קרב פותחנים: היין הישראלי נלחם באנטישמיות

ערב מרגש עבר על כוחותינו ועל הדיפלומטים הזרים הרבים שהתכנסו לאירוע תחת הכותרת: Israeli Wineries Amidst The War. המלחמה באנטישמיות, מתעצמת בצורות שונות ברחבי העולם, נראית כמו מלחמה בתחנות רוח, אבל ארגון Combat Antisemitism Movement) COM) שם לעצמו את המאבק הזה כמטרה.

איך זה קשור ליין? הארגון, שבראשות המנכ"ל סשה רויטמן, בשיתוף נשות היין: שירה גרנות ואילנית צמח, מביא את בשורת היין הישראלי לארבע כנפות תבל, בעיקר בשל העובדה שליין יש את היכולת לחבר בין אנשים מקבוצות אתניות שונות ובין אנשים בעלי זיקות פוליטיות-חברתיות שונות בתכלית.

בערב שהתקיים בגלריה דובנוב בתל-אביב, התקבצו כ-14 יקבים ישראלים, אנשי COM, דיפלומטים מ-24 מדינות ושף אחד: אסף גרניט שדאג לאוכל.

היקבים שלקחו חלק במפגש: Underdog, אמפורה, קסטל, ויתקין, טוליפ, יעקב אוריה, לטם, נבו, נטופה, עבייה, עגור, פינטו, פלטר, רקנאטי, ושדרות.

חלקם סגרו את מרכזי המבקרים וצמצמו את הפעילויות, עובדים רבים גויסו למילואים, אולם זהו רק מדגם מתוך כ-400 היקבים בישראל שחלקם עובדים תחת אש גם היום ומי יודע לעוד כמה זמן.

את המדינות ייצגו באירוע: סגנית נשיא אקוודור, שגריר קוסובו, נציגי צ'כיה, סלובניה, אסטוניה, מולדובה, יפן, ויאטנם, פרו, גוואטמלה, קרואטיה, נורבגיה, אוסטריה, אוסטרליה, ספרד, טאיוון, פינלנד, רומניה, פולין, ליטא, ניגריה, סין, הרפובליקה הדומיניקנית והפיליפינים

גרנות, חברת מועצת סנהדרינק, שעלתה על בימת האירוע הרימה כוסית יין בברכה לשובם של החטופים בעזה והשיקה את "אוסף היין הישראלי".

"מאז אוקטובר" היא אמרה "הסיפור שלנו אחר, ייננים ועובדי יקבים נקראו למילואים, יקבים מופגזים וכולם שואלים מה לעשות כעת כדי לשמור על התעשייה חיה. עשינו טעימות יין בכל העולם מתחת לרדאר והראינו סיפור אחר של ישראל."

"אנחנו רוצים לספר נרטיב אחר של ישראל וזה לא יכול היה לקרות בלי המנכ"ל שמאמין מהיום הראשון שיין הוא חלק מהסיפור של ישראל...". מי שמכיר את גרנות יודע שכשהיא אמרה בסוף דבריה "לא נפסיק לעולם לדחוף את התעשייה והסיפור שלה. אנחנו כאן כדי להיות הקול של ישראל" היא התכוונה לכל מילה.

רויטמן סיפר לנוכחים שעל אף שלחגוג את תעשיית היין בזמן מלחמה נראה סוריאליסטי. אנשי היין של ישראל נמצאים בחזית בכל רגע נתון והסיפורים שנקשרו בה רבים מאוד. לרבות סיפורי קורבנות, כרמים ויקבים תחת הפגזות.

לסיכום אמר שהנוכחות של דיפלומטים רבים באולם מעידה על כך "שאפשר לחבר בין אנשים באמצעות תרבות...אני מקווה שיצאו מכאן שותפויות טובות".

שני סיפורים מרגשים ליוו את הערב. האחד הוא סיפורו של דרור אנגלשטיין יינן Underdog winery בגבעת ישעיהו ורס"ן במיל', ביחידה לאיתור נעדרים.

ממש לפני שפרצה המלחמה הוא החל לסייע לתום קרבונה להקים את יסודות מבנה "יקב בארי" ולהכין את יין הבציר הראשון ביקב Underdog עד שהיקב בקיבוץ בארי יהיה מוכן.

