שמעון פרס של עולם היין

אם זני ענבים היו אנשים, מרלו היה ללא ספק עסוק בתביעות דיבה כמו אחרון הפוליטיקאים. מה לא אמרו עליו, שהוא חלש, חסר אופי, לא עומד בזכות עצמו, נשי מידי, לא ברור ולא מספיק מעניין.

אבל ההיסטוריה עוד תוכיח שמרלו, ממש כמו שמעון פרס, הוא זן עקשן, סתגלן, פורץ דרך, אפילו ציוני ובלעדיו עולם היין היה נראה אחרת.

הוא נולד באזור היין בורדו שבצרפת ותמיד נחשב לאחיו הפחות מוצלח של קברנה סוביניון. אמנם שניהם מאותו הכפר (אזור היין בורדו) וחולקים מטען גנטי משותף בשם קברנה פרנק, אך קברנה סוביניון זכה לתהילת עולם בזכות טעמים ברורים ואופי מובחן, יכולת הישרדות בכרם והתיישנות ביקב.

המרלו לעומתו, רגיש יותר מחלות ואופיו משתנה בהתאם לתנאי אקלים ומבנה הקרקע עליו הוא נטוע.

את בורדו, ביתם המשותף של האחים, נהוג לחלק לשניים: גדה שמאלית וימנית. בשמאלית, אזור המדוק עם הכפרים הכי מפורסמים (מארגו, פויאק, סנט אסטף, סנט ג'וליאן) קברנה סוביניון הוא המלך, ובכרמים הטובים על גדות הנהר הוא נהנה מאדמה יבשה ועשירה בחלוקי נחל.

בגדה השמאלית קברנה סוביניון בדרך כלל מוביל את הבלנד ולצידו באחוזים פחותים מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק.

בגדה הימנית הזן המוביל הוא מרלו, שם אדמת חרסית עמוקה ולחה מאטה את הבשלת הענבים.

יינות הגדה הימנית מורכבים בדרך כלל מאחוזים גבוהים של מרלו ולעיתים אף ניתן למצוא אותו במופע זני כשהמפורסם והיקר ביינות בורדו, "שאטו פטרוס" מהכפר פומרול, עשוי כולו מענבי מרלו הגדלים בחלקה משובחת אחת.

מכיוון שמרלו כל כך ורסטילי ובאופן יחסי קל לגידול הוא הזן הכי נטוע בבורדו ובצרפת כולה וממנו מפיקים את היינות הכי זולים והכי יקרים במדינה.

בעולם, באופן לא מפתיע, הוא עדיין הזן השני הכי נטוע. נחשו מי במקום הראשון?

על אף היותו מספר 2 נצחי, נראה שבשנים האחרונות יצרני יין מובילים גילו מחדש את המרלו וכיום ניתן למצוא בארץ ובעולם יינות מוקפדים ואיכותיים במחירים מפתיעים.

הסרט "דרכים צדדיות" Sideways יצא לעולם באוקטובר 2004 כסרט מסע אמריקאי דל תקציב עם קאסט אנונימי.

הסרט מגולל את סיפור מסעם הקצר של שני חברים, מיילס וג'ק, באזור היין סנטה ברברה שבקליפורניה. שניהם אנטי גיבורים קלאסיים שעד אז לא קיבלו ייצוג במרחב ההוליוודי, אולי מלבד הבטלן האולטימטיבי חובב ה"וויט ראשן", ביג לבובסקי שיצא ב- 1998 אבל זה כבר סיפור אחר.

מיילס, סופר כושל, גרוש טרי וחסר ממון, כועס, ממורמר ובאופן כללי מאוכזב מחייו. הדבר היחיד שמעורר את תשוקתו הוא יין, או יותר נכון יין מענבי פינו נואר וכ-"סנוב יין" הוא מהלל בכל הזדמנות את הזן ועל הדרך מביע שנאה עמוקה למרלו.

ג'ק לעומתו הוא טיפוס קצת יותר עליז ופחות מודע לעצמו. הוא עומד להתחתן עם בחירת ליבו אך משיכתו המינית למלצריות אינה ניתנת לשליטה. הוא שקרן בלתי נלאה שנוהג להסתבך בשקריו אבל בזכות שיערו השופע, כישורי משחק וקסם אישי מצליח לצאת כמעט מכל תסבוכת.

