דבר מצחיק קרה לי בדרך לפורום, או ליתר דיוק באצטדיון טדי בירושלים. השעה הייתה חמש אחר הצהריים, ועדיין לא אכלתי ארוחת צהריים. שאלתי את גוגל איפה אפשר למצוא משהו לאכול באזור מלחה ואדון גוגל צחק לי בפנים. "שבת היום", הוא צעק עליי, ואני השפלתי את ראשי בבושה. העגלה שלי הייתה ריקה, וגם הקיבה. "מה, אין שום מקום מומלץ שמוכר אוכל בשבת בבירת ישראל?", פניתי לרגשותיו של המכשיר שבידי, והוא החזיר לי כמה המלצות לחומוסיות בעיר העתיקה ומזרח העיר, אבל הן כבר היו סגורות.
לפתע, גוגל זרק רעיון, והמליץ לי על מקום בשם "באב אל ימן". קצת רחוק, ארבעה קילומטרים מהאצטדיון, אבל בתפריט היה ג'חנון והרעב היה גדול. אמנם בתמונה של המקום בגוגל ניתן היה לראות שלט גדול שמתנוסס מחוץ למסעדה עם המילים "שומרת שבת בפרהסיה", אבל החלטנו להתעלם מהאזהרה הבוטה הזאת ושמנו פעמינו לכיוון רחוב עזה 29. אם הכתובת מרגישה קצת מוכרת, זה בגלל שבבניין הסמוך - עזה 32 - מתגוררת משפחת נתניהו.
המחשבה על השכנים או על המילה המפורשת "עזה" לא עוררה תיאבון מיוחד, אבל בכל זאת מאוד שמחנו לגלות שהמקום פתוח, למרות השלט הגדול שמבשר על כך שהוא כשר.
הסקרנות הרגה אותי. יכול להיות שהם לא שמו לב ששבת היום? הם לא רואים שהעיר שקטה? שאין תחבורה ציבורית? החלטנו לא להתגרות במזל ולהזמין חמין צמחוני. המלצרית הנחמדה אמרה שאין, כי היו מלא אנשים וגמרו את כל מה שיש בתפריט חוץ מ"מסבחה עדשים". הזמנו אחת, ובירה. היה טעים, בעיקר הפיתה האפויה והחמה שיצאה יחד עם המנה.
כשהגענו לשלם קיבלנו חיוך של יודעי סוד מצד המלצרית. "אתם יודעים איך זה עובד?", היא שאלה, ולראשונה הבחנתי במבטא הערבי המאוד עדין שלה. זו לא סתם הערה גזענית, זה חלק מהשיטה. ככה זה עובד - צוות המקום מורכב מגויים של שבת, והסועדים לא משלמים במקום, אלא מתבקשים לשלם למחרת, ביום ראשון שלא קדוש לאף אחד חשוב.
ואכן, ביום ראשון קיבלנו SMS ושילמנו, כולל את התוספת המובנית של 12% "דמי שבת". אז גם פנינו ליהונתן ודעי, המסעדן שעומד מאחורי הקונספט המוזר. "אנחנו מבקשים את הטיפ מראש כדי לחסוך לוגיסטיקה, זה הכול", הסביר, "אם מישהו מבקש, יורידו לו את זה. בראשון מקבלים הודעה עם קישור לתשלום, והודעת ווטסאפ. זה מבוסס על אמון, חד-משמעית. אחוז מסוים לא משלמים, אחוז קטן אבל קיים. עוקצים את המקום או שמשאירים טלפון לא נכון. אבל החלטתי לשחרר. אני עושה את זה כבר שנים ויודע שאם הייתי לא כשר המחזור שלי היה כפול, ובכל זאת בחרתי במסלול הזה".
ודעי, שכבר צבר ניסיון במאבק מול הרבנות עם בר המסעדה "קרוסלה" בעיר, החליט לפתוח בשבת "כדי שיתאים גם לחילונים וגם לדתיים, שיוכלו לשבת ביחד". הוא מגיע ממשפחה חרדית, מגדיר את עצמו כ"לא חילוני ולא דתי", ורואה את המקום כחלק מהעתיד של העיר. "מבחינתי זה קירוב לבבות. אני רואה את היהדות כיותר גמישה ופלורליסטית. כשרואים זוגות מעורבים מגיעים לכאן, המקום היחידי בעיר ובארץ שמוזג להם בירה מהחבית, בשבת, זה מרגש".
לדבריו, "יושבים אצלי דתיים, אנשים מהציונות הדתית וכאלה שמקפידים על כללי הלכה, אבל ברור שאם הייתה לי תעודת כשרות היו באים יותר. כמה פעמים שכחו פה טלית. זה אומר הכול. אין מוזיקה ולא מעשנים בחוץ. יש איזשהו דיאלוג, זאת הייתה המטרה שלי".
המאבק המשפטי של ודעי מול הרבנות נכשל בינתיים, אך בפועל, הקהל - גם הדתי - מצביע ברגליים. "הרבנות מטומטמת, היא לא רואה את העתיד. אמרתי לה שיש לה הזדמנות לעשות היסטוריה, לשם זה הולך, אבל היא עושה בדיוק הפוך. הסירוב שלהם מוכיח שהם לא בכיוון והציבור הדתי יודע את זה".
לתפיסתו, הטבעית לחלוטין, "דתיים זה לא רק חרדים. יש רבים ששומרים על ההלכה, ורק רוצים לחיות. זה לא עניין הלכתי. הלוואי שעוד מסעדות ייפתחו ככה".
באב אל ימן, עזה 29, ירושלים