וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"היין יותר טעים לי כשאני מכיר את האדם שעשה אותו."

קובי קלייטמן

עודכן לאחרונה: 2.7.2024 / 11:58

כך הפך איש הייטק יליד רמת גן ליבואן של יינות מיוחדים מפיימונטה. ספוילר: זה התחיל בגראפה

מזקקת מרולו, פיימונטה. piemonteisrael.com, צילום מסך
מזקקת מרולו, פיימונטה/צילום מסך, piemonteisrael.com

הראיון עם יבואן היין ישראל לשמן נפתח בשתיית יין מבעבע, וכשראיון מתחיל ככה אני יודע שהוא יהיה מעניין. לשמן, הקים את חברת "אוקטבה שיווק" כעסק למעגלים מודפסים, אבל מעגלים, כידוע, נועדו להתרחב, וכך הוא מצא את עצמו עם השנים בתחום היין, מתאהב באיטליה, באנשים ובתרבות.

לשמן, נַחְלָאוִי יליד רמת גן שגמע את חולות הנגב בקיבוץ גבולות, התאהב באשת אמנות ויחד הם קבעו את ביתם בשנת 1989 בזיכרון יעקב, בבית אבן ישן ממש מאחורי יקבי כרמל, קרוב לצלע ההר.

אבל לא הפרטים הרומנטיים הללו גרמו לו להתאהב ביין. הוא עבד בחברת סאיטקס, ומשם עבר לחברה שעסקה במעגלים מודפסים.

בשנת 1994 הוא הפך לעצמאי והקים את חברת "אוקטבה שיווק". ההשראה לשם הגיעה מהפסנתר שרכשו ישראל ואשתו לביתם.

"אוקטבה זה מעגל שלם של שמונה צלילים, זו הרמוניה וזה התאים לי" כך הוא מספר לי, אלא שבאופן קסום הוא השלים לאחרונה את הרחבת הפורטפוליו שלו לכדי שמונה יקבים מאזור פיימונטה שבאיטליה.

איך החל הרומן של ישראל עם היין? היות ורבים מהמפעלים מהם הוא מביא ציוד מצויים באיטליה, בעיקר בעיר IVREA בצפון פיימונטה, הוא הרבה בנסיעות לארץ המגף לאורך השנים וגם למד את השפה.

מארחיו הזמינו אותו לשתות עימם יינות שהיו עבורו חדשים, מהנים ותו לא. בשנת 2010 החליטו הזוג לשמן, לרכוש בית בכפר Traversella שליד Ivrea ובשנת 2017, גיסו, חובב היין מוטי בוכבינדר, הסכים להגיע לביקור בכפר בתנאי שהוא יכלול גם טיול יין.

פיימונטה איטליה. ShutterStock
פיימונטה איטליה/ShutterStock

הכול התחיל בגראפה

לפני שיצאו השניים לדרך, הם לגמו קצת גראפה, וכשהתבוננו בבקבוק הבחינו בכך שהמזקקה קרובה מאוד. "יצאנו, היינו ביקבים פנטסטיים, אבל בסוף הנסיעה אמרתי למוטי שהגראפה הייתה לי הטעימה ביותר וחבל שאין אותה בארץ".

"התקשרתי מהדרך למזקקת מרולו... נסעתי עם מוטי למזקקה ונפגשתי עם הבעלים. אמרתי לו שאני לא מבין ביין וכהל ואין לי ניסיון בתחום אבל שאין מוצר כמו שלהם בישראל, הוא פשוט כל כך טעים והייתי שמח לנסות לייבא אותו.

לורנצו מרולו קם, לחץ לי את היד ואמר - 'אנחנו מחכים לאדם כמוך. פנו אלינו יבואנים גדולים מישראל אבל אנחנו לא רוצים להיות עוד שורה בקטלוג, אנחנו רוצים אנשים שאוהבים את המשקה קודם כל'. הפכנו להיות חברים."

עוד בוואלה

היין שגרם לי לא לרצות לחזור למציאות

לכתבה המלאה
גראפה מארולו. piemonteisrael.com,
יש אותה בארץ. גראפה מרולו/piemonteisrael.com

"לא בגלל התווית"

הרומן שלו עם יין וכהל איטלקי החל בהישג משמעותי, אבל במהרה הסתבר לישראל שלייבא מוצר כזה מבלי שיש לך ידע מתאים או גוף אחד בו ניתן לקרוא את כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול, זה לא פשוט בכלל.

