה ברור. כל השולחנות שליד החלונות אוכלסו בנערות קסטרו בגילאים שבין שש עשרה לשבעים, ובמצב הבטחוני הנוכחי אולי טוב שכך. התיישבתי על ספת ויניל אדומה, ליד חלון הראווה של מחלקת הגברים. שתי בובות חסונות, בדגמ"ח ונעליים גבוהות, הקפידו להביט גבוה מעל ראשי. אם הייתי רומי אבולעפיה, בטח הייתי שווה מבט.

חייל בצבא המלצרים במדי שחור-מרזה נתן לי תפריט לדוגמה, שמכריז על עשרים אחוז הנחה לרגל הפתיחה, שזה כבר משמח. אחריו, אחת לחצי דקה, עברו בשולחני כל חיילי פידל, לברר באדיבות ובאדיקות אם אני רוצה להזמין, אם הכל בסדר; ירושה מיותרת מהעיסוק המרכזי של בעלי הקפה, מכירת בגדים. לא תודה, אני רק מסתכלת.
הפוך קטן (10 שקלים) וקפה נוסח צפריר, אספרסו ארוך מאוד בכוס של הפוך (7 שקלים) הסירו כל ספק: בקסטרו למדו היטב את תחום הקפה על גזרותיו השונות. צפריר היתה כבר בשלה לארוחת בוקר (34 שקל). היא ביקשה חביתה עשויה היטב, וקיבלה יחד איתה סלט ירקות, לחם, אבוקדו עם בצל ובזיליקום, לבנה בשמן זית וסוג של קוטג' עם פיצוחים. צפריר היתה מרוצה. מבחינתה השירות הכפייתי משהו עדיף על הגישה המתחרה, שמתרגלת מלצרים לשחק אותה בלתי מושגים.
בשבילי הבוקר עוד היה בוקר, אבל התפריט מפתה, החובה העיתונאית, ועם כריך החצילים והביצה (24 שקל) בא התיאבון: שילוב מוצלח של טעמים ומרקמים, בתוך פוקצ'ה פריכה ומצוינת. בלי טיפת רעב, חצי חיסלתי במקום וחצי ארזו לי לדרך בשקית של קסטרו. ככה גם מילאתי את מכסת הקניות היומית.
בתכנון מוצלח והרבה השקעה הצליחו לרקוח מקום נעים וטעים בצורה מפתיעה. ההמולה חביבה ומעוררת מבלי להעיק, ולמרות שהעישון מותר במרבית השטח, בכלל לא מרגיש שם מעושן. בכל זאת, לסיפתח, הערה קטנה על חשבון הבית: גרסאות דאנס של אבבא? על הבוקר?

"קפה פידל", דיזנגוף סנטר, 5255665. פתוח 24 שעות ביממה.