איך שלא תסתכלו על זה, מושב נתיב העשרה הוא סמל: במשך שנות הטפטוף שהיה למבול, הוא היה סמל לנחישותם של תושבי העוטף להיאחז באדמתם. ב־7 באוקטובר הוא הפך לאחד הסמלים העצובים של המחדל והגבורה - והעובדה שהיום, למעלה משנה וחצי אחרי, רק כ־40% מהתושבים שפונו ממנו שבו אליו, היא סימן לכך שעוד רבה הדרך עד לניצחון.
זו אולי הסיבה שהמושב, שהיה אחד הראשונים שיצרנו עמם קשר במסגרת פרויקט "לגימה של שקמה" לחיזוק הפאבים ביישובי העוטף (יוזמה משותפת לוואלה ול־CBC ישראל, יצרנית בירה שקמה), הוא גם בין האחרונים שבהם מתקיימים אירועים הקשורים למבצע.
מי שדרכו התנהל הקשר הוא מיכה ביטון, יליד שדרות ותושב נתיב העשרה. למיכה, מוזיקאי בנשמתו ובמקצועו, לו הייתה בקשה צנועה: עזרה ברכישת גשר תאורה להופעות החיות שמתקיימות מחוץ לפאב "הגן" - הפאב הקהילתי של נתיב העשרה.
למבצע גויסו התאורן הראשי של אולפן וואלה, יוסי אדיזס, וחברת א.ב נועם אלקטרוניקה, שאפיינו את התאורה האופטימלית למקום. היא הותקנה רגע לפני החורף, ואופסנה בתקווה שעד לתחילת עונת ההופעות בחוץ - יהיה היישוב כבר בתפוסה מלאה. ובכל זאת, אביב חדש הגיע לנתיב העשרה.
שקמה שלחה לאירוע בירות ככל שיכולנו רק ללגום, ומתל אביב הגיעה חבורת סנהדרינק עם המיקסולוגית המקסימה ריי ווייט, שהכינה לא פחות משלושה קוקטיילים שונים על בסיס בירות שקמה. מסניף פיצה האט בשדרות נאספו פיצות חמות שנתרמו לאירוע על ידי "האט" - וכך הגיעו החברים: בהתחלה אחד־אחד, אחר כך משפחה אחרי משפחה, ולבסוף - כל הקהילה.
היינו אומרים שהקוקטיילים זרמו כמים, אבל האמת היא שהם זרמו כבירת שקמה - יחד עם אווירה שיכולה להתקיים רק במקום כזה, בשעה כזו. בין הדרינקים לקוקטיילים, נשמעו גם כמה דברי ברכה. חיים ילין, ראש המועצה לשעבר של חבל אשכול, דיבר בהתרגשות על החוסן המקומי, ועל כך ש"יש אנשים שהריפוי שלהם זה להיות פה ולשקם את הדבר הזה שקרה לנו".
ואז עלה מיכה לבמה. הוא שר, דיבר מעט, אבל נתן תחושת התחלה ברורה. בקהל ישבו חברים שעד לא מזמן לא העזו לשוב, ופתאום - חזרו. אחת הנוכחות אמרה בפשטות: "בימים האלה זה המקום היחיד שאני הולכת. אנשים טובים, נחמדים. הפאב מדהים. בירה שקמה כמובן". הפיצות חוסלו, הבירות המשיכו להיגמע, ובלב - בין זיכרון לעתיד - ריחפה ההבנה: לא שוכחים מה היה כאן, אבל לומדים, לאט־לאט, גם לשוב ולחייך.