הוא מעיד על עצמו שעשה כל טעות אפשרית אבל הצליח בסוף ואף מצא נחמה בדמות עובדת קואופרטיבית במכון התקנים שהנחתה אותו.

בחלוף תקופה שאל אותו אחד מבעלי החנויות בישראל מדוע אינו מייבא גם יין. והנה צץ רעיון. הוא פנה למרולו וביקש שייקשר אותו עם יקבים שמהם לוקח גפת לזיקוק גראפה. ככה אפשר יהיה למכור לא רק בקבוק אלא סיפור שלם שמתחיל ביין ומסתיים בגראפה.

זה עבד ומאז ישראל מייבא גם את חבריו של מרולו, את יקב Deltetto ו- Mustela שהיום הם גם חברים שלו. "היה לי חשוב שיהיה לי טעים באופן אישי, ושהיינות יימכרו בגלל האנשים שמאחוריהם ולא בגלל התווית."

בציר ביקב  דלטטו, פיאמונטה. piemonteisrael.com, צילום מסך
בציר ביקב דלטטו, פיאמונטה/צילום מסך, piemonteisrael.com

המון דברים מיוחדים

בארבע השנים האחרונות הבין ישראל שלהביא יינות מפיימונטה, מאותו הסוג שיש כבר בארץ, זה לא מעניין ולכן הוא מנסה להביא דברים מיוחדים, זנים מיוחדים, יינות עם סיפור.

אם לשפוט את מה שטעמתי עד היום מתוך הפורטפוליו שלו, הוא מצליח לעשות את זה. כך למשל ישראל החל ליבא יין מבעבע מזן ענבים לא מוכר בשם Erbaluce מאזור Canavese של יקב Cantina della Serra, יקב שהפך שם דבר לאחר שנים של הכנת יין בסיסי מאוד, בעקבות הגעתו של היינן ויטוריו גארדה.

היקב הזה הוביל אותו אל חבר אחר מיקב Castello di Perno שמייצר יינות מזנים מוכרים של האזור. את עינו של ישראל תפס דווקא זן לא מוכר בשם Nascetta שכמעט נכחד בגלל עקירת זנים מקומיים לטובת נטיעות נביולו, אבל נותר ב5-6 יקבים.

מפה לשם ישראל מייבא 8 יקבים עם המון דברים מיוחדים, או כמו שהוא מיטיב לומר "היין יותר טעים לי כשאני מכיר את האדם שעשה אותו."

נאשטה, יין. piemonteisrael.com, צילום מסך
זן לא מוכר שכמעט נכחד/צילום מסך, piemonteisrael.com

אפשר לקרוא לזה תרבות

האם יש מקום ליבואן בסדר גודל כזה בישראל? וודאי שכן, בעיקר כשאדם כמוהו רואה את היין בישראל כמשהו שכבר אפשר לקרוא לו תרבות והוא הולך ומתפתח.

העובדה שבודדים או חבורות נוסעים לטיולי יין בחו"ל יותר ויותר, אנשים פונים ללמוד יין בבי"ס שורק, אנשים צעירים מלאי עניין ותשוקה לומדים ב-WSET ומקומות אחרים אומרת הכול מבחינתו.

"כשאתה מדבר על תרבות, אתה מדבר על כך שאנשים מדברים על כך שטעמו משהו מהגליל, מיהודה ואתה מתחיל לראות את זה גם בתערוכות כמו סומלייה, את הטרוארים השונים, זו הוכחה שיש כבר תרבות. פעם היה פה יין אדום, יבש או מתוק ואז גם חצי יבש, חצי מתוק."

"אז כן! קורים כאן דברים ויש אנשים נפלאים שעושים יינות נהדרים. אנשים שבאו מתחום האמנות כמו זאב דוניה, רמי נעמן, רמי בר מאור. אנשים עזבו מקצועות והלכו לעשות אומנות בייצור של יין... הם לא נולדו לתוך זה בשונה מאיטליה או צרפת."

"אנשים עזבו מקצועות ולא בשביל כסף, מה זה אם לא תרבות? זו תשוקה. כעם יהודי, ישראלים בפרט, תן לנו בעיות כמו מזג האויר הבעייתי פה, מים, ידיים עובדות, ובכל זאת נצליח לייצר כאן דברים נפלאים..."

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully