לא לגעת וגם לא להתקרב

זהו, עכשיו אני עצבני. אחרי ארבע עשרה כתבות בהן הצגתי כל מיני אפשרויות אלכוהוליות היום אני רוצה לנסות לשכנע אתכם לא לשתות כמה מהדרינקים הפופולריים שאולי אתם צורכים בתור ישראלים אמיתיים. מכיוון שבתוך עמי חי אני, שמתי לב שקוקטיילים מזוויעים תופסים תאוצה מהירה, והאמת – ממש חבל לי שזה המצב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולהציג בפניכם רשימת קוקטיילים שלפי עניות דעתי אסור בשום פנים ואופן לגעת בהם, וגם לא להתקרב. אם אתם מתעקשים אני מוכן לתת כותרת לרשימה הזו, למתוח קו ולהגיש לכם את "עולם הקוקטיילים המבחילים על פי גיא גיסר" .

בכתבה האחרונה ציינתי, ולא בכדי, שהישראלים אוהבים קרח כתוש, מה זה אוהבים - מתים עליו. אז אוקיי, קפירינייה ומוחיטו הם קוקטיילים בינלאומיים ידועים, נעשים מאלכוהול איכותי ואין לי בעיה איתם. לעומתם, צץ לו כפטריית רעל אחרי הגשם קוקטייל שמוטב לכולנו שייעלם מהר. אני מתכוון למרגריטה קפואה בטעמים.
בטח כמה ממכם כבר קופצים וצועקים "מה אתה מקשקש - זה טעים לאללה"- ובכן, אני לא מתכוון להתווכח על טעם אבל על איכות אני מסרב להתפשר.
קוקטייל המרגריטה עשוי מטקילה, שוט של טקילה טובה יעלה בסביבות 30- 40 ¤. כלומר, אם מזמינים מרגריטה קפואה בטעם פסיפלורה (די כבר עם הפרי הזה!) ומשלמים 30 ¤ - משהו כאן מסריח - או שהתקמצנו לנו על הטקילה, או שדוקא פירגנו לנו מספיק טקילה אבל לא אמיתית אלא "טקילה" תוצרת הארץ. מבחינתי האפשרות השנייה חמורה בהרבה מהראשונה, ולרוב זה מה שקורה בפועל. כל האלכוהול הזול שמיוצר בישראל (ואני אוהב את המדינה הזו, נשבע לכם) לא ראוי לשתייה, פשוט ככה. אם מתחשק לכם לקבל כאב בטן - בבקשה, אבל אם בא לכם ליהנות - עזבו אתכם מהקוקטייל הזה, תזמינו מרגריטה אמיתית (כן, זו עם המלח), תשלמו טיפה יותר אבל תיהנו כמו שבאמת מגיע לכם.

שילוב שני שאני לא מוכן לקבל יותר הוא ה"טקילה להקפצה", שילוב אידיוטי של אלכוהול רע, שכל קשר בינו לבין טקילה הוא מקרי לחלוטין. עם התוספת של הספרייט והדפיקה המסורתית על הבר כבר יצא לי כמה פעמים לראות ידיים חתוכות משברי זכוכית כשהמקפיצים חשבו שהכוס עשויה מברזל והביאו אותה בהקפצה ללא רחמים. אמנם זו המצאה כחול-לבן אוריגינלית, אבל עם כל הפטריוטיות איפה הכבוד העצמי?

קוקטייל נוסף שאני חייב לצאת נגדו הוא לא אחר מה"פליימינג למבורגיני". זהו קוקטייל שהומצא, ככל הנראה, ביוון והובא לארץ, לצערי הרב, לפני 7-8 שנים. הדבר הגרוע ביותר בפליימינג למבורגיני הוא השילוב הנוראי בין סוגים שונים של אלכוהול, מה לעשות - ליקר קפה הולך יופי עם אייריש קרים, אבל כשסמבוקה (ליקר אניס) נכנס לתמונה הכל מתחיל להיראות כמו גוש בטון, וכשמוסיפים לתערובת את הקירסאו הכחול (ליקר תפוזים בצבע כחול) מקבלים יציקת בטון כחולה. אמנם נכון, הטקס עצמו של הדלקת המשקה ולגימתו כשכולם צועקים מסביבך "יאללה, לגמור עד הסוף!" הוא טקס שכל נער/ה (כנראה) צריכים לעבור, אבל חלאס התבגרנו לא?

