קפה הלל

מישהו יודע איפה המיתון? אנחנו יודעים שהוא קיים, קוראים עליו בעיתונים, מרגישים אותו היטב בחשבון הבנק שלנו, אבל בדרך פלא, כרטיס האשראי שלנו נמלט מההשלכות המתבקשות. נו, ממה נשאר כבר לקצץ. טלפונים ואינטרנט זה תקשורת, ובתקשורת לא חוסכים. לוויין ומנוי לעיתון - זה תרבות, איזה אנשים נהיה בלעדיה? היינו שמחים לקצץ בתקציב הספורט שלנו, לו רק היה לנו כזה. אם מוכרחים לחתוך בשומנים, אפשר אולי להתחיל לאכול בבית. אצלי אמנם, ההפוך הקטן הוא התחום היחידי בחיים שנהנה מגיבוי של תומך נדיב. אבל איך זה שאתם עוד ממשיכים ללכת כל כך הרבה לבתי קפה? שוברים חסכונות בשביל חצי סנדביץ' בארומה? ממשכנים את האוטו בשביל ארוחת בוקר בג'ורג'? פודים קרנות השתלמות בשביל לביבות בטטה באורנה ואלה?

בהלל, הבחור החדש מירושלים, שהתמקם באבן גבירול, היה קל יותר למצוא חניה משולחן. הורים צעירים עם ילדים, פנסיונרים שכבר לא לוקחים איתם את הילדים לבית קפה, נשים קטנות בפגישות יום הולדת, כולם חשבו שהלל זה דווקא רעיון טוב לשבת בצהריים.
כן, גם בהלל מזמינים בקופה, אבל אם בארומה זה חוסך מלצרים, בהלל לא ברור למה זה טוב. יש שם מלצרים, אבל הם לא לוקחים הזמנה, רק מגישים לשולחן. פרינציפ. הבחורה המתוקה שבקופה, שבוודאי ניסתה לחשב את קץ משמרתה לאחור, התמודדה יפה עם זרם הצובאים והמתלבטים, כולל אחת שבאה להגיד שהיא ספרה שוב, והדיל שרכשה כרגע לא משתלם. היא רוצה להתחרט, אם אפשר. אפשר.

כבר בקופה, אפשר היה להבין שהלל בא לתל אביב כדי לעשות שלום של מנצחים. הוא מתייחס לעצמו כאל גיבור מקומי מהרגע הראשון. בית הקפה מלווה במיתוג הנמרץ, משל היה טלנובלה ישראלית חדשה. עם הזמנת ההפוך והחביתה תוכלו לרכוש בקופה גם קפה טחון, ריבות, עוגיות, פולי קפה מצופים מתוצרת המקום ואפילו פוסטרים ב~45 שקל האחד. בקרוב החתימה בשבוע הספר.
הלל הוא מין ארקפה מקומי, יותר זול ופחות מוקפד. הם גם מציעים אוכל דומה: שורה ארוכה של כריכים, שלא רק תוכנם שונה, אלא גם הלחם שבהם הם מגיעים, ובעיקר שמם: יש טרמציני, ג'בטינה, פוגס, ג'בטה, פוקאצ'ה, בורדולייז, קלצונה, וגם שמונה סוגים של סתם סנדוויצ'ים. הלחם הלבן, לעומת זאת, דומה שתי טיפות מים לזה של ארומה.
טבלת ציורי הקפה עושה חשק לנסות בשיטתיות את כולם, עד שנמצא את האחד שמתאים לנו. הקפוצ'ינו (9 שקלים) והאיטליאנו (10) העמידו מפגן יכולת משכנע, אבל עוגיית המקרון שהזמנתי בצד (4 שקלים), שנעשתה אופנתית פתאום, לא הפסיקה להזכיר עוגייה כשרה לפסח.
האוכל היה טרי מאוד, אבל לא מעלף. הסלט הירוק (23 שקל) הגיע בכמויות שיספיקו לשתי בנות דיאטטיות. בסלט המקומי (35 שקל), מעניין איך קוראים לו בירושלים, היה האבוקדו בשיאו, והעגבניות אדומות, והחסות רחוצות, ושרון רק התלוננה שלא ערבבו אותו עם הרוטב כמו בארקפה. פוקצ'ה האנטיפסטי שלי (24 שקל) - חצילים, קישואים, פלפל קלוי, עם ריקוטה, עלי בזיליקום, ובצל ירוק, לא היתה פוקצ'ה בכלל. זו היתה יותר ג'בטה במרקם של פיתה עירקית, מקומחת מדי, שלא אפשרה לי לאכול בנחת ובמקביל לשמור על כבודי.
המלצריות חשפו את ייעודן, כשהשקו אותנו במים בהתמדה, אם כי בחוסר יעילות. הלל מגישים שתיה קרה בכוסות צרות וגבוהות, א-לה משל החסידה. סליחה, אין כאן את הבריזה של ירושלים, חם כאן ולח כאן ומזיעים. ברוכים הבאים לתל אביב.

קפה הלל, אבן גבירול פינת ארלוזורוב. טל' 5278853-03. פתוח: כל השבוע: 7:00-1:30