טיפול מיקסולוגי: האם לדרינקים מהפיליפינים יש מקום בתרבות השתייה שלנו?

לפני שבועות מספר, הזדמנתי לבית שגרירת הפיליפינים בישראל, לערב הכרת עם עולם הברים של המדינה. כן! יש דבר כזה.

טעמנו יין קוקס, רום, ג'ין, וליקרים, של יצרנים קטנים וגדולים, ולמדנו כמה דברים על תרבות השתייה, הבילוי, והמשקאות של המדינה הזו.

תושבי הפיליפנים, כך נאמר לנו לא נוהגים לאכול ולשתות בו זמנית. נהוג בדרך כלל לאכול, ואז לשתות וחוזר חלילה. נשמע כיף! מצד שני, התפריט המקומי לא מוותר על מיני ביסים קטנים, שנהוג לנשנש תוך כדי שתייה.

קצרה היריעה מלהזכיר את כל המשקאות שטעמתי באותו ערב, אז בחרתי כמה מהם, שמייצגים לטעמי את תרבות השתייה המקומית. לחלקם, אני בטוח, יש סיכוי לא רע לחדור אל תרבות השתייה הישראלית.

בפילפינים, המשקה הוא העיקר. תושבי המדינה אינם נוהגים לערבב משקאות, וה-"קאנטו" - פינת רחוב בשפה המקומית, הוא מקום המפגש, בו ה-"דודים" (דרך מכובדת לפנות למי שמבוגר ממך), יושבים סביב שולחן עם מכונת קריוקי שותים ושרים.

רק אל תבקשו את My Way של פרנק סינטרה. למה? כי בין השנים 1998 ל-2018, לפחות תריסר אנשים נורו או נדקרו למוות בפיליפינים בעיצומו של ביצוע השיר הזה במכונות קריוקי.

ממקומות הבילוי הללו נגזר שמו של המשקה, שלדעתי האישית, אם יעשה עליה יהיה הדיבור הבא בישראל: וודקה קרמל מלוח.

זהירות! זה משקה מסוכן מאוד, אחוז האלכוהול בו עומד על 21 והוא טעים כמו סוכריית קרמל. נקי עם קרח, סודה, בקוקטיילים, או בקינוחים, מדובר בג'וקר שמתגנב ומשכר אותך בלי שתשים לב.

השפעת הכיבוש הספרדי הביאה את הרום לאיים, ועוד איזה רום: מפאנקי וקריספי, לרום נקי ואלגנטי שלוקח את הויסקי לסיבוב ברמת המורכבות שלו, ועד לאחד שהושפע מסגנון צרפתי אגריקולי מובהק.

רום בוניפאסיו: נקרא על שם המהפכן המקומי אנדרה בוניפסיו. רום מאוד אלגנטי ומורכב, מעיקצוץ חמצמצות עדין, לקרמליות יבשה, ותבלינים חמים. מרוכז אך לא מדי, שיתאים מאוד לצד בשר, או סיגר טוב.

רום דון פאפא מססאקרה: התווית שלו מייצגת את התרבות הפיליפינית, והוא הילד הרע של הכיתה, אבל שכולם אוהבים. חצוף במידה ופאנקי, עם קיק קטן בסוף הלגימה.

דון פאפא נעשה מסוג אחד של קני סוכר - "נגרוס אוקסידנטל", זן קשה לגידול, שמביא תוצאות מדהימות, ויתאים לחובבי הרום בכל דרך שהיא, אבל לדעתי הכי כיף לשתות אותו נקי בלי קרח.

רום לואיסיטה קאסה: זהו אסטייט רום - רום שנעשה כולו באתר אחד: מגידול קני הסוכר דרך העשייה עד ליישון. על כל בקבוקי הרום של המזקקה הזו, מופיעים שנת הייצור וכמות הבקבוקים.

העשייה הארטזינאלית, שאינה מחייבת להפיק את אותו מוצר בדיוק מדי שנה, נותנת מקום לייחוד של כל מוצר. וזו לדעתי הגדולה של הרום הזה.

הוא נגיש ונושך בו בזמן, מחמם כמו בננה מקורמלת. טעמתי אותו לצד שוקולד מפולי קקאו שמגודלים בפילפינים והחיבור היה מדויק בזכות המרירות של השוקולד, הטעמים המתקתקים של הרום והאלכוהול שגורם לקקאו להיפתח בפה. לדעתי הוא היה הבקבוק המנצח מבין השלושה.

לפני שנגיע למשקאות הקוקוס והפרי, רציתי רגע להתעכב על ג'ין אחד שטעמנו. ARC Archipelago Botanical Gin.

הוא מתובל בקלמנסי, סוג של פרי הדר מקומי, מנגו, ופומלו, עוד פרי הדר, וזה כה מורגש.

הארומה שלו נעימה אך לא מתוקה ומתחנפת, יש לו קיק קטן (45% אלכוהול) שנותן בוסט לטעמי ההדר הנעימים והשונים כל כך מאלה של הג'ין המסורתי. ג'ין למי שאוהב ג'ין באמת.

קוקוס יש בשפע באיים, אז למה שלא נתסיס ונזקק אותו. אני לא בטוח אם הלך הרוח הזה אכן הביא ליצירתם של משקאות הקוקוס, אולם בכל מקרה, הפרי הזה, משמש לעשייה של מבחר משקאות מקומיים: מ-"יין קוקוס" ועד תזקיקים.

אחד התזקיקים שהתחבבו על החך שלי הוא 'לאמבאונג', מעין וודקה שמזוקקת מקוקוס. הוא לא תזקיק חסר טעם וריח כמו וודקה, וזה מה שכיף בו.

את הלאמבאונג של מזקקת קפיסטראנו, אהבתי במיוחד. הגסות שבו לצד המרקם הנעים ורמיזות הקוקוס היו משהו שכמותו לא טעמתי קודם.

מצד אחד נקי ונושך, אבל לאחר הקיק הראשוני נשאר ללטף את הלשון במרקם קוקוסי משגע. לא לבעלי לב חלש.

טעמנו גם 'מניל ליקר': כמו לימונצ'לו אבל ממי הדרים, ירוק ומלא בטעם שחייב להיות חלק מהקיץ הישראלי,

אינטראמורוס: ליקר קקאו מרוכז ברמה של שוקו לא מתוק עם אלכוהול. ברוב המקרים, השילוב בין שוקולד לאלכוהול לא אידיאלי, עיין ערך שרידנס. פה יש משהו אחר לגמרי וכשצריך אותו, אין יותר טוב ממנו.

ואז הגיע משקה אחרון. בקבוק סגול צועק שנראה כמו מבחנה, עם כיסוי שעווה צהוב, ומין קישוט זהב. בקנקן נמצא ליקר סגול מתקתק, שנעשה מסוג של בטטה סגולה (הצעקה הבאה אחרי המאצ'ה בעולם מארק מיי וורד), בשם אובה.

בידיים הנכונות, הוא ישתלב נהדר בדרינקים חזקים ומתוקים, שיתאימו במיוחד לחך הישראלי.

תודה לשגרירת פיליפינים על האירוח, ולשגרירות פילפינים על התמיכה במחקר והידע, עכשיו נשאר רק שמישהו ירים את הכפפה ויביא את המשקאות הללו לישראל.