ולזוועה הבאה - אופנה חדשה פורחת בארץ - ייגרמייסטר עם רדבול, המכונה בארץ בשם החינני "ייגר- רדבול". אם רק הייתה ניתנת לי ההזדמנות הייתי משכנע את שר הבריאות שירביץ נאום בכנסת ויזהיר את העם היושב בציון מהשילוב של אלכוהול עם רדבול. מילא לשים וודקה שעולה 7 ¤ בקיוסק - אבל למה להרוס עם רדבול משקה כל כך טוב, ואיכותי כמו הייגרמייסטר? אם לא אהבתם את הטעם שלו תערבבו אותו עם משקאות אחרים - לא חסרות דוגמאות: "ברן ייגר" (מה שמכונה בטעות בארץ "ייגר דבש"), אפילו מיץ תפוזים - רק לא רדבול. מי שיצא לו לשתות שלושה ארבעה דרינקים כאלה מבין על מה אני מדבר - זה לא נגמר בטוב.

עוד קוקטייל שנכנס חזק מאוד (לפחות באזור תל אביב) וחבל שכך הוא ה"מרטיני אפל" (Apple Martini). מדובר בשילוב של וודקה, ורמוט יבש וליקר/שנאפס תפוחים. עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, הקוקטייל הזה הוא אחד הנמכרים ביותר בברים הכי טרנדיים, אך עם זאת יש דבר אחד שפוסל אותו מלהירשם בספר הקוקטיילים המומלצים: קוקטיילי מרטיני הם קדושים מבחינה מקצועית - לא נוגעים בהם, לא משנים אותם ולא מוסיפים להם דברים חדשים. ולכן תוספת של שנאפס תפוחים (וודקה במקום ג'ין) נוטלת מהקוקטייל את הזכות להיקרא קוקטייל מרטיני.

לסיום, שני משקאות על בסיס בירה שהיו באופנה בדמדומי האייטיז עד אמצע הניינטיז אבל עדיין מבעבעים בראשם של כמה בליינים - אין לי מושג למה.
הראשון הוא השנדי - שילוב של בירה כלשהי עם ספרייט/7up. השנדי, למי שעבר את גיל 25, הגיע לארץ באמצע שנות ה-80 כשרוד סטיוארט הגיע להופעה בפארק הירקון וחילק פחיות של שנדי. לרוב מי שמזמין את השנדי לא אוהב את הטעם של הבירה ו/או לא יכול לשתות אלכוהול מסיבות כלשהן. הפתרון הוא פשוט לא להזמין שנדי. אם אתם לא אוהבים בירה - אל תשתו בירה, ואם אסור לכם לשתות אלכוהול מבחינה בריאותית אז הספרייט לא יצליח "לעבוד" על הגוף.
מה שלא יהיה- די כבר עם השנדי, אל תהרסו בירות טובות (ואני מצהיר פה שאם עוד פעם אחת אני רואה מישהו מזמין שנדי עם גינס אני לא אחראי למעשיי).

הגימיק של בירה מחוזקת עדיין רץ חזק אצל חבר'ה צעירים ובעיקר בקרב חיילים. אני לא יודע מי המציא את הדבר המטופש הזה, אבל בטוח שהוא היה מזוכיסט, אחרת אין שום סיבה שמישהו ישתה כוס בירה (בדרך כלל זו תהיה כוס של ליטר - אם כבר דאווין אז עד הסוף) עם מנה של אלכוהול בפנים (לרוב וודקה). השילוב הזה נעשה לרוב עם בירות לאגר פשוטות: גולדסטאר, מכבי, קרלסברג, טובורג, היינקן ודומיהן, אבל אצלי נדלקה נורית אדומה כשהזמינו אצלי בירה סטאוט (גינס או מרפיס') עם מנה וודקה בפנים, אני מודה שחשבתי לרגע אחד להסביר לבחור מה הוא מזמין, אבל בשביל השעשוע שתקתי והגשתי לו חצי ליטר גינס עם וודקה בפנים - מה אני אגיד לכם, בחיים שלי לא ראיתי מישהו שותה חצי ליטר בירה בשלושת רבעי שעה.
אם אתם כבר רוצים להוסיף משהו לבירה - לכו על צ'ייסר: שוט של אלכוהול לצד הבירה. ככה תוכלו ליהנות משני הטעמים מבלי לערבב ביניהם ולהתאכזב.

זהו, עד כאן הדברים הרעים מהם אני ממליץ לשמור מרחק, בשבוע הבא אני אשפריץ עליכם רסיסי אופטימיות בעזרתם האדיבה של כמה קוקטיילים מוצלחים שעדיין לא תפסו בארץ.