קצת יותר משנתיים וחצי עברו מאז נפתחה עמק בראסרי, בהובלת השף עידו פיינר, במשמר השרון. פיינר, מהכשרונות היותר משמעותיים שצמחו כאן, היה סו-שף במול ים והוביל, יחד עם איש היין אורי כפתורי, את גאריג, מנוחתן עדן. עמק הייתה מסעדת ההמשך של רוברטה וינצ'י בפרדס חנה וגם של רוברטה'ס בורגר בהרצליה. כמו כל מפעלותיו עד אז, גם היא התגלתה לא כסתם מסעדה ראויה; אלא כיצירת מקור.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
הקונספט - אוכל שבסיסו ישראלי, בחלקו אף יומיומי - זכה לשדרוג מבוסס טוויסט, איכויות וטכניקות שמקורן בניסיון העתיר של פיינר במטבח העילי. חומרי הגלם של עמק מגיעים, רובם ככמעט כולם, מעמק חפר; הירקות אורגניים, ממשק משפחתי בבעלות בת זוגו, והשמחה באופן כללי הייתה רבה. בראש השנה 2023 אף בחרתי בה כמסעדה החדשה הטובה ביותר שנפתחה בתשפ"ג.
בזמן שחלף מאז קרו כאן אי-אלו דברים. קצת אחרי אותו סיכום שנה פרצה המלחמה ופיינר גוייס לחודשי מילואים ארוכים. את המסעדות עליהן הוא חתום מקצועית הובילו אנשי מקצוע שאותם הכשיר. הוא עצמו מחלק את זמנו בין אתונה לישראל. בביקור האחרון ברוברטה וינצ'י גילינו מקום שמוחזק טוב להפליא, על אף נוכחותו החלקית למדי של מי שאחראי מלמעלה על המסעדה. שמחים, עקב חיבתנו הרבה למקום, הגענו לעמק בראסרי, מקווים לגלות שהאיכויות הבלתי משתמעות נוכחות גם כאן, ושזו ממשיכה להיות יצירת המקור רבת האופי והאהודה כל כך.
מיקומה של עמק, במרכז קניות איזורי, לצד תחנת דלק וחנויות התמיד הרשתיות של ישראל, לא משווה לה מימד רומנטי, זאת אם לנקוט לשון המעטה. כל זה נגמר באחת כשנכנסים למסעדה. הצליחו ליצור בה בידול ראוי ולעצב אותה בנעימות, באמת כבראסרי מקומי עכשווי. נעים שם.
התפריט, כמו בעבר, מבוסס על הרבה מאוד ירקות, רבים מהם מהמשק המשפחתי המצוין; כמו גם על גבינות מגבני האזור, וכך הלאה. חומרי הגלם כאן מוצלחים במיוחד. גם הנטייה לעשות להם הרבה מקום בתפריט, וגם להעמיד סקציה מיוחדת, לא קצרה כלל, לטבעונים.
מנות ירק רבות עשו לנו עיניים ולא ויתרנו על שתיים מהן - סלט ירקות מגידולי האזור (62 שקלים) ובצל ירוק צלוי (56) - לצד קלמרי בקרם עדשים (72) לפתיחה.
בכל ביקוריי עד היום בעמק סלט הירקות היה לא פחות משוס. לא יותר מהסלט שתחתכו לעצמכם בבית, בצירוף פטה, אבל איזה ירקות מצוינים ואיזה שמן זית. ביחד עם הפטה של יעקבס זו מנה שהיא וואו, בתנאי כמובן שאתם אנשים שמצליחים להבחין כשאתם נתקלים בירקות נהדרים באמת.
כך גם מנת הבצל הירוק. זו הייתה ראשונה נדיבה שבה חברו לבצלים גם שקדים, שנקליש, חומץ, דבש ושמן זית. הבצלים היו מופלאים. יכולתי להסתפק בהם עם קצת מלח. המסביב היה לא יותר מבסדר. הוא לא הפריע לחומרי הגלם. רעיונית, אפשר היה קצת יותר מעניין.
