חמישה חודשים חלפו מאז פתחו אנשי וויסקי בר מוזיאון את וין אנד ויאנדה בקומה השנייה של מגדלי בסר סיטי בפתח תקווה. מסעדה חדשה בערי הפרבר זה מעניין. מסעדה חדשה כשרה עם הצהרת כוונות משמעותית - מסעדה שהיא גם חנות יין, הנשענת של הבשרים של משק לגזיאל - זה מאוד מעניין. לאנשיה יש ניסיון לא מבוטל. מאחוריהם מקומות כמו לאגר & אייל, טייסטינג רום, קולולו, אוסקר וויילד ומתחם DNA בעזריאלי. הרבה מקומות שמנוהלים ועובדים יפה, יותר סביב שתייה מאוכל, ובכל זאת; זו חבורה שיודעת לתת עבודה.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
הגענו למסעדה בלי פקקים בדרך, לשם שינוי, במה שהיווה שדרוג ת"ש משמעותי. הקניון הפתוח מדוגם וגם וין אנד ויאנדה, יין ובשר בספרדית, מדוגמת למדי. יש בה שני חללי ישיבה גדולים מאוד, שבכל אחד מהם בר לא קטן, והריווח בין השולחנות גדול ומאפשר פרטיות. המון מלצרים ומלצריות ניגשו אלינו במהלך הערב. כולם צעירים מאוד, טובי כוונות אבל רובם לא היו בקיאים מדי בתפריט. טוב הכוונות יודע לפצות במשהו. הוא בוודאי עדיף על אנטיפטיות, שגם בה פוגשים במסעדות, אבל במפגשים המסוימים שהיו במהלך הערב עם איי מקצוענות, הפער בלט.
התפריט לא גדול. ראשונות גנריות למדי כמו קרפצ'יו בקר ודג, סביצ'ה, טטאקי, פטה כבד, חציל קלוי עם עגבניות וטחינה, סלט עלים ופטריות צלויות בפלנצ'ה. ראשונות של סטייק האוס, בהחלט כן.
באגף העיקריות מנות לכו-לם סטייל המבורגר, פרגית ופילה סלמון, ניוקי ארטישוק לצמחוניים ועוד כמה וכמה אופציות בשר על הגריל - סינטה, אנטריקוט, פילה ופריים ריב על המשקל.
העיון בעיקריות, בהמשך לראשונות, משלים את ההבנה שמדובר במסעדת בשרים. עיון בתפריט היין מעורר בעיקר אכזבה רבתי. נכון שפורמט הכשרות מצמצם את המנעד אבל היי, יש בישראל כל כך הרבה אופציות כשרות טובות מאוד עד מצוינות. למה המבחר הדל ומעורר הפיהוק הזה מגיע למישהו? כמי שחורטים על דגלם עיסוק ביין, אפשר היה לקבל הרבה יותר.
התחלנו עם סביצ'ה ברמונדי (78 שקלים) וקרפצ'יו בקר (64) לצד לחם מחמצת ומטבלים (28).
למה דווקא ברמונדי מכל הדגים? נניח לשאלה הזו גם אם ברור שיש חומרי גלם מגניבים מזה לסביצ'ה. רוטב האחו בלנקו, מבוסס השקדים, שעטף את טעמי המנה היה עשוי טוב ונכון. עוד היו שם, קצוצים דק במיוחד, ענבים ירוקים, בצל סגול, צ'ילי אדום וכוסברה, וגם שמן ירוק. זו לא הייתה מנה מרחיבת דעת או מרתקת בדרך כלשהי, אבל היא הייתה עשויה ללא דופי וסימנה התחלה חיובית לארוחה.
קרפצ'יו פילה הבקר הוריד. בשר שכנראה היה טוב עקרונית במקור, שחתכו אותו דק כל כך שלא נותר בו אלמנט מרקמי עם נוכחות בחיך. כששאר התוספים - פיסטוקים, איולי כמהין, צנוניות, עגבניות לחות וכמובן, איך לא, בלסמי מצומצם - מתיישבים על נתחי פילה כל כך דקיקים, לא נותר לו טעם של פילה. האמת שבקושי נותר לו טעם. וין אנד ויאנדה לא המציאו את הז'אנר. ככה מגישים קרפצ'יו בקר בעולמות הישראליאנה. המנה שלהם נמצאת, לא לבדה, בצמרת המקוקשות של הסוגה. חבל. אני מכיר את מפעלות לגזיאל היטב ומשוכנע שפילה הבקר של לגזיאל היה במקור טוב ממש.
