יקב שורר: מדובר בפנינה של ממש

אני מניחה שאם ישראל לא הייתה ארץ כל כך בעייתית, ואם היינו חיים בערבה אוסטרלית או איזה חור בקליפורניה אולי גם אני הייתי עוזבת הכול, מקימה יקב ופשוט מתמסרת לטבע מהבוקר עד הערב בלי לדאוג לשום דבר מלבד האם הגפן שתתה מספיק או לא.

את החלום הלא ממומש שלי, אני בדרך כלל ממירה בצלילה לסיפורים של אנשים אחרים שהיו אמיצים מספיק לעזוב את המקום הבטוח שלהם וללכת אחרי החלום. בסופו של דבר נראה לי שיותר פשוט לעבוד מול גפנים מאשר מול בני אדם.

שגיא שורר הוא אחד כזה. לקראת גיל 50 עזב את כל מה שבטוח וחזר להגשים את החלום שמשפחתו החקלאית החלה בשנות השבעים. זה אומר לעזוב קריירה ולעבוד להתעסק בשרשרת הגידול והייצור של כרמים, ענבים ויין.

יקב שורר, במושב תלמי יחיאל שליד גדרה, אמנם הוקם רק בשנת 2018, אבל למשפחה יש ידע והיסטוריה חקלאיים בלתי מבוטלים ומאחוריהם גידולים משובחים של תפוחים, תפוזים ואפרסקים. שגיא שהתמחה בהמשך בתחום היין, הוא גם הכורם וגם היינן.

למה אני מספרת לכם את כל זה? קודם כל, כי פגשתי אותו בתערוכת סומלייה, טעמתי, אהבתי ומיד סימנתי לעצמי את היקב כיעד לביקור והנה זה קרה.

לא לכל יקבי הבוטיק יש מרכזי מבקרים שבאמת עושים חשק לרבוץ בהם, אבל לשורר יש אחד כזה. בשנת 2020 אף על פי ולמרות הכל, הוקם מרכז המבקרים של היקב, וכיום חמש שנים אחרי הוא אפילו יותר מקסים.

מדובר בפנינה של ממש מבחינת המיקום, החוויה, האנשים וכמובן גם מבחינת היין. כל הענבים גדלים בכרמי המושב וכל היינות זניים, מתוך הרצון להוציא את המיטב מכל זן ולא לערבב אותו עם זנים אחרים.

שורר, בלאן דה נואר. הז'אנר שחביב עליי מאד לאחרונה. יין לבן שעשוי מענבי מרלו אדומים. מצד אחד הוא מרענן ופירותי כמו יין לבן, ומצד שני יש לו גוף מלא ושכבות של טעם שלא תאמינו.

שורר, קריניאן. מיצוי מעולה של כרמים באזור חם יחסית, טרואר, והתוצאה היא יין קליל וכייפי לשתייה, לא טאני, לא מכביד ועוזר להתאהב שוב באדומים.

שורר, קולומבר. הנטייה האישית שלי היא ללכת על שנין בלאן, זן שתפס יופי בארץ, ארומטי וכייפי ומאד קייצי. אבל הייתי סקרנית דווקא בנוגע לקולומבר. הקולומבר של שורר הוא משהו שלגמרי הייתי פותחת ביום הראשון של האביב.

איפה:
יקב שורר, מושב תלמי יחיאל

מתי:
בימים א'-ו' בין השעות 11:00-16:00 מומלץ להזמין מקום מראש באתר