כל כניסה בשעריו של החלל הגדול השוכן מתחת למלון דן בתל אביב מזכירה נשכחות. בראש ובראשונה רפאל ורפי כהן, ולאחר מכן אנימאר של הלל תוואקולי - שתי מסעדות נהדרות שסגירתן הייתה מהיותר מעציבות בהיסטוריה של הענף. אין דרך לדרוך שם בלי להיזכר, עם צביטה בלב, בשתיהן.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
אבל החלל הגדול, עם ויטרינות הענק המצודדות לים, לא נותר נטוש לזמן רב, ומאכלס כיום את הגריל רום, סטייק האוס מקביל לזה הירושלמי והכשר, בהובלת רועי ענתבי. היסוד הבולט ביותר לעין הוא הסולידיות שלו. העיצוב שומר על מהוגנות קלאסית, שקטה ומאופקת. אין מוסיקה מחרישת אוזניים והוא חף מאנרגיית צ'ייסרים וכפיים. צוות המלצרים לבוש בהידור במונחים ישראליים, עם חולצה מכופתרת ופפיון, וגם אם לא תפגשו שם פורמליות יתרה, נטיית הסתחבקות לא תהיה.
גם מעיון בתפריט מבינים שמדובר, לשם שינוי, במסעדה, להבדיל מעוד בר יין עם מנות קטנות עד בינוניות לחלוקה. יש שלוש אופציות בשר ודג נא, שני סלטים, לא המון פתיחים נוספים, סטייקים, שתי מנות דג, פסטה אחת וזהו. זה ענייני, תמציתי, על גבול הלאקוני. אין תיאורי מנות מפורטים וארכניים. יש ראשונות ויש עיקריות מובהקות. מסעדה באמת, כמו שהכרנו פעם; כמו שכמעט שכחנו שאפשר.
הזמנו ברוסקטת טרטר טונה ורוסטביף (78 שקלים שתיהן) לראשונות ולאחריהן שני סטייקים - 300 סינטה (198) ו-300 אנטריקוט (224).
בצק הברוסקטה במנת טרטר הטונה היה אוורירי ואופטימלי. איולי האנשובי שמעליו לא מלוח מדי ולא שמנוני מדי ונגיעת פלפל צ'ומה הוסיפה צביטה לדג הטרי והעדין, שלמרות שפע הטעמים סביבו טעמיו לא נבלעו. יופי של מנה.
הרוסטביף הגיע חם, היה אדום מבפנים ולצידו, בשתי צלוחיות, היו שום קונפי וחרדל. תערובת תבלינים אדמדמה הפקיעה את הרוסט הזה מהסטנדרט. הבשר היה טעים מאוד-מאוד. אלו היו שתי ראשונות שבסיסן קלאסי, שבשתיהן טוויסט שמוציא אותן מבנאליה. בשתיהן היו חומרי גלם טובים מאוד וביצוע מצוין. מה שבקלות יכול היה להתגלגל אל השגרתי, היה אופטימלי. גם המינונים היו נדיבים מאוד.
הגיעו הסטייקים, עם תוספת תפוח אדמה קריספי ועגבניות מגי. הזמנו את שניהם מידיום-רייר ושניהם הגיעו במידה המבוקשת בדיוק. שניהם היו מצוינים באמת, עומק ניכר ועושר טעמים נהדר.
הסינטה הייתה בשרנית מאוד, לעיסה, מלאת אופי. האנטריקוט עשיר, שמנמן, מדמם, טעים להפליא. אי אפשר היה לטעות במקצוענות הצרופה שעומדת מאחורי הסטייק הזה, בכל שלבי הטיפול בו, עוד בטרם נצרב בגריל. כמה נדיר לכתוב את זה על סטייקים במסעדת בשרים ישראלית, כמה משמח.
גם התוספות היו מצוינות. תפוחי האדמה היו קריספיים מבחוץ, רכים דיים מבפנים ומלאי טעם. עגבניות המגי תובלו בדיקנות ונהנו משמן זית שניכר שהקפידו בו מאוד. לא זוכר מתי אכלתי כאן בשר טוב כל כך.
הסתפקנו בסורבה לימון ובזיליקום (48), שכמו הראשונות והתוספות היה נדיב מאד במינוניו, שלא לומר עצום. הוא היה לא מתוק מדי ונהנה מהמרקם הנכון, אבל להבדיל מכל האוכל עד כה שנע בין טעים מאוד לנהדר, הוא היה טוב, לא יותר. אני רגיל לפגוש גלידות וסורבטים שרמת הבסיס שלהם נמוכה מזו. בקונטקסט של האוכל המצוין כאן, זה היה קצת פחות.
היה גם קוקטייל (שארטרז קובלר, מבוסס ג'ין טנקרי, שארטרז ירוק) שלקה במעט מתיקות יתר אבל הוא היה רחוק מלצבוע את הארוחה בגוון שהעיב עליה.
המונה נעצר על 620 שקלים לפני שתייה ושירות. יקר לאכול בשר ברמה גבוהה בישראל. יקר לחיות בישראל. במונחי תמורה לכסף ובהינתן איכויות הבשר המרשימות ורף הבסיס הגבוה מאוד, מדובר בתמורה מצוינת לכסף.
חוץ מזה, אם מיציתם לגמרי את המקומות החדשים "המגניבים" ההם עם הרעש הנורא, ובא לכם משהו נינוח יותר, סולידי, עם שירות מקצועי וראוי, הנה חלופה. צריך לקוות שהגריל רום התל-אביבי כאן כדי להישאר ושיידעו לשמור שם על הסטנדרטים הנוכחיים לאורך זמן. יש כל כך מעט סטייק האוסים טובים באמת כאן. ברור שאחזור.
הגריל רום, מלון דן, הירקון 87 (או הרברט סמואל 94), תל אביב, 03-5202427