עברנו לעיקר, ויאנדה, בשר: 350 גרם אנטריקוט (196) ו-250 סינטה (145), שהוזמנו שניהם מידיום-רייר עם בקשה ברורה שיהיו אדומים ומדממים. "בטוחים?" נשאלנו. "לגמרי", ענינו.
האנטריקוט הגיע עם תפוח אדמה מדורה ושמן עשבי תיבול והסינטה עם בטטה צלויה וציר בקר בצד. האנטריקוט היה לגזיאל במיטבו. בשר טוב באמת, שלא היה צורך להתעסק במגבלות טעמיו עקב הכשרות. הוא פשוט היה מאוד-מאוד טעים. זה היה יותר מידיום ממידיום רייר אבל מכיוון שהיה אדום דיו בחרנו לא להתקשקש.
כל הנכתב בפסקה ממעל רלבנטי פחות כשמגיעים למנות הסינטה. לא רק שלא הייתה מידיום-רייר, גם מידיום היא לא הייתה. אולי מידיום-וול. חוץ מזה, מישהו כנראה שכח אותה אחרי שיצאה מהגריל ובדרך לשולחן, כך שהתקררה, וכמוה גם הבטטה. ניכר שהבשר במקור היה טוב ממש אבל ייבשו אותו ואחרי זה כנראה ששכחו אותו.
היינו רעבים, אז אכלנו. תוך כדי הגיעה מלצרית אחת לבדוק שהכול בסדר. אמרנו שהסינטה לא. "אוי, למה לא אמרתם, חבל כל כך", אמרה בצער אותנטי והלכה לה לדרכה. לא ממש הבנו מה זה אומר. חיכינו עוד שתי דקות. אחרי שלא חזרה, אכלנו את הנותר, כי עדיין היינו רעבים. עוד מלצר הגיע. "אז איך לכם?" שאל. סיפרנו גם לו את סיפורינו הנוגה. גם הוא הלך לו לדרכו. עוד זמן עבר והגיעה מלצרית שלישית, צעירה מעט פחות וכנראה נושאת בתפקיד המבוגרת האחראית, התנצלה מעומק ליבה על הפאלטה והודיעה שנקבל קינוח ושתייה חמה און דה האוס ועל הסינטה נחוייב ב-50% פחות.
אני לא אוהב "לקבל פיצוי" במסעדות. מעדיף בלי פאלטות, אבל זו הייתה בהחלט נטילת אחריות אמיתית, קונספט שקצת נשתכח במקומותינו.
קינחנו ב"כתר נוגט", שעולה 54 שקלים. היו בו מוס נוגט קפה, רוטב פרלינה נוגט, קרמו לוטוס וקריספי לוטוס. יחסית לכך שהיו בו די הרבה מיני קרם שכולם פרווה, זה היה קינוח סביר ביותר, אפילו לא רע.
וין אנד ויאנדה היא מסעדה עם נתוני פתיחה לא רעים בכלל. חומר הגלם העיקרי בה - הבשר - טוב מאוד. היא עולה עם יומרה רבה לשחק במגרש של הגדולים אבל ניכר שאין לה עדיין את כל הכלים הנדרשים לכך, הן במטבח והן בפלור. בעצם, במובנים רבים זה מרגיש שלמרות נתוני הפתיחה הראויים משהו בה מתעקש להזכיר יותר מסעדת פרבר של פעם, להבדיל ממסעדות הפרבר של השנה האחרונה, שיורות הרבה יותר גבוה.
התמחור נוטה לקוטב המתון ועם אוכל יציב אפשר היה לדבר על תמורה טובה. כדי למצב את המקום בסקאלה ראויה לתשומת לב, נדרש גם תפריט יין משמעותי יותר. יש, כאמור, מספיק מה לבחור בעולם היין הכשר של ישראל. עבודה לא מבוטלת לפני קברניטי וין אנד ויאנדה, אם כן, בדרך להפוך למסעדת בשרים איכותית, כזו שאפשר ליהנות בה מחומרי הגלם הראויים של משק לגזיאל.
וין אנד ויאנדה, השחם 1, מגדלי בסר סיטי, פתח תקווה, 03-6989824