"בד"כ אנחנו אומרים שיין הוא ביטוי של טרואר, האדמה, השנה ואומרים שיין הוא תוצר של האנשים שיצרו אותו. השנה הבנתי שיין הוא גם תוצר של הסיטואציה ומצב הרוח של היינן והצוות שלו" אמר דרור.

כשיצא ב-7:30 בבוקרו של 7 באוקטובר דרומה, עזב את היקב ורק חודש וחצי לאחר מכן חזר לראשונה להפוגה בת 24 שעות. בשתיים לפנות בוקר כשהתייצב דרור ביקב שלו מבטו ננעץ בחבית עליה היה רשום "שרדונה בארי".

"זה היה אגרוף חזק בבטן לפגוש בחבית הזו באמצע המלחמה ולהביט למציאות בפנים. במהלך המלחמה נפגשתי עם תום וסיימנו את התהליך. לפני חודש וחצי בקבקנו את היין הראשון שלו: יקב בארי. זה היה היין הכי ריגשי שעזרתי להכין מימי."

הסיפור השני הוא זה של "יקב ניר עוז" והיינן גדעון פאוקר ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר. לבמת האירוע עלו ד"ר שיבי דרורי, יינן יקב גבעות ומרצה באוניברסיטת אריאל, יחד עם רז פאוקר, בנו של יינן היקב.

חיים גן, בעל בית איש הענבים, היה בבוקר בו פרצה המלחמה בסמוך לקיבוץ ניר עוז, מבקר את חבריו ובהם פאוקר ז"ל. גן שניצל בעור שיניו ובתושייתו, הכיר היטב את יקב ניר עוז ובשלב מסוים של המלחמה הבין שצריך לפחות להציל את היין ביקב.

הוא התקשר לדרורי שבעצמו נהג מלגזה ביקב שלו בהיעדר ידיים עובדות ולמאירם הראל, יינן יקב אמפורה ושלושתם חברו למשימה החשובה של הצלת היין של יקב ניר עוז. דרורי מספר "היו עדיין הרבה פיצוצים מסביב ועשינו את המיטב להציל את היינות...."

רז פאוקר, בנו של גדעון ז"ל סיפר שהיקב היה חלומו של אביו שגם היה ממקימי ניר עוז. "כשמלאו לו 50... הוא החל יחד עם שלושה חברים: גדי מוזס, יורם מצגר, חיים פרי ועוד אנשים ליצור יקב.

"בשבילו זה החל משתייה עם חברים ואכילת גבינה, משם החל לגדל ענבים וליצור יקב... מאז ה-7 באוקטובר הבנו שיש לנו יין שצריך לטפל בו וענבים לטפל בהם."

"מאז ה-7 יש לנו לימון ענק תקוע בגרון בגלל שיש לנו מכרים רבים שנחטפו ונרצחו ובכלל ניר עוז סבלה את הפגיעה הכי קשה מהישובים כי בניר עוז אף אחד לא לחם חוץ מאנשי ניר עוז, הצבא לא בא אלא רק אחרי שכבר דבר לא נותר לעשות."

"כשהתחלנו לבדוק מה לעשות, חיים, שיבי ומאירם הגיעו, החלטנו לעשות מהלימון לימונדה ולגדל יותר ענבים, שתלנו 50 דונם, להמשיך את חלומו של אבי ולהפוך מיקב של 2,500 בקבוקים לחברים, לגדול ל-5-6 אלף בקבוקים. כל המשפחה מושקעת בזה."

את הנאומים חתמה אילנית צמח שביומיום שלה נוגעת יותר בצד הרגולטורי של היין בישראל. היא מצאה את עצמה נלהבת מרעיון המלחמה באנטישמיות באמצעות חיבור ליין וקראה לדיפלומטים שנכחו בחדר לבקר ביקבים הרבים הפרוסים ברחבי הארץ וליהנות מהיינות ומהמפגש הבינאישי.

נותר רק לקוות שארגון COM יצליח היכן שהמדינה כשלה או יש שיאמרו אפילו לא ניסתה.