המסע המשותף של הצמד בין נופי כרמים עוצרי נשימה, מסעדות טובות ויקבים רק מעצים את מצבם העגום של השניים אך חן והומור עצמי הופך אותם לחביבים והצפייה בהם נותנת תחושה טובה שתמיד יש עוד לאן לרדת.

למרות היותו סרט "קטן", דרכים צדדיות הפך לשובר קופות בינלאומי עם לא פחות מחמש מועמדויות לפרס האוסקר וזכיה בקטגורית התסריט המעובד הטוב ביותר באותה שנה.

היין, הכרמים והיקבים בסרט אינם העיקר והם כאמור מהווים תפאורה בלבד, אך סצנה קצרה ושולית הפכה לאייקונית ושינתה את עולם היין מאז ועד היום.

באמצע הסרט, ברגע קטן, מיילס מסרב להיכנס לארוחת ערב במסעדה ומאיים לחבל במהלכי החיזור של ג'ק אחר מלצרית יין. בסופו של ויכוח קולני בין השניים מיילס משתכנע להיכנס למסעדה רק בתנאי אחד: I'm not drinking any fucking Merlot!!!. בום. פיגוע תדמיתי.

אלו תוצאות הסצנה שעם השנים זכתה לכינוי "אפקט דרכים צדדיות" Sideways Effect:
בשנת 2004, כשהסרט יצא לאור, 20% מכלל היינות האדומים שיוצרו בקליפורניה היו מזן הענבים מרלו. רובם היו באמת יינות פשוטים, חסרי אופי, לא מעניינים וזולים.

כמה שנים אחר כך המספר צנח ל 16%. באותה תקופה בדיוק מכירות הפינו נואר, הזן האהוב על מיילס גיבור הסרט, זינקו בכ- 16%.

למרבה האירוניה או כוחות, השוק דווקא הביקוש המטורף לפינו נואר בעקבות הסרט הוביל עם השנים לייצור יתר של יינות לא איכותיים במחירים נמוכים שהציפו את השוק האמריקאי והורידו את קרנו של הזן העדין.

וכמו בתנועת מטוטלת קוסמית, אחרי שמרלו חווה ב- 2004 את ארוע השיימינג הגדול בתבל, נראה שבשנים האחרונות המגמה מתחילה להשתנות.

יותר ויותר ייננים ויינניות בקליפורניה ובעולם חוזרים לזן הוורסטילי והעמיד הזה, בוחרים אתרי נטיעות מדויקים, מקפידים על מועדי בציר ומייצרים יינות מעולים עם תמורה גבוהה עבור הכסף.

יפתח פרץ, היינן הראשי של יקב כרמל מאוד אוהב מרלו דווקא מפני שהוא זן טרוארי שמביא לידי ביטוי את האזור בו הוא גדל.

"קל להגזים איתו ולייצר יינות פשוטים, ריבתיים ולא מעניינים אבל כשהוא נטוע על קרקעות נכונות ובעזרת טיפול פשוט ניתן להגיע לתוצאות מעולות ולייצר יינות מורכבים וגדולים."

יפתח התאהב בזן האציל דווקא באיטליה שם למד ייננות ויינות מרלו מאזורי היין הצפוניים של איטליה כמו פריולי, ונטו וטרנטינו -אלטו אדיג'ה מהווים עבורו השראה.

לדבריו, בנחל אביתר שלמרגלות הר הגעש דלתון קיימים תנאים נהדרים לגידול מרלו איכותי שעומד בפני עצמו ואינו זקוק לשחקני חיזוק.

על אדמה וולקנית פוריה ומנוקזת נטועות גפנים בריאות ונקיות מווירוסים, יפתח וצוות הייננים של כרמל מפיקים מרלו אלגנטי, לא מוחצן, מאוזן ובעל יכולת התיישנות טובה.

100% מרלו ממורדות הר דלתון שבגליל העליון, 820 מטר מעל פני הים. צבע היין אדום כהה מרוכז וסמיך, בעל ניחוחות של שזיף בשל, דובדבן, מחטי אורן, טימין טרי, נענע, ציפורן וברקע מעט טבק ועור.

בפה ניכר אלכוהול גבוה (14%) אך מאוזן בזכות ריכוז טעמים וחומצה טובה, טאנינים בשלים ורכים עם סיומת בינונית. זהו ג'נטלמן אמיתי, לעיס ואלגנטי בעל גוף מלא ויכולת התיישנות נהדרת. עוצמה רכה. המחיר: 160 שקלים.