בגינזה, מרכז העסקים הקניות והבילויים של טוקיו, יש המון ברים. רובם ממוקמים בקומות העליונות של בנייני המשרדים, לא בקומת הרחוב. גם הבר 1954 Ginza לא ממוקם על הרחוב, אבל כדי להיכנס אליו צריך לרדת כמה מדרגות אל קומת המרתף. זה כדאי.
כמו רוב הברים בטוקיו שנועדו להכיל 8-15 אנשים, לא מדובר בחלל גדול. אולי קצת יותר מהאחרים. עם הכניסה לבר, שמציע מגוון סינגל מאלטים מכל העולם, יקבלו אתכם בחיוך, והשירות יהיה מצוין לאורך כל הדרך.
זו לא באמת חוכמה. ארבעה ברמנים, משרתים קהל של כעשרים איש. ועובד נוסף אחראי על האוכל. יחס שאנחנו לא מכירים בתל-אביב.
מה שותים: קודם כול ג'ין וטוניק
עוד לפני שהזמנתי משקה ראשון קיבלתי ספלון אספרסו מלא במרק עוף. זה מנהג שמקובל בחלק מהברים ביפן, שאמור לנקות את החך ולהפנות את האורחים לעניין האמיתי.
התחלתי בג'ין יפני עם טוניק, דרינק פשוט שאפשר לחרב או לדייק. הוא היה מדויק להפליא גם ארומטי וגם אסטטי. המשקה, שהתבסס על ג'ין יפני מהאי הוקאידו עלה כ 25 שקלים. הרבה יותר זול מתל אביב, גם בשעותיה השמחות ביותר.
מה אוכלים: ליד הדרינק הזמנתי משהו לנשנש, אחת המנות המפורסמות של המקום היא סוג של סנדוויץ' עם שניצל חזיר שנקרא pork cutlet sandwich או בשפת המקור 'פורק קטסו'.
הכריך, שהיה עשוי מצוין, נחתך לריבועים אסתטיים ועלה 55 שקלים, למנה לא קטנה בכלל.
אל תפספס
מה שותים 2: הייבול על ויסקי מעושן
עברתי להייבול, שמשמעותו ביפן: וויסקי עם קרח וסודה בכוס גבוהה. כמו ג'ין אנד טוניק גם המשקה הזה קל להכנה אבל הוא מצריך דיוק והברמנים היפנים הפכו את ההכנה שלו לאומנות. יש במדינה אפילו תחרויות מקצועיות להכנת הייבול.
לקחתי הייבול על וויסקי מעושן מבית יצרנית הוויסקי היפני מרס, והיה היה לו אופי נהדר של עישון קליל. אגב, המזקקה בה נעשה הוויסקי נקראת קומגטקה. כמה שילמתי? כ-45 שקלים.
הבר מצויד במערכת אוויר נקי, אבל אך מותר לעשן בו. אפילו מעודדים עישון סיגרים ליד השולחנות. מומלץ לדרינק וסנדוויץ', או סתם לערב של שיחה נחמדה.
איפה:
טוקיו, יפן Chuo-ku, Ginza 8-5-15, SVAX Ginza Bldg B1F
מתי פתוח:
בימים, שני-חמישי, בין השעות: 18:00 ועד 3:00
שבת, עד חצות
יום ראשון, סגור