מתקפת המטוגנים: אכלתם צ'יפס? שתו יין ישראלי

לפני כמה ימים ראיתי שמישהי צייצה בטוויטר שבכל בוקר היא מתעוררת ומתגעגעת למה שהיה אתמול, ולא בגלל שאתמול היה טוב. באמת, אם לסכם את קצב המאורעות, אני לא מבינה איך אפשר לא לשתות יין כחלק בלתי נפרד מהחיים. במיוחד בתקופות כאלה אני בעד לפתח ולעודד את תרבות הגילטי פלז'ר.

אפתח בווידוי: אם בעבר הגילטי פלז'ר שלי הסתכם בצפייה לילית מאוחרת ב"סקס והעיר הגדולה", תוך שאני מסתירה את זה מחבריי הקרובים ביותר, ומדברת איתם רק על סרטים אמנותיים שראיתי בקולנוע "לב", היום קארי וסמנתה לא מספיקות לי ואני זקוקה לתותחים כבדים יותר.

הגילטי פלז'ר שלי מסתכם לאחרונה בשתייה ואכילה של צ'יפס עם יין, שהפכו לתפריט הקבוע שלי עם חברות בכל סופ"ש (לפעמים גם באמצע), בכל פעם במקום אחר בעיר, ויש לו כללים מאד מסוימים: יין ישראלי מושקע וצ'יפס. על פי העיקרון המוביל בעולם האופנה, על פיו משלבים פריט מעצבים יקר עם פריט זול מיד שניה.

אלוהים יודע שהשבוע האחרון דרש הרבה שתייה ומטוגנים רגשיים, ואחרי שיצאתי מהארון באינסטגרם על הסטייה הקולינרית הזו, שגררה המון תגובות הזדהות, הבנתי שאני לא לבד וצריך לנרמל את זה באופן פומבי. אז הנה כמה המלצות שמאד אהבנו כולנו, ותוכלו ליישם אותם גם בבית.

מה קורה כשסוביניון בלאן, שרדונה וקולומבר נפגשים? רמי בר מאור הבין את הפוטנציאל של הבלנד הנפלא הזה שאין לי מילים אלא רק לבקש ממי שאוהב אותי לקנות לי עוד בקבוק. הוא פירותי אבל עם מידה של חמצמצות נעימה, ארומטי ודומיננטי ומאד מאוזן. מתאים לכל סערה בנפש.

המחיר: 109 שקלים.

ורדלו הוא זן פורטוגלי, כך שכבר זכינו במחשבות על ארץ אחרת שאין לה צרות כמו שלנו, למרות שהכרמים נמצאים בהרי ירושלים. זה יין קולינרי, ואמנם הוא דורש ארוחות מתוחכמות יותר בעיני (וגם מגיע לו) מאשר הצעת ההגשה שלי לעיל, אבל הוא מאד מהנה ועמוק, ובכלל מזכיר לנו שביקבי כרמל עושים דברים נפלאים.

המחיר: 120 שקלים.

זה התחיל בביקור ביקב לוינסון בפתח תקווה וטעימה של כמה יינות לצד אוכל של מבוגרים. אבל הקרייב שלנו לרוזה קלדוק של גראג' דה פאפא (מותג היינות של עידו לוינסון) לא חדל והחלטנו לשתות אותו גם בעונג השבת הקבוע.

קלדוק הוא אמנם זן ענבים לא מאוד נפוץ במקומותינו, אבל כדאי לדעת שזו בעצם הכלאה בין מלבק וגרנאש. היין מאוזן ושונה בנוף הרוזה, והרעננות והטעמים העשירים שלו פיצו יפה את החיך שלנו אחרי ההתנפלות על המטוגן.

המחיר: 129 שקלים.

על הרומן המאוחר שלי עם היינות מבעבעים אכתוב אולי בהמשך. הסיפור הזה לא היה לי פשוט, ולקח זמן, אבל כשכבר שתיתי את הדברים הנכונים והבנתי מה אני צריכה לבחור, התאהבתי בז'אנר.

אמנם נכנסנו כבר שעון חורף, והשעה חמש בערב מרגישה כמו חצות אבל באיזה שהוא מקום בעולם עדיין קיץ, לכן הזמנתי לנו את אחד המבעבעים הטובים שאני מכירה, שילוב מיוחד ומפתיע של שרדונה ופינו נואר, חמיצות עסיסית ויין שדורש רק שתעצמו עיניים ואתם בפריז.

המחיר: 150 שקלים.

אגב, המלצה יקרה יותר למי שמאד רוצה להשקיע, 'קצרין בלאן דה בלאן' מאותו היקב הוא יין אלוהי.

אם במקרה שמתם עליו יד או 300 שקלים, תשתו אותו רק עם אנשים שאתם מאד מאד אוהבים.