מעורבב! ולא מנוער!

המרטיני הוא הקוקטייל המוכר, הנמכר והמפורסם ביותר בעולם. הוא מוזכר בספרים (של המינגווי ושל ג'ק לונדון), בסרטי קולנוע (ג'יימס בונד), בתכניות טלוויזיה (מ.א.ש) ובמגזינים רבים, וכבר הפך לסמל תרבות של ממש. בשל העובדה שאינספור סלבז אהבו ואוהבים אותו, קיבל המרטיני תדמית סנובית ומתנשאת, מעין משקה של העשירון העליון, שאם תזמינו אותו בבר - הברמן מיד ייתן לכם יחס של כבוד. מכיוון שהתכנית הכלכלית "הבאה עלינו לטובה", תעשה מכולנו עשירים מופלגים, זהו זמן טוב לדעת דבר או שניים על קוקטייל שיתאים לסטטוס שלנו.

ישנם כמה סוגי מרטיני - יבש, מתוק, אדום, וודקה מרטיני, שרי מרטיני ועוד. אני אתמקד הפעם - במרטיני הקלאסי - המרטיני היבש.
המרטיני הקלאסי, כמו שכבר ציינתי, אומץ על ידי מפורסמים רבים, ומהם יצאה הסברה שככל שהמרטיני "יבש" יותר (יותר ג'ין ופחות ורמוט) כך הוא איכותי יותר. סיפור ידוע על צ'רצ'יל מספר כי כאשר הכין לעצמו מרטיני, מזג ג'ין לכוס, הביט בבקבוק הורמוט ואמר "יבש כמו אבק". שיטה מיתית נוספת לשתות אותו יבש ואיכותי היא למזוג רק ג'ין וללחוש את המילה "ורמוט".

ומהיכן בא השם "מרטיני"? ובכן, לא, זה לא קשור למרטיני ביאנקו.
בשנת 1849, ימי בהלת הזהב בקליפורניה, אחד מבעלי המכרות הביא את המכה מגילוי זהב במכרה שבידיו. שמח וטוב לב חזר האיש לעיר הולדתו, סן פרנסיסקו, ובדרך עצר בעיר מרטינז, העיר הגדולה הראשונה שנקרתה בדרכו. הוא נכנס לבר הגדול בעיר וביקש מהברמן בקבוק שמפניה כדי לחגוג את התעשרותו, אך לצערו השמפניה אזלה. הברמן עודד אותו ואמר כי שיכין לו קוקטייל "מרטינז ספיישל" במקום. המשקה החליק בגרונו ומצא חן בעיניו והוא הזמין את כל יושבי הבר לסיבוב על חשבונו. כאשר המשיך בדרכו והגיע לסן פרנסיסקו, נכנס לבר וביקש קוקטייל "מרטינז", הברמן, כמובן, לא ידע על מה הוא מדבר, ולכן הסביר לו מיודעינו מה למזוג. הברמן עקב אחר ההוראות והתאהב בקוקטייל, מזג לחבריו וכך התגלגל המשקה אל מחוץ לסן פרנסיסקו, עד ששמו שונה, כדרכם של שמות המתגלגלים בדרכים, מ"מרטינז" ל"מרטיני.

להכנת מרטיני מושלם דרושים: ג'ין, ורמוט וזית.

ג'ין – מקורו במשקה ההולנדי "חנייבר" (genever) שהומצא במאה ה 17 על ידי רופא הולנדי מאוניברסיטת ליידן שבהולנד. הדוקטור ניסה לרקוח תרופה שתרפא מחלות בדרכי השתן מהן סבלו מלחים בצי ההולנדי. הוא הפיק שמן מגרגרי ערער והפיץ את התרופה. התרופה החדשה אמנם עזרה לחולי, אך לדאבונו, נהפכה גם למשקה אלכוהולי אהוב. כשהגיע המשקה לקולוניות באפריקה ואסיה, התגלגל לידיהם של האנגלים שהביאו אותו "הביתה", זיקקו אותו שנית והפכו אותו ליבש יותר וחזק יותר (דהיינו אחוז הסוכר בו ירד).
את הג'ין היבש המודרני מזקקים פעמיים, כאשר בזיקוק השני מושרה בנוזל שמן ערער, זנגביל, קינמון, אגוזים ועוד תבלינים המעניקים לו את הטעם והארומה המיוחדים לו.

ורמוט – ורמוט הוא תערובת של יינות, לרוב יינות לבנים, מתובלת בעשבי תיבול רבים ומחוזקת באלכוהול. שמו של הורמוט נגזר מצמח הלענה (wormwood), שהוא אחד מהמרכיבים נותני המרירות בתערובת העשבים.

זית – אני מתחנן בפניכם, לעולם אל תשימו בקוקטייל מרטיני זית סורי שחור, זית דפוק או זית שלא שטפתם אותו טוב טוב אחרי שהוצא מקופסת השימורים. הזית המושלם למרטיני הוא זית מגולען וממולא בגמבה מוחמצת. נשמע פלצני, אני יודע, אך הכרחי על מנת שהטעם לא ייהרס.

מרכיבים:

1 מנה ג'ין
4\1 מנה ורמוט דריי
3 זיתים
קרח

אופן ההכנה:

1.קודם כל שמים כמה קוביות קרח בכוס מרטיני על מנת שתתקרר.

2. בינתיים, מוזגים מנה ג'ין לשייקר ריק (כמה זה מנה? הציצו בכתבה הקודמת המקושרת למטה), מוסיפים עוד 4\1 מנה ורמוט לבן יבש, זורקים כמה קוביות קרח ומערבבים עם כפית כ-15 פעם.

את המרטיני מערבבים, לא מנערים! (וזה אומר שג'יימס בונד, עם כל הגבריות והחספוס, הוא טמבל לא קטן בכל הנוגע להכנת מרטיני).

3. מוציאים את הקרח מהכוס שהכנתם מראש ומוזגים את הקוקטייל לכוס המקוררת. מקשטים ב 2-3 זיתים משופדים על קיסם.

את המרטיני לוגמים לאט ובהנאה, על מנת שהטעמים יתערבבו בפה כמו שצריך.

לחיים!