בהזמנה לאירוע נכתב: "לבוש עסקי". מי שעדיין לא ביטל את המנוי, אולי זוכר מאירועי הפרקים הקודמים שככל שזה נוגע לקוד לבוש, אני לא מהסס לשלוף את המקטורן. לא כי אני אוהב את זה, אלא כי ביקשו כל כך יפה. והעדה מחייבת.
אבל איפה העדה ואיפה הקיץ התל-אביבי, שהולך עם מקטורן כמו שערק הולך עם מיץ דלעת (אל תשאלו איך אני יודע).
בתנועה נוקשה זיגזגתי בין פיסות צל עד שהגעתי אל נווה המזגן, חלל אירועים אקסקלוסיבי בו נערכה טעימת ג'ין מקצועית ביוזמת שגרירות בריטניה. כן כן, אותם אלה שהביאו לכם אותי במקטורן בפעם הקודמת.
ג'ין בריטי: מסורת, איכות וחדשנות
לפני שטעמנו ג'ין, טעמנו מזגן, מה שנתן את האות לכל מי שהגיע לאירוע בלבוש עסקי, להשיל מעליו את המחלצות ולהישאר בטוקסידו של המזרח-התיכון: מכופתרת וג'ינס.
נימוסים מבריטניה, כך התברר, עדיין לא מייבאים לכאן בכמויות גדולות, אבל ג'ין כן. 75% מהג'ין ששותים בישראל מקורו בממלכה, סדר גודל של כ-4 מיליון לירות שטרלינג.
מיודענו, שגריר בריטניה בישראל, סיימון וולטרס, הספיק לומר לפני ששתינו כוס אחת יותר מדי:
"הממלכה המאוחדת היא ביתם של כמה מיצרני הג'ין הטובים בעולם, שמשלבים מסורת, חדשנות ואיכות יוצאת דופן."
מבחר יוצא דופן
"ישראל היא שוק חשוב עבור הג'ין הבריטי" הוסיף השגריר, "עם ביקוש הולך וגובר למותגי פרימיום ולמוצרים ייחודיים. אנו שמחים להציג מבחר יוצא דופן של מותגי ג'ין בריטיים ולהפגיש בין יצרנים בריטיים לבין מפיצים, קמעונאים ואנשי תעשיית האירוח בישראל."
"אנו מקווים שאירוע זה יניע שותפויות חדשות וייצור הזדמנויות נוספות למסחר בין שתי המדינות." אכן מילים כדורבנות, אך לשם מה התכנסנו?
לשם טעימה של 4 מותגי ג'ין בריטיים, מתוכם 3 עדיין אינם נמכרים בישראל, אבל יש סיכוי לא רע שהם יספיקו לרענן לנו את שאריות הקיץ, בואכה אחרי-החגים.
את הטעימה הדריך אנדרו פרסונס, המזקק הראשי של מזקקת Sky Wave, שמלבד המזקקה שלו ייצג באופן ראוי לציון גם את המזקקות אחרות שנדגמו. קלאסה.
אל תפספס
Cotswolds Gin
הג'ין של קוטסוולדס מסתובב בינינו כבר תקופה, בפרופיל מאופק, וכנראה הגיע הזמן לשחרר את העניבה. קוטסוולדס ידועה כמזקקת וויסקי מהגל החדש באנגליה, מבית מדרשו של ג'ים סוואן ז"ל, שהיה דמות מרכזית בהקמתן של כמה מהמזקקות הצעירות המבטיחות בעולם.
כמו מזקקות צעירות רבות, גם קוטסוולדס שחררה בשנים הראשונות לפעילותה ג'ין - שזכה לשבחים רבים ונותר אחד מהמוצרים המזוהים עמה ביותר גם כיום.
הזיקוק הוא מסורתי, דודי בלבד וללא סינון בקור. פרחי לבנדר, המלוקטים בסביבת המזקקה, מהווים רכיב מרכזי בפרופיל הבוטני. אליהם מצטרפים גרגרי ערער כמובן, זרעי כוסברה ושורש אנג'ליקה, קליפות ליים ואשכולית אדומה, עלי דפנה, הל ופלפל שחור.
באף הלבנדר אכן מתבלט לצד האשכולית, עם ערער עדין יחסית. בפה מורגש הגוף העשיר של התזקיק שכאמור לא עבר סינון בקור ומהדהד את ההשראה מהוויסקי שעומד בבסיס המזקקה, האנג'ליקה, לצד עלי הדפנה והפלפל השחור מכתיבים טעמי אדמה מתובלים. הסיומת רעננה עם שילוב בין הליים לבין ההל. ויש גם המלצת הגשה: 50 מ"ל ג'ין, טוניק איכותי ופלח אשכולית אדומה.
ShortCross Gin
רק בשנת 2012 זוקק הג'ין הראשון בצפון-אירלנד. כן, גם לי הנתון הזה נשמע מוזר. אבל מוזרות בצד, יש כאן סיפור על זוג שחולקים, מלבד משק בית, גם אהבה משותפת לג'ין, ורוצים להגדיר מחדש את הג'ין האירי. או הצפון-אירי. אם שותים מספיק גם ככה לא יודעים מה צפון, מה דרום ומה אלכסון.
