חלומות על באגט, מלחמות על עוף: מה לעזאזל קורה באולימפיאדה?

מכל ההפתעות והיציאות, החלומות המתגשמים והתכניות היוצאות לפועל בדקדקנות, סביר שמארגני האולימפיאדה הנוכחית בפריז שמרו את הטוב ביותר דווקא לכפר האולימפי. לפחות בתיאוריה.

כן, סלין דיון וליידי גאגא וזינאדין זידאן ורפאל נדאל זה אדיר ומתורבת וגלובלי לחלוטין, אבל מה עם חוש הריח של הספורטאים האולימפיים, ובעיקר מה לגבי תעלות האיוורור הממזריות שתוכננו כך שאותו חוש, ואותם אפים מסותתים, ייפגשו לראשונה, מיד עם כניסתם לכפר, דווקא בריח של באגט טרי.

קלאס. הכי קלאס.

"בכל כפר צרפתי יש מאפייה", הסביר גיום תומאס, אחד ממנהלי התקשורת בפרויקט הספורטיבי המורכב, "וזה בדיוק מה שניסינו לדמות פה. מיד עם הכניסה הראשונה למתחם".

המאפייה הזאת כבר אחראית ליציאת אלפיים באגטים לוהטים מתנוריה, ומגבירה במשך היום את השארם הצרפתי עם קרואסונים (חמאה ופאן-או-שוקולד, איך לא) ואפילו עם פוקאצ'ות. כשהפיק נרגע מעט, אנשיה זמינים לסדנאות אפייה עבור ספורטאים שמבקשים לפרוק חלק קטן מהלחץ. אוכל, ברור לכל, הוא אף פעם לא רק אוכל. במיוחד לא פה.

המוקד הבלתי מעורער של הכפר האולימפי - פעם תחנת כוח ולאחר מכן אולפן סרטים - מרוכז סביב שש מסעדות (שתיים צרפתיות, שתיים אסייתיות, אחת מוגדרת כחלאל והאחרונה פשוט "עולם") המאכילות ספורטאים סביב השעון, 24-7 של ממש.

החלל מעוצב מרהיב - חלונות גדולים הצופים לסיין ומסדרון מסחרר עם דגלי המשלחות כמובן - אך בפנים האווירה דומה יותר לקפיטריה באוניברסיטה (וגם המסדרון עצמו כבר ספג ביקורת כצפוף מדי, בטח ביחס לגופות שאותו הוא אמור להסליל פנימ הוהחוצה).

יש כאן דיספנסרים גדולים של דגני בוקר, מכונות שתייה קלה ומזנונים בהגשה עצמית, כצפוי. מה שאין בקפיטריות, וברוב האוניברסיטאות בעולם, הם שלושה שפים בקליבר של אקרם בנאלל, אמאנדין שיגנו ואלכסנדר מאזיה, שאחראים על העלאת הרף, ועמידה בציפיות של משחקים אולימפיים בבירת האוכל העולמית.

כך, לצד אותו קורנפלקס ללא הגבלה, יש כבר ניצוצות של גלידת פטרוזיליה על קרוקט פריך במילוי פטריות, צלחות פורצלן שעליהן גבינות מקומיות, גספצ'יו ירוק, ריזוטו זעפרן, עוגיות פיננסייר במתיקות מעודנת וגם פלאפל, לצד קלאסיקות צרפתיות כמו טארט לימון, פרי-ברסט ונזיד "Blanquette De Veau".

הלוגיסטיקה מורכבת, עד כדי הבנה טוטלית לבעיות הטבעיות שכבר צצו כאן. הקוריאנים, למשל, חייבים קימצ'י. היפנים לא יזוזו בלי מיסו, האירים קנאים לדייסה שלהם ("זה משהו שהצרפתים פשוט לא יודעים לעשות כמו שצריך, אז הבאנו איתנו שיבולת שועל, והרבה ממנה", סיפרו) והתשוקה הקריבית לפסיפלורה נתקלה במחסום קיימות ובתשובה שלילית.

המגוון עצום, כמובן, וכולל גם תצוגות מעניינות למדי של שולחנות קפה וממתקים עם קערות קונדומים עליהם, אבל הבעיות אינן מתרכזות בקשיים אובייקטיביים (או בטעות תמימה, אם מתייחסים לקונדומים), אלא במפגש של ההצהרות עם המציאות בשטח. ובמילים אחרות - בצלחת, ובאוכל. "זה לא באמת ברמת מישלן", הודה חבר נבחרת ההוקי שדה של גרמניה, "זה רק בסדר, אני מניח".

אחרים היו מעט פחות מנומסים.

על פי ראשי המשלחת הבריטית לאולימפיאדה, שהטיסו במהירות צוות שפים לפריז, האוכל בכפר האולימפי "לא ראוי". הם מנו כמה דוגמאות של בשר נא - לא בקטע של טרטר, כי אם יותר בקטע של לא מבושל - שהוגש לספורטאים, והביעו אי-שביעות רצון כמעט מוחלטת מהרמה הקולינרית. "הם יהיו חייבים להשתפר דרמטית כבר בקרוב", הובהר.

במקביל, הוצף גם מחסור מוזר בביצים, בבשר ובחלבונים בכלל - מנות הכרחיות לאורח החיים ולתזונת הספורטאים. "האוכל הוא בהחלט אתגר כרגע", סיפר אחד מחברי המשלחת הבריטית שהעדיף להישאר בעילום שם, "בשעות השיא, זאת משימה קשה למדי להשיג אפילו חתיכת עוף".