מנת הקלמרי הגיעה על קרם עדשים, עם עגבניות לחות, ירוקים, לחם קלוי וזעתר טרי. הקלמרי היו עשויים טוב, צרובים ועסיסיים, קרם העדשים היה חביב והתוספות נחמדות. סך הכול המנה הזו היה נחמד, בסדר, לא רע ואפשר גם להמשיך עם שאר מתארים מהסוג הזה; לא רע אבל לא מצוין וגם לא טוב מאוד. יותר מהכול, נדמה היה שגם כאן הייתה מנה קצת גנרית, לא רעה כלל כשלעצמה אבל גם ללא מקדם הייחוד שהיינו מצפים לו.
העיקריות כאן הן עיקריות, להבדיל ממנות ביניים לחלוקה. אז המשכנו לשתיים מהן - לברק שלם בג'וספר (132) וחזה בקר ביין אדום (115).
במנת הדג היה לברק והיא הייתה טובה במיוחד. להלכה, כולה דג שלם בתנור. למעשה, עבודה מצוינת עם הג'וספר שהוציאה דג עסיסי, טעים במיוחד, לצד איולי מצוין ותפוחי אדמה לא רעים. נהנינו מכל ביס. דוגמה מצוינת לזה שפשוט יכול להצטיין.
אי אפשר להגיד אף אחת מהמילים הללו על העיקרית האחרת. נתחי חזה הבקר היו על הפנים - נוקשים, סיביים, לא ספוגי טעמי רוטב, שהיה טוב לכשעצמו. לא מתאבן, לא משמח, כושל. פירה טוב במיוחד נוסף לבשר אבל הוא לא עשה הבדל. לא רק המנה הכי גרועה בארוחה; גם מנה שפשוט לא היה צריך להגיש. העמדתם ולא הצליח לכם? תעיפו מהתפריט באותו ערב ותעשו טוב יותר מחר. חבל.
הזמנו שני קינוחים. הראשון, באנופי פאי (48), היה מחריד למדי. היו בו בצק ובננה, קוקוס וקרמל, והוא היה כה מתוק שקשה היה לצרוך אותו. לא בונים קינוח כה בלתי מאוזן במסעדה שיש לה אספירציה קולינרית כלשהי. עוגת הגבינה (48), לעומתו, הייתה טובה ממש ולא מתוקה מדי כלל.
533 שקלים על ארוחה שכללה שלוש ראשונות, עיקרית דג ועיקרית בשר ושני קינוחים זה ממש לא הרבה כסף.
חומרי הגלם בעמק בראסרי טובים מאוד עד מצוינים, המינונים נדיבים ואין ספק שבמונחי הקהל הרחב מדובר במסעדה ראויה בהשוואה למקבילות. שלא לדבר על כך שבאזור עמק חפר, המשופע באנשים שרוצים אוכל טוב ויכולים לשלם עליו, אין חלופות. כשמסתכלים על זה כך, עמק היא נווה מדבר, שושנה בין החוחים וכל שאר המתארים המשקפים נורמליות בסביבה רחוקה מכזאת.
אבל זו איננה הדרך היחידה להסתכל עליה. בעבר זו הייתה מסעדה מצוינת, היום היא כבר לא. מנות כמו חזה הבקר והבאנופי פאי לא צריכות להיות מוגשות בה. נכון שמולן היו גם מנות טובות ושחומרי הגלם, בעיקר הירקות, נהדרים. אבל בשורה התחתונה נדמה שבשונה מרוברטה וינצ'י, כאן כן מרגישים את חסרונו של פיינר.
עמק בראסרי שלו, שפעם הייתה יצירת מקור, היא כרגע יותר מסעדה סבירה הנוטה לגנריות, ללא הייחוד, ללא האופי; ללא מה שעשה אותה למה שהיא בשעתו. אפשר להמשיך גם עם דלק מהסוג הזה. אנשים ימשיכו לבוא כי אין להם באמת חלופות וכי האוכל לא באמת רע. האם זה מה שרצו קברניטי המקום כשהחלו להפעיל אותה? ברור שלא. קצת מחשבה על לאן ואיך היו רוצים לנווט את המקום יותר ממתבקשת.
עמק בראסרי, מתחם דור אלון, משמר השרון, 077-9800322