ההשראה להרכב הבוטני של הג'ין היא מהיערות והשדות שסובבים את המזקקה, שגם מייחסת לו את התואר "הג'ין המעוטר ביותר באירלנד". אבל פרסים זה שטחי ואנחנו אנשים של תוכן.
מלבד הערער, ההרכב הבוטני הוא מעניין בלשון המעטה: עלי תלתן כאילו אין קלישאות בעולם, פרחי ופירות סמבוק, תפוחי עץ, קליפות הדרים וקינמון.
אפילו המים מגיעים מבאר שבשטח המזקקה. באף מופיע ניחוח ירוק לא-אופייני ומרתק בהחלט, שילוב של התלתן הכבד עם פרחי הסמבוק הקלילים יותר.
הפה כבר רגוע יותר, עם מתיקות תפוחית מתובלת בקינמון ואחריה הערער. הסיומת סוחבת מהמתיקות של התפוח וקורצת בסוף עם מעט הדרים.
Brighton Gin
המזקקה ששוכנת לחוף ימה של העיירה הציורית במערב אנגליה מביאה לג'ין את האופי, שלדבריה, מאפיין את ברייטון: שונה, שובב וקנאי לעצמאותו.
המזקקה רואה חשיבות לשמירה על אתיקה בכל אשר תפנה, בין אם מדובר בליקוט אחראי של חומרי הגלם ובין אם מדובר בהיותה המזקקה הראשונה בבריטניה (אולי בעולם?) שמחזיקה בגאווה בתואר 100% טבעונית.
הכהל הבסיסי מזוקק מ-100% חיטה אורגנית, כל הבקבוקים ממולאים ידנית ואם כל זה עד עכשיו לא הספיק - משלוחים אזוריים של הג'ין הם עושים על-גבי אופניים, כדי להקטין ככל הניתן את חתימת הפחמן.
ההרכב הבוטני מפגין נטייה למסורתיות; הערער מהווה, הצהרתית, את המוטיב המרכזי בברייטון ג'ין. מצטרפים אליו זרעי כוסברה, שורש אנג'ליקה, קליפות תפוזים וליים - וגדילן מצוי! פרח שגם כיף לכתוב את השם שלו וגם כיף להביט בו (גדל גם אצלנו בצדי הכבישים) - אך האם גם כיף לשתות אותו?
באף הערער נותן את הטון לצד הסבוניות (החיובית!) של זרעי הכוסברה. בפה יש דומיננטיות מסוימת של שורש האנג'ליקה שבסיומת מתעדנת ומתעצבת לכדי רשמי הטעימה של הגדילן, שמלבד מרירות מתאפיין גם במתקתקות ואף אגוזיות מה.
דבר מעניין הוא מה שהתרחש כשהוספתי לו טוניק; ההדרים פרצו החוצה ושינו לחלוטין את האופי של הג'ין הזה מעמוק ופרחוני על הצד המריר, לרענן ומתוק עם רמז של תבלין.
Sky Wave London Dry Gin
עוד סיפור אחד של אהבה. גם בסיפור של סקיי ווייב, מככב זוג שבהרפתקאותיו (איזו מילה) המשותפות ברחבי העולם, בים וביבשה, היה מעורב תמיד אותו משקה: ג'ין.
המרדף חובק-העולם אחרי הג'ין המושלם הוביל אותם למסקנה שהם צריכים לייצר אותו בעצמם.
נשמע יומרני? תגידו את זה ללונדון דריי ג'ין של סקיי ווייב, שזכה בתואר הג'ין העכשווי (Contemporary Gin) הטוב ביותר בעולם בתחרות World Gin Awards, אולי היוקרתית שבתחרויות הג'ין.
חשוב רגע להתעכב כאן על הנקודה; מזקקת ג'ין יכולה, תיאורטית, לקום ביום בהיר אחד ועד סוף אותו יום להעמיד מהדורה של ג'ין מתוצרתה.
להתמיד בתוך תעשייה כל כך דינאמית, תחרותית ורוויה זה הישג בפני עצמו, פרס כזה הוא הכרה לא רק בהתמדה הזאת - אלא גם בייחודיות. אז בואו נדבר על הייחודיות הזאת.
ראשית, מדובר כאן על לונדון דריי, סגנון שמטרתו העקרונית לעדן (יש שיאמרו לטשטש) עד כמה שניתן את רשמי הטעם והריח של הכהל הבסיסי באמצעות זיקוק רציף, ולהדגיש את התבלינים.
יש לא פחות מ-13 כאלה בג'ין של סקיי ווייב: ערער, אשכולית אדומה, כוסברה, הל, לימון, תפוז, ג'ינג'ר, שורש איריס, אצות ים ופטל שחור.
חדי העין ודאי שמו לב שיש כאן רק 10 רכיבים. למה? כי עוד 3 רכיבים נשמרים בסוד.
האף שופע הדרים, ממש השמנים האתריים שבקליפה, עם רמז קל של ג'ינג'ר.
הפה מתחיל עם גל של ערער וגולש משם לפטל השחור שלפרקים זורק קצת לחוויה של שנאפס. הסיומת מתובלת, ההל קופץ לביקור ומליחות קלה באדיבות האצות סוגרת עניין.